מרגישה צורך להסביר את עצמי.
למרות שגם הפעולה הזו שלעצמה מעידה על הצורך שכולם יאהבו אותי
החוסר ביטחון הזה שמבעבע לי מבפנים
זה קרה לי פה כבר יותר מידי
קשה לי להגיד לא
לא נעים לי להגיד לא
לא נעים לי להתעלם מהודעות
אני לא רוצה לפגוע בכם
אז אני פוגעת בעצמי במקום
אתם פונים אליי, נשואים, 45++, למרות שזה כתוב בגבולות שלי
אתם מחפשים פרצה ואני מאפשרת את זה
כי אני לא רוצה להיות לא נחמדה, או לא טובה, או לא מנומסת
כי אז לא כולם יאהבו אותי
ככה הראש המעוות שלי חושב
אני מבהירה לכם מראש שאתם בגבולות שלי ומעבר לשיחה לא יקרה
בכל אופן כשאני אומרת שאני לא מעוניינת.
אתם מנסים לשכנע אותי. עוד ועוד.
ולפעמים אני נכנעת וממשיכה לדבר כי אין לי כוחות להתעמת.
לא יודעת איך. אני לא יודעת איך להיפרד.
אחרי כמה פעמים שאמרתי ״לא מתאים״ והסברתי למה ואתם ״שכנעתם״ להמשיך לדבר. ואני ״נכנעתי״
אני מחליטה שדי
אני חוסמת.
כי ניסיתי באמת שניסיתי לומר לא. ניסיתי להיות הכי טובה ומכבדת שיש.
אבל הבנתי שלא משנה מה אתם לא תיתנו לי ללכת.
אז עשיתי את מה שאני יודעת לעשות הכי טוב וזה לברוח.
זה לא נקרא להיעלם. כי נפרדתי מכם כבר כמה פעמים.
מצטערת. זה גדול עליי.
אני יודעת מה תגידו לי ״ מי שלא מכבד את הגבולות שלך…״
אבל אני את הכבוד שאני יכולה לתת לכל אדם, לכל נשמה אני מעניקה.
