עוצרת לרגע, לבד בחדר המדרגות
הוא נראה ממש כמו אלו
שחנכנו ברגעים אסורים
בדמיון שלי אני נזכרת בנו שם למעלה, ואני על הברכיים
בדמיון שלי אנחנו למטה, ואני בוכה ואומרת לך שלא נוכל להיות חברים
אחרי שאתה אומר לי בפעם האלף שצריך להפסיק את מה שבקושי קורה בינינו
ואתה אומר לי שאתה לא עילוי
תקופה ארוכה לא האמנתי, ולא ידעתי שזה די נכון
עכשיו אני יודעת
ועדיין, כשאני עומדת שם, בדמיון שלי, גם אם לרגע, אנחנו יורדים קומה קומה ומתנשקים בתשוקה סוערת
אני יוצאת מחדר המדרגות
ואני לא חושבת עליך יותר
זה מוזר שאתה כבר כמעט ולא עובר לי במחשבות
כשהיו ימים שכילית את כולן
זה כואב לי שייחלתי למצב הזה במשך יותר מידי זמן
מכפי שאני רוצה להודות
וכמה פעמים אמרנו סוף, או יותר נכון אמרת
ולמרות זאת היה לנו את הקצת בערב האחרון ההוא באוטובוס, בחושך, על המדרגות
לפני שהעולם שלך התהפך לגמרי
ושלי קצת
אם היו אומרים לי שלא נוכל להגיד להתראות כמו שצריך
אני לא בטוחה שהייתי מחבקת אותך חזק יותר.