האדם הרוחני צריך לדעת את ההבדל
בין התייחסות נכונה לאנשים
לבין מערכות יחסים בסגנון הישן.
וזה לא רק על אהבה זוגית שאני מדבר,
זה חייב להיות סגנון החיים שלך ממש:
לעולם, לעולם לא לאבד את החופש.
ולעולם לא להרוס את החופש של אף אחד אחר.
אדם רוחני באמת נשאר חופשי
ומסייע לאנשים הבאים במגע איתו
להיות חופשיים גם הם.
הוא אף פעם לא מחזיק באף אחד
והוא אף פעם לא מרשה לאף אחד להחזיק בו.
זה דורש ערנות מתמדת,
כי המיינד שלנו תמיד רוצה להיצמד למישהו.
בהיצמדות אנו מתחילים להתאבד.
ואז מתעורר מצב מוזר מאוד:
אנחנו שונאים את האדם שאנחנו אוהבים,
ורוצים להרוס את האדם שבו אנו דבקים.
בהחלט מצב מוזר מאוד,
אבל אם אתה מבין את המנגנון הפסיכולוגי,
זה לגמרי ברור והגיוני.
אתה שונא את האדם
כי הוא הרס את החופש שלך.
אתה שונא את המצב כי אתה כלוא בו,
אתה אסיר. ואתה ממשיך להיצמד
מפני שהמוכר, הידוע,
נותן לך נחמה מסוימת.
ואתה מפחד מהלא נודע, מחוסר הוודאות.
אז אתה ממשיך לעשות משהו
שהוא סותר את עצמו: מצד אחד
אתה ממשיך להיאחז, ומצד שני
אתה רוצה חופש.
וזה מה שכל האנשים בעולם נאבקים איתו.
הם נאחזים בכלוב שבו הם רוצים להיות חופשיים
וכל חייהם נשארים במאבק חסר תועלת.
הם לא יכולים להיות חופשיים כי הם נצמדים,
והם לא יכולים לפרוץ מהכלוב
כי אז אין שום דבר אחר להיאחז בו.
והם לא יכולים לשחרר את הרעיון
של להיות חופשי כי זה הטבע הפנימי שלנו.
אי אפשר לזנוח אותו; אין שום דרך לעשות את זה.
אף בן אנוש אחד לא היה מסוגל לעשות את זה
עד עכשיו ואף אחד לא יצליח אי פעם
לעשות את זה, כי זה לא שאנחנו אוהבים חופש,
למעשה אנחנו החופש עצמו,
ורק בחופש אנחנו יכולים לגדול.
אז זה נכון לגבי אהבה,
וזה נכון לגבי כל דבר אחר בחיים שלך, גם כן.
~ אושו ~
~~
מדיטציות אושו | Osho Meditations
