לפני 4 שבועות. יום שני, 22 בדצמבר 2025 בשעה 12:56
יש רגעים באמצע היום שבהם אני עוצר ופשוט מתבונן. זה קורה כשאני נזכר בחיבורים שנוצרים מתחת לפני השטח. אלה שלא צריכים מגע פיזי כדי להתקיים. אלא פשוט פועמים שם מעצמם.
זה מזכיר לי שיחה שהייתה לי פעם על הנוכחות המנטלית הזאת. על הדרך שבה מחשבה אחת יכולה לשנות את כל היציבה של הגוף. איך אפשר להרגיש את ההשפעה של מישהו אחר גם כשהוא נמצא בקצה השני של העיר. מין חוט שקוף שמותח את הקשב וגורם לנו להיות מודעים יותר לעצמנו ולכל תנועה שאנחנו עושים.
מרתק אותי לראות איך המודעות הזאת משפיעה על השגרה. הידיעה שיש מישהו ששותף למחשבות שלך ולתדר שלך ברגע זה. זה יוצר מין מרחב פרטי וסודי בתוך הרעש של כולם מסביב. תחושה של סנכרון שקט שבו כל צד יודע בדיוק איפה השני נמצא בתוך הראש שלו. בלי צורך להסביר ובלי צורך להוכיח. פשוט לדעת שההדהוד הזה קיים שם ומחזיק את הכל במקום.