״אני הולך להכות את התחת השמן הזה.״ הוא נעמד מולי כשהחגורה מונחת על כתפיו ומחבקת את העורף שלו. מיד התחננתי שלא, מנסה להבין מה קרה ומה עשיתי. ביקשתי להיכנס לשרותים, הוא הסכים. הדלת נשארה פתוחה אבל הוא לא עמד לידי. כשסיימתי ועמדתי בדלת הוא התקרב אליי ואמר ״על הברכיים״, צנחתי והורדתי את הראש, מתפללת שלא ישתמש בחגורה. הדמעות כבר התחילו לרדת אבל לא הייתי בפאניקה.
הוא דחף את הזין לתוך הגרון, נדחף חזק חובט בענבל וממשיך עוד עמוק, הייתי ככ נכונה להחזיק את זה, לקבל את זה ולזרום עם החבטות לתוך הגרון, להיות פה שהוא חור שזורם עם מה שבתוכו.
הוא המשיך לדפוק את החור שאני, חזק ועמוק, עוד ועוד, הריר נזל ממני וכל יציאה של הזין שלו מהחור לוותה בשובל של רוק נמתח דק דק. הוא תפס לי את הפנים מהסנטר ודפק לי סמוחטה על הפרצוף, למרות שיריקה לפנים גורמת לי לנתק מוחי הצלחתי להתגבר ולהישאר נוכחת, הוא אגר בתוך כף ידו מספיק רוק ומרח לי על הפנים, לא משאיר נקודה יבשה. הרגשתי שהפרצוף שלי נמס, כאילו מרחו עליי חומצה, לא יכולה לסבול רוק על הפנים, לא את שלי ולא את שלו. הוא המשיך לתקוע את החור והחור המשיך לרייר, הבטתי בשלולית שנקוותה על הרצפה והתרכזתי בה. כשביקש להרים אליו עיניים המבט המתענג שלו חימם בי משהו פנימי, לב אולי? והרגשתי שיש טעם ומשמעות למה שקורה לי באותם רגעים.
ופתאום הוא סיים. ובשנייה אחת המוח שלי נירגע.
הוא עזר לי לקום. רציתי מאוד לשטוף את הפנים מהרוק. הוא הלך לחדר ואני נשארתי במקלחת, משפשפת את הפנים ומנסה לאסוף את עצמי, מנסה להתגבר על האנטי שלי, להשלים עם זה שמה שקרה לגיטימי, שזה חלק מהמערכת, שככה הוא מתענג וככה אני מתחברת לייעוד שלי. קצת צחקתי על עצמי, עם ה״ייעוד שלי״, הייעוד שלי זה להתנדנד על ערסל במדינה לא עוינת מול הים אבל מיד העפתי את המחשבה הזאת מהראש, כי זה באמת הייעוד שלי, לענג את האיש הזה.
משכתי את הזמן של השהות במקלחת ועשיתי מיני שגרת טיפוח, חוששת שאולי הוא לא מבין שאני במצוקה ואיך אני אומרת לו את זה בלי ליצור ריב או להיות חצופה. אולי הוא לא מזהה שמה שקרה עכשיו היה מבחינתי קושי שהתגברתי עליו? ואיך אני מביאה את זה לידי ביטוי?
כשהוא שולף אותי מהמקום שבו אני נמצאת למקום אחר, לרוב אני לא מצליחה לחזור משם לבד. כשאנחנו בסיטואציה והוא משתמש, מתענג ואפילו מכה, אנחנו נמצאים שם ביחד, הטירוף הוא משותף, החוויה משותפת וגם אם היא קשה הוא איתי שם. כשזה נגמר והוא הולך לעניינו, אני עדיין נשארת שם, במקום שבו התרחש הכל ונכון לרגע זה אני עוד לא מצליחה לחזור משם לבד. לא ידעתי את הדבר הזה על עצמי, לקח לי שנה להבין שבלי שהוא עוזר לי לצאת מהמקומות האלה, אני נשארת שם וכמעט תמיד זה יוצר בינינו מתח, כעס ובסוף מריבה.
כשאני מכונסת בתוכי אני לא מצליחה לאפשר לו להיכנס וזה משהו שלא מתקבל אצלו בהבנה, הוא רוצה לדעת הכל בכל רגע ובכל מצב וגם אני רוצה אבל לומדת איך להיפתח מולו גם במקומות הכי סגורים שלי.
לבסוף יצאתי מהמקלחת ובאתי למיטה. הוא נכנס לחדר ואמר שהייתי טובה ולא הזזתי אותו אפילו פעם אחת, הוא נשכב לידי והתחיל ללטף, אומר מילים חמות, משיב אותי הביתה.
התחלתי לבכות.
