לפעמים

בלילות החמים עד מוות
אעטה על עור מצולק דק כקלף
כתונת אהבהבים רכה ופרופה.
כנפי עטלפים מוטרפים
יישאו אותי רחוק מכאן, שקופה.
לרגלי נוריקו סאן
סנדלי קורי עכביש דקיקים
טופפת על קצות אצבעות הזמן
עדינות כעלי כותרת -
אחת, שתיים, שלוש - סוף.
מעבר להרי החושך השמש
שוקעת זהרורי מות אינסוף
פרפורי גסיסת מאבק.
אמלוק ראשי טווסים,
אקמט פרפרים לאבק.
קצת ילדה עדיין, חלבית,
כמהה לאישורך.
פושטת אצבעות, בקצותיהן לבבות
פועמים את זיכרון נפילתי,
מנציחים את זיכרון נפילתך.