She is the kind of high Only a deep soul Can get stoned to

No more relationship 

That supposed to be a lesson 

I allredy quit  the scholer 

אושו, איך אני משחררת שליטה?

תשובה:

"בואי ואספר לך משהו: בילדותי אהבתי לשחות, והנהר שליד הכפר בו גדלתי הופך להיות מסוכן מאוד בעונה הגשומה, הוא מוצף. זהו נהר הזורם למרגלות גבעה; כל כך הרבה מים מגיעים אליו, והוא הופך כמעט לאוקיאנוס בעת המונסונים.

בנוסף לכך, יש בו כמה נקודות מסוכנות בהן אנשים רבים מתו. אותם אזורים מסוכנים הם מערבולות, ואם אדם נלכד במערבולת היא שואבת אותו, עמוק יותר ויותר. וכמובן שהוא מנסה לצאת מזה, והמערבולת עוצמתית. הוא נלחם, אבל האנרגיה שלו לא מספיקה. ועל ידי המאבק הוא מתיש את עצמו, וכך רבים איבדו את חייהם בנהר שלנו.

בתור ילד מצאתי לי אסטרטגיה, והאסטרטגיה הזו הייתה - כולם הופתעו - שאני אקפוץ לתוך המערבולת ואצא ממנה בלי שום בעיות.

האסטרטגיה הייתה לא להילחם עם המערבולת, להישאב לתוכה. פשוט לצלול בה. והכל קורה כל כך מהר עד שלא מתקיים שום מאבק עם המערבולת.

בסוף, אתה לא צריך לנסות ולהאבק, אתה פשוט יוצא במקום אחר בנהר.

למדתי את האומנות של לשחרר שליטה בתוך המערבולות האלה. אני חב תודה לנהר שלי.

ואז ניסיתי את השיטה בכל סיטואציה בחיי.

אם היה עצב פשוט צללתי בו, והופתעתי לגלות שזה עובד. אם צוללים עמוק לתוכו, במהרה יוצאים משם שמחים ורעננים, לא עייפים, כי לא נלחמים עם זה, בגלל שלא מתיימרים בכלל להילחם, אז אין שום שאלה של לחימה. 

קיבלת את זה לחלוטין, מכל הלב. וכשאת מקבלת משהו לחלוטין, בעצם ההשלמה הזו שינית את כל החוויה. "

אושו , דרכם של אווזי הבר, פרק 13

She is the kind of high Only a deep soul

Can get stond to

על הפלטפורמה הזו שמאפשרת לי להתבטא

בלי פילטרים

שמישהו קורא אותי ומגלה אמפתיה, סימפתיה

שיש מקום לאופל שבי לצאת

לכתוב מחשבות אמיתיות בלי שיפוט מצד חברים, משפחה, אנשים בעבודה שלא כמו בפייסבוק לדוגמה..

אני מודה על ההשגחה מלמעלה

מישהו דואג שהכאב יהיה מדוייק ויחלוף 

שלמדתי עוד שיעור

שניסיתי לפחות ועדיין ממשיכה לנסות

חייבים להיכשל כדי להצליח בכל דבר

רק ככה לומדים ומתפתחים

אני מודה על מה שניתן לי וזה המון!!!

שכל ישר

הומור עצמי

בריאות

כנות ואדיבות

חופש להחליט 

בחירה בטוב, לחפש את הטוב בדברים

למרות האופל

לצלול לעומק

לשחות עם ליוויתנים (כריש לוויתן, בא לי שוב חח) 

פעם זה היה מתבטא בלצאת ולצלם את העולם

לצייר ציורים אפלים, חשוכים ושחורים

כמובן כשכואב יש השראה

אז אני שמחה על הפלטפורמה הזו

שאני יכולה להישאר בה אנונימית

שהתוכן הוא לפני החזות

אני ממלאת את החיים בתוכן

הספרים

האתגרים בעבודה

המוזיקה

מודה אני

מי היה מאמין שדווקא אני זה
ככה סתם אפול
הפיתוי הקטן שהפך לענק
הוריד אותי לשאול

ריקודים אסורים שהיו לי
חשכה שנתנה לי חסות על הכל
נגיעה זהירה שהייתה בי
היא כלום כביכול

איך כולם נוסעים להם
מקומות שמורים
ולי אין לחזור
אין לאן לחזור
חברים טובים היו לי
כולם הרוסים
וכבר אין מי שיבוא

זה נגמר כבר לפני שבכלל עוד התחלתי
מישהו בוכה
מאבק בלי סיכוי
וברור שהפסדתי
איך שלא יהיה

לא זוכר בבקרים את הלילה
איך שתיתי שתיתי שתיתי הכל
לא נשכח המבט שהיה לה
מפחד מאתמול

Place people where they  belong 

שאכטה 😉

אני לא יודעת איך אתם עושים את זה..

אני מבינה את הריגוש בדבר, באמת שיש בזה גבהים מטורפים.

אבל ויש אבל מאוד גדול..

לא מספיקה לכם פעם אחת של פגיעה, משבר בכדי להתרחק מזה כמו מאש???

באם את נשלטת או נשלט, האמון כל כך גדול שמגובה כזה אפשר רק להתרסק. איך חוזרים לאותה התבנית? איך אתם מתירים שוב שליטה בכם?

אני באמת לא מבינה.

זו לא התמכרות קלה, זה סם שאתה לוקח שיכול לרסק אותך להמון המון זמן.

ואתם השולטים אתם הרי רק בני אדם, אנושיים (אלא אם אתם סוג של פסיכופטיים) 

איך אתם לוקחים כזו אחריות על אדם אחר?

אני חושבת שזה שטות גמורה לא לחשוב שאדם שמפתח תלות מסויימת לא מפתח איזשהו רגש עמוק, עמוק יותר אפילו מסתם התאהבות, מאהבה לפחות שאני מכירה.

איך יש לכם ביצים לקחת את הרגש הזה למקומות האלו ולהיות כ"כ חזקים לא לשבור לרסיסים מישהו שנותן לכם סוג של שליטה עליו.

הגעתי עמוק כן, מספיק בשביל להבין לאן זה בכלל יכול להגיע, רק דיגדגתי את הקצה של הקצה.

דרך הראש ממש להרגיש עיקצוצים בגוף.

במקרה שלי זה רק היה בראש. אולי זה מעט אולי זה הרבה אבל ברור לי מאוד שאם זה היה הופך גם לפיזי.. לא יודעת כמה זמן היה לוקח לי להתאושש.

קצת עצבות עכשיו,  יקח קצת זמן להשתחרר. וזה יקרה זה בסדר, אני ממש בסדר.

בעיניי זה ממש לא משנה אם זה מתחיל מנטאלי או פיזי. זה היה מאכזב אותי בכל מקרה. 

אם זה נגמר ודברים לרוב בסוף נגמרים..

אהבה, נישואים, חברות, מוות..

כמובן שפרידה היא תמיד קשה.

אבל בעולמכם היא קשה פי כמה וכמה.

למה שמישהו יעשה את זה לעצמו??

זה כמו לדעת שאסור לגעת בהרואין כי הוא יהרוג אותך ובכל זאת לנסות.. סתם בשביל הריגוש.

אני קצת מצטערת שנחשפתי לזה.

העולם היה פחות מורכב לפני כן.

אצלי זה באמת בקטנה.

אבל מה אצלכם????

אולי בעצם כל העניין הוא רק להתרגש אבל לא לפתח רגש..

כמות הצעקות והתלונות שקיבלתי היום מלקוחות היא פשוט פסיכית!!!

איש שרות הלקוחות בחופש ואני מתמודדת עם כל העולם ואשתו

לא נעים עולם שרות הלקוחות

התעייפתי

אין כוחות.. שיגיע כבר מחר אחה"צ ושחררו אותי מהשבוע הזה כבר!!!

עוד שבוע כזה בעבודה ואז יהיה לי שקטטטטט

סופ"ש תגיע!!! 

גם לבחורים כבר אין לי כוח

חלאס אגרסיביות

וחלאס בילבולי מוח

ועוד ביום כזה...

נשבר ה ז'