אני לא יודעת איך אתם עושים את זה..
אני מבינה את הריגוש בדבר, באמת שיש בזה גבהים מטורפים.
אבל ויש אבל מאוד גדול..
לא מספיקה לכם פעם אחת של פגיעה, משבר בכדי להתרחק מזה כמו מאש???
באם את נשלטת או נשלט, האמון כל כך גדול שמגובה כזה אפשר רק להתרסק. איך חוזרים לאותה התבנית? איך אתם מתירים שוב שליטה בכם?
אני באמת לא מבינה.
זו לא התמכרות קלה, זה סם שאתה לוקח שיכול לרסק אותך להמון המון זמן.
ואתם השולטים אתם הרי רק בני אדם, אנושיים (אלא אם אתם סוג של פסיכופטיים)
איך אתם לוקחים כזו אחריות על אדם אחר?
אני חושבת שזה שטות גמורה לא לחשוב שאדם שמפתח תלות מסויימת לא מפתח איזשהו רגש עמוק, עמוק יותר אפילו מסתם התאהבות, מאהבה לפחות שאני מכירה.
איך יש לכם ביצים לקחת את הרגש הזה למקומות האלו ולהיות כ"כ חזקים לא לשבור לרסיסים מישהו שנותן לכם סוג של שליטה עליו.
הגעתי עמוק כן, מספיק בשביל להבין לאן זה בכלל יכול להגיע, רק דיגדגתי את הקצה של הקצה.
דרך הראש ממש להרגיש עיקצוצים בגוף.
במקרה שלי זה רק היה בראש. אולי זה מעט אולי זה הרבה אבל ברור לי מאוד שאם זה היה הופך גם לפיזי.. לא יודעת כמה זמן היה לוקח לי להתאושש.
קצת עצבות עכשיו, יקח קצת זמן להשתחרר. וזה יקרה זה בסדר, אני ממש בסדר.
בעיניי זה ממש לא משנה אם זה מתחיל מנטאלי או פיזי. זה היה מאכזב אותי בכל מקרה.
אם זה נגמר ודברים לרוב בסוף נגמרים..
אהבה, נישואים, חברות, מוות..
כמובן שפרידה היא תמיד קשה.
אבל בעולמכם היא קשה פי כמה וכמה.
למה שמישהו יעשה את זה לעצמו??
זה כמו לדעת שאסור לגעת בהרואין כי הוא יהרוג אותך ובכל זאת לנסות.. סתם בשביל הריגוש.
אני קצת מצטערת שנחשפתי לזה.
העולם היה פחות מורכב לפני כן.
אצלי זה באמת בקטנה.
אבל מה אצלכם????
אולי בעצם כל העניין הוא רק להתרגש אבל לא לפתח רגש..
