פצעים ונשיקות

הרבה זמן שלא עינגתי את עצמי באצבעות בלבד

אפילו היה לי פחד טיפשי שהגוף כבר לא יוכל לחזור אחורה ולהתענג מהן

אתמול בלילה הוכיח לי אחרת

השעה הייתה כל כך מאוחרת

אני איפשהו בין ערות לחלום

הראש מדמיין דברים שנראים מציאותיים מדי

אני עוצמת עיניים ומדמיינת את מאסטר ברול פליי איתי

הוא המורה ואני התלמידה

הוא מענג אותי בתשוקה

ואני חוקרת את הגוף באצבעותיי…

והוא לא שכח. 

הגוף. 

זרמים של תאווה ואופוריה באו בגלים על גלים

והאצבעות ממשיכות, חוקרות

מלטפות

מתופפות

צובטות

נדחפות

מחליקות

נעות…

והגוף?

שלוליות.