לפעמים סתם מסתכלת לראות אם הוא נמצא באתר.. כאילו שאם הוא ואני נמצאים פה יחד אז בראש שלי הוא חושב עליי גם.. בודק גם, ומרגיש קצת יותר קרוב אליי כמו שהייתי רוצה.
סתם מחשבה של ילדה קטנה שחבויה בתוכי.
מתגעגעת לשיחות עמוקות.
מתגעגעת לשתף על בסיס יומי אבל רק בשבילו.
מתבאסת כל פעם מחדש שזה נגמר ושזה עדיין כואב לי ומחפשת את הסחות הדעת. מה שיבוא כדי לא לחשוב על זה.
כ"כ נדיר למצוא מישהו שנוגע בך בעומקים.
כזה שבא לך ללכת בעקבותיו ובעקבות הלב שלך.
וכשאני מבינה שוב ושוב שאין שום סיכוי אני שוב דומעת בדממה.
אני יודעת שהזמן יעשה את שלו ובקרוב הוא יהיה עוד מישהו שהכרתי.
היה לי כזה בדיוק לפני שנה וזה חלף, ההרגשה החלולה הזו שהגיעה מיד אחריי הפרידה..
זה היה קשה מנשוא אז לפני שנה.
נכנסתי עמוק, עמוק מידיי, פתחתי את ליבי ונכוותי קשות.
זה לא בדיוק אותו הדבר. כי הפעם האהבה לא מומשה וכנראה גם לא תתממש.
אולי זה מה שמעציב אותי יותר מהכל.
ואני שואלת את היקום למה? למה לאהוב את הבלתי אפשרי? למה אני?
הוא מחפש משהו חדש ואני גם כמוהו רוצה להתקדם מזה הלאה. לפעמים זה לא כזה קל ופתאום מגיע מישהו חדש שאני רואה בו פוטנציאל לשכחה. זה דיי מהר לא מסתדר ואני חוזרת שוב שני צעדים אחורה, שני צעדים אחורה לאותו געגוע.
It is what it is
רגשות זה דבר קשוח.. לפעמים בא לי להרגיש כ"כ חזק ולפעמים לא בא לי להרגיש כלום.