היום חזרתי לעבודה
אחריי שבוע מעבר והחלמה מההתקררות ...
התעוררתי במין התרגשות כזו לא ברורה. מתכננת את הזמנים להגעה לעבודה בזמן.
בבוקר במרפסת שותה קפה וכולי רעידות
זה באמת הבית שלי? אני לא רגילה. אני אשכרה פה?
היו לי חלומות ממש מוזרים.
כבר שבועיים שאני לא ישנה כמעט ואם כן מתעוררת במהלך הלילה כמה פעמים וישר קופצות לי מיליון מחשבות לראש.
מדדתי כמה זמן לוקח לי להגיע רגלית לרכבת
כמה זמן ברכבת
והבוקר הגוף שלי קצת רעד.
מהשינוי .. מההתרגשות... לא יודעת.
לומדת את המקום לאט לאט.
הכל כזה מוזר לפעמים.
היום משכתי עוד זמן בעבודה לסיים את כל מה שהצטבר שבוע שלם שהחסרתי.
זה העסיק לי את המחשבות וזה היה חיובי. קצת להתנתק מענייני הדירה.
משעתיים נסיעה כל כיוון פתאום זה רבע שעה.
לא מספיקה להגיד ג'ק רובינסון ואני כבר בתחנה..
זה הזיה . אשכרה חזרתי לגור במרכז.
אני חושבת איזה כייף יהיה להסתובב קצת בתל אביב אחריי העבודה. לפגוש חברים. לעשות שופינג בלי להיות בלחץ להגיע לרכבת חזרה לצפון.
זהו אין חזרה לצפון ביומיום. יש חזרה הביתה 15 דק נסיעה.
הזיה.
הכל מוזר לי פתאום.
זה כייף וזה משונה.
ואני לא כל כך מבינה למה זה ככה .. מדיר שינה.
התאקלמות במקום חדש.
צריכה להתרגל למקום חדש. ללוח זמנים שונה.
אני כבר לא צריכה להתעורר ב 6 בבוקר ולחזור ב 6 בערב.
אבל הגוף שלי רגיל לשם.. לרחוק..
It Is what it Is