ביקשתי שיכאיב לי, אולי בפעם הראשונה, בעצם אולי לא אבל הפעם ממש התכוונתי לזה, למרות הפחד והשנאה לכאב הזה, הספציפי הזה, רציתי להרגיע אותו עליי, להיות משמעותית בהשפעה שלי על הרוגע שלו.
בשונה מהכאב האכזרי, המתפרץ, המפתיע לפעמים בעוצמתו, הפעם זה היה שונה. הוא שואל מידי פעם למה אני לא מבקשת שיכאיב לי ומה יש לענות על שאלה כזאת, כי זה כואב? כי אני מפחדת שלא תשבור אותי? כי אין לי יכולת לעמוד בפני זה? כי אני ילדה מפונקת שלא מבינה שהיא שפחה? כל התשובות נכונות אבל לאחר מעשה ולאחר התגובה שלו קיבלתי משהו אחר מכל מה שחשבתי. הוא לא דרס אותי, פשוט חלק איתי רגע, הכבל הכה בי פעם אחת , לא בעוצמה חריפה ואח״כ הוא זיין אותי ככה שחשתי את הביצים שלו נדחסות לי לכוס עם כל חבטה של גופו בגופי, היה לי קשה להחזיק את עצמי יציבה, כאילו כל מה שהדחיק וסינן בהצלפה היחסית ״עדינה״ יצא עליי בזיון, זיון.. זאת דפיקה מתמשכת שבה העור שעוטף את השלד שמרכיב אותי מרגיש נתלש בידיו, הוא רוצה לתלוש את הבשר, הוא רוצה להרגיש אותי הכי בידיו שניתן.
הוא מענה אותי כשהוא לא גומר, זה להיות כזאת לא שימושית מבחינתי, כל כך רציתי להרגיש את הזרע נוטף ממני כשהוא מלטף אותי בעדינות אבל הוא לא גמר, רק שלח אותי ללקק רגליים, הכל בעדינות, אולי כדי לא לגעת ברגעים המזוקקים האלה, שם הוא מרגיש אותי הכי רכה, זאת ההנאה הכי גדולה שלו, התוצאה הנשגבת. ליקקתי ונישקתי ומצצתי ורציתי זין, רציתי להרגיש את הזין שלו בפה שלי, רציתי שישתמש בי עוד, רציתי לענג אותו, עוד ועוד. האצבע שלו חצבה לי בכוס, ואני ליקקתי רגליים, הדילמה בין לעזוב את הרגליים ושהאצבע שלו תצא ממני, לבין ללקק זין וביצים ולהרגיש הכי שימושית שיש, בחרתי בזין, התרוממתי לשם וליקקתי ומצצתי ושאבתי ועיגנתי אותו, הוא לא השמיע קול אבל ידעתי שאני מצליחה. הוא הפך אותי על הגב ואונן לי עוד, מזכיר לי את מה שאני לא יכולה לשכוח, כמה אפסה אני, עם מוח כל כך קטן וחסרת יכולת לחיות בלעדיו, אני נמסה עוד על האצבעות שלו כשהוא שואל אם יש משהו שלא אעשה בשבילו, ההגיון כבר לא בידיים שלי והאמת שלו היא גם האמת שלי, ברור שאעשה הכל.
בעבודה אני מקבלת ממנו הודעה אחרי שהוא קם. הוא כותב לי שהוא חרמן עליי. עוברת בי צמרמורת עדינה בעורף, תחושת הגירוי עדיין פועמת בי, אני כמו חמאה על מחבת. גם אני חרמנית עליך, אני מגיבה אבל זה לא משקף את התחושה בכלל. זאת לא חרמנות אני לא יודעת להסביר, אני כמו מישהי שמצאה בית. אבל גם זה לא מדויק, הוא הבית שלי כבר זמן רב, זה משהו אחר, אני מתקשה לדבר את זה, אני ככ רוצה שהוא יבין את התחושה, את הלמטה הזה, את ההבנה שאני באמת אעשה הכל בשבילו, הרבה יותר ממה שעשיתי, שזה רק הולך וגדל ואני שלו, הכי שלו שיש.