לפני 18 שנים. 29 באוקטובר 2006 בשעה 13:37
עוד מעט יירד היום. השעות שהרכיבו אותו יזלגו לאחור. השמש תשקע ותתערסל עמוק בתוך הים.
בין לבין, העולם ימהר להספיק עוד כמה דברים לפני שהחושך יורד על הכל ומאט את כולם.
פעימות יאטו את קצבן, אנשים יזחלו למאורות, אורות מלאכותיים יידלקו.
בין לבין, העולם יתכנס בין ברכיו ויתנדנד הלוך ושוב, חבוק בזרועות עצמו. וימתין.
הכיעור של ערי האבנים האלו ייעלם קצת והאוויר יהיה קר וחד. פריך.
וננשום קצת.
למהר אפשר תמיד. תמיד יש מחרים.
עכשיו יש רק אחד.
