אתמול פגשתי מישהו חדש
באתי בלי ציפייה לשום דבר
פשוט להעביר שעה שעתיים מחיי ולנסות
לצאת מהשגרה של בית עבודה
בית קפה
בירה.. סנדביץ, קינוח
שיחה קולחת
בן אדם מעניין בלי ספק
אוקיי אמרתי, בואי תנסי, תני צ'אנס
היום אני מבינה שמעבר למראה חיצוני
אני ממש זקוקה לתוכן, לשיחה
לעניין
ובכלל שאני אעניין את הצד השני
היה באמת מאוד נעים ונוח
לא משהו מאולץ
זורם
וגם הערב היה מפגש
באמת הכל טוב ונעים
ובראש שלי זה איזה מגניב זה פשוט להיות
ומעבר לכל העולם הזה של הבדסמ
אני אומרת לו "בוא פשוט נהיה"
ואני מתכוונת לזה, המילים האלו היו עם מודעות מאוד גדולה
בלי כל רעשי הרקע
אני מתחילה לגלות עוד ועוד
מאון לאון יש שם סיפור טרי שהסתיים ממש לא מזמן.. ואני שוב מוצאת את עצמי בחשש של
שוב את מכניסה את עצמך לפינה
לא בא לי להיות ריבאונד של מישהו
ומצד שני.. כל אחד מגיע עם איזה סיפור או עבר
ומרגיש לי שכאילו בחיים אני לא אכיר יותר מישהו שמגיע נקי נקי מאיזה טראומה או לב נקי מרגש למישהי שהיתה שניה לפניי.. או נשוי שאשתו כבר לא עושה לו את זה שמחפש איזה ריגוש כדי להתפרק קצת או מישהו שרוצה איזה בעלות עוד לפני שהכיר אותי בכלל ולא מעוניין באישה שבוחנת ומתלבטת וכו.. וכו.. הבנתם את הקטע.
בקיצור
אני מפחדת
כי אני רואה רחוק
וכמה צעדים קדימה כמו בשחמט
אני חושבת יותר מידי
ומתחילה להסתבך
