ככה אני מרגישה בימים האחרונים
רוב הזמן אני ממש בסדר
עד שכלום לא בסדר.
בימים האחרונים פשוט הרגשתי לא טוב
כאבי שיניים נוראיים
מלא משככי כאבים ואנטיביוטיקה
החלישו אותי נורא.
אני הולכת לישון עם התמונות של הילדות החטופות בראש שלי ומתעוררת איתן.
חבל שראיתי את הסרטון אבל יודעת שחשוב לראות.
אני בד"כ לא צופה בשום חדשות ומנסה להתנתק מזה ככל הניתן.
שוב אנשים מתפטרים לי וכנראה שוב אצטרך לגייס בקרוב וזה מן לופ שאני לא יוצאת ממנו.
וכל יום בוואטאסאפ קבוצתי של הפרויקט שקניתי בו דירה מדברים על בשורות טובות שיגיעו בקרוב אבל זה לא באמת קורה.
כמה עוד אפשר לשלם גם שכירות וגם משכנתא.. וגם כל יוקר המחיה שגומר עלינו פה לאט ובטוח.
הכל מרגיש כזה מייאש לפעמים.
אני באמת מנסה לשמור על אופטימיות.
אבל בימים האחרונים אני סוג של מסתגרת בבית
עם ספר או איזו סדרה, מתחבאת קצת מהציליוזציה.
רוב הזמן אני נהנת מזה אבל לרגעים אני פשוט מפחדת מכל מה שקורה בחוץ ובא לי לברוח.
ועדיין לא מתאפשר לי לברוח.
אבל אני כל כך רוצה!
אז אני בסוג של בין ייאוש לתקווה.
ואני מקווה שהייאוש לא יחלחל עמוק מידי ושאני אחזיק מעמד ושאני אצליח באמת לעוף מפה יום אחד.
שאוכל לחיות בנחת.