אני אוהבת נשים, זה ברור לי.
הקראש הראשון שלי היה על ילדה בחטיבה, היא הייתה מתולתלת, קצת כלבה, ודפקה אותי אבל לא באופן סקסי.
ועכשיו יש לי עוד קראש, יש מישהיא, יפה ומקסימה שאני רוצה לנשק, רוצה לגלות אותה. ואני דואגת שגם, זה רק יזיק. זה ישאיר סימנים ולא היקי.
היא אמרה שהיא לא יודעת אם היא יכולה לאהוב נשים או לא, ואני לא חושבת שאני יכולה לאהוב מישהיא בידיעה שאולי זה אשליה, רק העמדת פנים שיכולה להתפוגג בכל רגע.
מעבר לזה, היא מאוד רגישה ואכפתית, ואני דואגת שאם היא תבין שאני אוהבת אותה היא תגיד לי שזה הדדי גם אם זה לא נכון. אני לא רוצה לכלוא אותה במקום שבו היא תצטרך לזייף את זה, לזייף את הרגשות שלה ולפעול מתוך התחשבות בי ולא מתוך חיבה.
אני דואגת שהחברות שלנו תדפק. היא כבר נדפקה.
אני דואגת שאני אשאר רווקה לנצח. ואולי זה המצב, אבל לפחות המצפון שלי יהיה נקי ואני אדע שניסיתי לעשות את הדבר הנכון.