הפעם אני מתחילה לכתוב ואין לי מושג מה יצא. אני מאפשרת למילים להחליק מתוכי.אף פעם לא יצאתי במועדון. המקסימום שהגעתי אליו זה בר בעיר. גם שם אני לא יוצאת לכל מקום. איני רוצה למשוך תשומת לב. אז פעם אחרונה שהייתי במועדון הייתה בבת מצווה של חברה שלי בכיתה ו׳. לא יודעת אם זה נחשב לקרוא לו מועדון. בכל זאת מנגנים בו שירי פסטיגל ומגישים מיץ פטל. אבל זה מה שהכרתי. בתיכון הייתי בחבורת הילדים הלא מוגדרים. לא ערסים, לא פרחות, לא מקובלים, לא חנונים.
משהו בין פריקים. פסימיסטים. עמוקים. טבעונים. ילדי אור הירח. אני אף פעם לא הסתדרתי במיינסטרים. (גם בקהילה שהייתי בה בחרתי בקהילה הכי לא מיינסטרים של הציבור החרדלי)
לכן גם אף פעם לא יצאנו לאן שכולם יוצאים.
היינו יושבים במקלט. מנגנים. שותים. מעשנים. ילדים.
מאז שאני פה אני הרבה זמן מתחבטת בשאלה האם לצאת למועדון או לא. ככה כמו שאני. בלי לשנות כלום. עם חולצת בסיס ושמלה ארוכה ושרשרת האש שלי של רבנו.
זה מורכב לי.
הדבר האחרון שאני רוצה זה לעשות חילול השם.
בנוסף אני מאוד חוששת להרגיש לא שייכת. דחויה. חסרת ביטחון.
אבל מצד שני אני רוצה להיות אני. בלי שיפוטיות. בלי מבחנים ובלי מסכות. אני אישה עם יצרים ותשוקות ומחשבות ורצונות ואני לא מתכוונת להתנצל על זה.
אני אוהבת יד חזקה על איבר חשוף
אני משתוקקת לספק, להעניק,להתמסר, להעריץ
אני מחפשת את איבוד השליטה, הרגשת החיות הזו, משולחת רסן,חסרת מעצורים,
אני נטרפת מהרגשת חוסר האונים.
אז יצאתי בפעם הראשונה למועדון.
לא מפתיע במיוחד כיאה לבחורה קיצונית כמוני הלכתי על ההארד קור.
יצאתי בלבוש שחור צנוע,
מתחת לבשתי הלבשה תחתונה סקסית כדי לאפשר לגופי לפעום החוצה את התשוקה המתפרצת.
חושך.
מוזיקה.
מבטים.
כוסות.
סיגריות.
שחור.
נרות.
עמוד.
חזה.
בכל מקום.
ישבן.
בכל מקום.
עקבים.
קולר.
תשוקה.
מיניות.
חיות.
תאווה.
יד חופנת שד.
יד חופנת ישבן.
נשים סקסיות בטירוף בבגדים מינימליים. גברים חתיכים שזופים שריריים עם עגילים בפטמות.
זוגות שרוצים לטרוף אחד את השנייה.
זוגות שטורפים אחד את השנייה.
גברים שמחפשים את הטרף הבא.
אני שם בין ההמון. לא יודעת איפה להסתכל.
איפה לא להסתכל יום מידי. והאם בכלל.
יש לי מיליון מחשבות,תהיות, מבפנים אני מרגישה
חמימות.
הנשים מדליקות אותי. הגברים מסקרנים אותי.
פרצופים מחייכים. אנשים חמים. מקבלים. אוהבים.
רוקדים. פתוחים. חופשיים.
אני שחררתי לאט לאט. לקח לי זמן.
כל התפאורה הזו גרמה לי לאצבעותיי להרגיש דגדוג. רגליי חסרות מנוחה. אני משתוקקת להרגיש את הכאב הזה חודר מבין העצמות. את הריחוף הזה שמשכיח ממני הכל. יותר מידי זמן שלא חוויתי את ההרגשה הזאת. געגוע עולה בי.
אני רוצה את הצעקה המתפרצת מתוכי, משחררת בי כל דאגה מיותרת. כל מחשבה מחלישה.
המקום מתרוקן. הלחץ יורד. הרגש עולה.
אני מבקשת ממך להרגיש. כאב. חום. שעווה.
אני מכוסה כולי.
אין לי מושג איזה חלק מגופי אני מוכנה לחשוף בפומבי.
אתה מלווה אותי אל הספה.
אני לא מצליחה להפסיק לחשוב.
אני מתאמצת כל כולי לסמוך עלייך.
אני מתקשה בכך.
אתה מפשיל לי את השרוול.
עד כמה שניתן.
אתה מחזיק את ידי באוויר.
השעווה מטפטפת עליי. צבע שחור.
הניגוד בין היד החיוורת שלי לעומת הצבע השחור פשוט יפה.
אני מתמסרת לטיפות שמלטפות את העור שלי בחום.
אני מתפתלת כשהיא מתקרב אל ידי.
אתה מכין לי שרוול חדש משעווה.
אני עוצמת עיניים.
מתמכרת לתחושה.
אתה משחק עם עוד צבע.
הכאב צורב בעורי.
השרוול מוכן.
אתה נושף על עורי.
זה נעים ומרגיע.
אתה בבת אחת מקלף את השעווה מידי.
כאילו מסיר מעליי שכבה אחת של פחד.
אתה מחבק אותי.
אני רוצה עוד.
המפלצת שבתוכי התעוררה.
אני רוצה להרגיש.
האנדרנלין זורם בעורקיי.
אין דרך חזרה.
אני מבקשת ממך.
אתה לוקח אותי למקום קצת פחות מרכזי.
אתה מבקש ממני להתיישב על הכיסא.
אני חוששת.
איזה חלק תקלף ממני הפעם.
אני לא רוצה להתיישב. אני מתנגדת לך. אתה מסתכל עליי במבט.
אני נאנחת. אני מתיישבת.
אתה נצמד אליי, מסתיר אותי.
מרים לי את השמלה עד הירך.
מוריד לי את הגרביון.
אתה מדליק את הנר.
מתחיל לטפטף שעווה על הירך שלי.
זה צורב. מעורר. העור העדין שלי מתחמם.
אני לא מסתכלת על הירך.
אני לא מסתכלת על אף אחד.
אני עוצמת עיניים. מרימה את ראשי.
אתה חונק אותי.
זה מושלם.
כמה התגעגעתי לתחושה הזו.
של החוסר אונים. של טירוף החושים.
אני לא חושבת על כלום מלבד הנשימה שלי.
אתה משחרר. מחבק אותי. מעביר את אצבעותיך בשיערי. אתה מקלף ממני את השעווה. מחזיר את הגרביון למעלה הירך. מוריד בחזרה את השמלה.
אתה נותן לי כמה סטירות בירך השנייה.
אני נלחמת בך. שוב.
אני רוצה עוד.
אני רוצה עוד.
אני לא מעיזה לבקש.
לא דיברנו על זה מקודם.
אני מדליקה סיגריה.
אתה הולך לרגע. בחור חמוד וג׳ינגי שהחליף איתי מבטים כל הערב, מתקרב ומציע לי לרקוד. כנראה יש לי מגנט לג׳ינגים. אני אוהבת אותם והם אוהבים אותי. אני אומרת לך שאני לא רוקדת, אני מתביישת, זה באמת נכון. אני לא מרגישה מספיק בנוח עם הגוף שלי בשביל לרקוד בחופשיות. רק כמה כוסות וויסקי יכולות לאפשר את זה.
על הבמה יש סשן מטריף. איני זוכרת את השמות שאמרת לי. אבל זו מלכה סקסית בטירוף שמצליפה לנשלט שלה כשהוא על ארבע והישבן בולט כלפיי מעלה. יש ביניהם אינטימיות מתוקה. כזאת שגורמת לי להרגיש כאילו אני מפריעה להם. לא מאפשרת לי להסתכל בחופשיות. היא מתיישבת על הכיסא. הוא אחריה. מנשק את רגלה. הם מצחקקים ביחד. היא עוצמתית. הוא רוקד איתה ריקוד של שליטה.
ההתמסרות. הסגידה. התשוקה שביניהם. כל כך יפהפיה וטהורה. אני נקרעת בין הרצון להסתכל לבין המחשבה של הקנאה שמקננת בי.
אני מדליקה עוד סיגריה.
השעה כבר מאוחרת.
הכרכרה של החסידה ממזמן עזבה והיא צריכה לחזור לדרום.
עוד שעתיים היא צריכה להעיר את הילדה לגן.
עוד שעתיים היא חוזרת מאישה להיות אמא.
בדרך חזור האדרנלין יורד.
הגוף נרגע.
המחשבות חוזרות.
הרצון רק גובר.
היצר מתעורר.
החיות שמאיימת להיעלם.
הסיפוק שלא מומש.
מסרב לתת מנוחה.
לנפש שרוצה. זקוקה. צריכה.
לצאת מגלות לגאולה.
