ככה זה כשאת נרדמת על הספה מול הטלויזיה ב 20:00 בערב
עייפות מצטברת מה שנקרא..
ה 3 שעות וחצי האלו מאז ההתעוררות עברו ביעף
פייסבוק.. סקר מחירי דירות בפרויקט שקניתי בו דירה
מנסה להבין את מחירי השוק.. כמה אנשים מבקשים על שכירות לכל מיני סוגי דירות
ב 6 וחצי כבר ניהלתי שיחה עם מישהי שמחפשת והתחיל סוג של משא ומתן
ואפילו אין לי עדיין מפתח.. מקווה שממש בקרוב
אתמול התחלתי שוב לשוחח עם מחפשי עבודה
ואפילו היה ראיון אחד ספונטני
ומחר עוד 4 ראיונות
יאללה חזרה ללופ של גיוס עובדים והכשרה
נותרתי עם 3 עובדים ואחד כנראה בדרך החוצה
אחד מהמרואיינים נשמע לי ממש טוב. אהבתי את הקול שלו בטלפון ואת ההבנה שלו במכירות. השיחה זרמה טוב.
כבר חשבתי שאולי אולי אוכל כבר לעזוב ולהתחמק מגיוס עובדים שוב אבל זה לא קורה כ"כ מהר כמו שרציתי לצערי.
אז אני עובדת כרגיל. נותנת את ה 200 אחוז שלי אבל כבר עייפה מזה ממש.
לא פשוט בכלל כבר. דיי נמאס לי מזה ואני משתוקקת לחופש ללא הגבלה. כזה שלא צריך לחזור לעבודה תוך x זמן..
היום עובדת מהבית אז יש קצת נחת. קצת.
אם אצליח לגייס כבר מחר אז מחכה לי שבוע הבא שבוע הכשרה שזה בסדר, אני אוהבת ללמד. הבעיות מתחילות אח"כ כשצריך לעקוב אחריי כל פיפס ולתקן ולחזור על אותם הסברים אלף פעם. משום מה כבר שנה וחצי שאנשים חדשים לא מצליחים לקלוט כ"כ מהר את העניין ויש תחלופה פסיכית של עובדים וצריך שוב הכל מההתחלה.
זה הכי קשה לי. להסביר שוב ושוב ושוב את אותם דברים.
בא לי למצוא אנשים חדים, חריפים, שלא נבהלים מלשוחח עם אנשים בטלפון בצורה אסרטיבית ומשכנעת. אני כבר מאבדת סבלנות עם כאלו שפשוט לא קולטים.
זה מוציא ממני דברים לא טובים! אני מרגישה שדיי חלאס, כמה אפשר ללמד את אותם דברים יום אחרי יום אחריי יום ולא לקלוט, איףףף זה כזה מתסכל.
גם סופי השבוע והמסיבות והמוזיקה כבר פחות ממלאים אותי.
רק הספרים שומרים לי על שפיות מסויימת וניתוק מהמציאות.
אני קוראת עכשיו את "פארק היורה" כן זה קטע.. לא ידעתי בכלל שהסרטים מבוססים על ספר וזה כל כך הרבה יותר מפורט ומגניב. אני אוהבת.
אני צפה על פני המים כבר תקופה.
מעבירה איכשהו את הזמן.
לא מצליחה כ"כ להיפתח לאנשים חדשים, הלבד טוב לי במידה מסויימת.
אני מאמינה או רוצה להאמין שבמקום אחר בזמן אחר אתן לעצמי לשחרר קצת ולפתוח את הלב שוב. זה לא שם עדיין. משהו פה במקום הזה בזמן הזה מרגיש לי תקוע. אין לי רצון להתחבר לאנשים פה בארץ משום מה. אולי התגובות שאני קוראת בכל מיני פוסטים בפייסבוק, החדשות, הסטייט אוף מיינד של לצאת אחד על השני באמירות קשות ככה מאחוריי מקלדת ממש מורידות לי את החשק.
מרגיש שכולם נגד כולם ואף אחד לא זז מעמדותיו.
ולי זה קשה.