מחשבות.

להתקע עם תמונה של נשלט- עם ידיים קשורות מאחורי הגב שלו, כשהוא עם המבט הכי חרמן וזנותי שיש, ואת מאחוריו מזיינת אותו- בזמן שאת צריכה להדריך, זה סיוט.

אני לא נהנית. ואני עייפה. באלי לקשור מישהו עם קולר ולגרום לו לרכב עליי בזמן שאני מסתכלת עליו מענג את עצמו.

משהו שלמדתי על עצמי זה שאני לא יכולה לדחות דברים- כי אם אדחה את זה לא יהיה לי רצון לעשות את זה יותר מאוחר.

אני לא יודעת עד כמה זה בריא אבל ככה זה, למשל- לפני שעתיים היה לי חשק לכתוב סצנת סקס מטורפת, משהו מפורט שקשור לcnc וקשירות וצייד והריסת אורגזמה ובאמת פיזית כל קינק שיש לי, ואמרתי שאכתוב את זה יותר מאוחר כשאהיה במיטה בצורה נוחה.

עכשיו אני במיטה ואין לי כוח. באלי לישון.

סעמק אני צריכה נשלט שיחזיר לי את הרצון לכתוב.

לא חשבתי על זה עד עכשיו אבל לחגוג יום הולדת בסוף אוקטובר ולקבל את הנשלט שלך כשהוא היה נעול כל החודש זו המתנה הכי טובה.

(קשור בסרט סאטן אדום. רצוי עם זר פרחים. ורדים. אדומים.)

זה קינק שהייתי רוצה לנסות, רצה לי בראש סיטואציה ספציפית שהייתי רוצה לנסות- אולי יותר מאוחר אפילו אשב לכתוב אותה.

יש מישהו/י שזה קינק שלו/ה? באלי לשמוע קצת חוויות.. יש הרגשה שזה קינק שיכול להדרדר מאוד בקלות וזה בעיקר מה שמפחיד אותי לנסות.

אז אחרי זמן שהייתי צריכה לקחת לעצמי- החלטתי לחזור.

התגעגעתי להכל.. אבל המוח שלי עוד ריק. וגם אין לי רצון לקשור אף אחד כמו פעם. אולי הרצון יחזור לאט לאט. אולי הוא לא יחזור אף פעם. אולי אני הופכת למשהו חדש.

באלי לצבוע שיער לאדום שוב. אדום יותר בולט. אולי אעשה את זה בתור התחלה.

קצת כמו נחש שמשיל עור ישן.

(אני שונאת נחשים איזה דימוי גרוע.)

היוש.

אם מישהו אומר לכם שהוא ״לא בראש לזה עכשיו״, אז הוא לא בראש לזה עכשיו.

לשאול אותו אם הוא רוצה סרטונים, ואז להתעצבן שאותו בן אדם אמר ״לא״ כי הוא לא בראש לזה עכשיו- זה דבר דפוק לעשות.

ועוד יותר דפוק זה לשלוח בכל זאת גיף וסרטונים.

פאקינג- באלי לקחת עוד הפסקה מכל הדבר הזה בגלל אנשים ספציפיים.

אז אחרי יום מזעזע, ובכללי שבוע די רע, החלטתי לתת למוח שלי להיות זומבי ולצפות בסדרה טראשית בנטפליקס.

חשבתי לצפות שוב ב״אהבה ואזיקים״ שזה תמיד הסרט האהוב עליי כשאני במוד של לשמוע בחור חמוד נובח בלי הצורך להגיד לו תנבח, אבל נטפליקס הציע לי את הסדרה ״בונדינג״.

אני רק בפרק השני, אבל אם מישהו רוצה שיימס לו המוח בונדינג זו אחלה סדרה בדיוק בשביל זה. הפרקים ממש קצרים (כאילו רבע שעה פרק), דמויות דפוקות ושוות, עלילה לא ברורה שכנראה תתברר בהמשך, וגולת הכותרת- בדסמ, כמעט על כל סוגיו.

אני כנראה אסיים את העונה הראשונה (מתוך שתיים) היום, ואז אעשה אולי סיכום של הסדרה והאם באמת שווה לצפות בה:)

באלי לכתוב משהו.

על מחר. על החוויה שלי עם ה7.10.

על זה שזה ממש פה מעבר לפינה.

על זה שאני בחרדה עצומה. על חברים שלי. על אחי.

על זה שאני מתגעגעת. מתגעגעת בטירוף לבת דודה רחוקה שכבר לא אראה.

על חרטות.

אבל שום דבר לא יוצא וזה מתסכל אותי, מתסכל אותי שאני ריקה ועייפה ומותשת, ובאלי לחבק מישהו כדי להרגיע את הכאב ואין לי את מי.

ובאלי לחזור. לא יודעת לאיזה תקופת זמן. אבל לפני הכאב. לפני שברון הלב. לפני שידעתי את טעם המוות, ולפני הגעגועים שבלב.

הלב שלי קרוע

בין הרצון לנשלט שיקשיב לי, יציית, יהיה ילד טוב, שאדע שאיתו יהיה פשוט קל וכל מה שאני צריכה לעשות זה לשלוח לו הודעה והוא כבר מוכן להכל,

לבין הרצון לנשלט שיתגרה בי, שינסה למתוח גבולות, שיגרום לי לרצות להכות את התחת היפה שלו ולהשאיר שם סימנים, לגרום לו ללמוד את החוקים שלי, את איך מתייחסים, איך מתנהגים.

עברתי אתמול את הדחייה הראשונה שלי (הידד.)

חיכיתי לעבור משהו כזה, חשבתי שאפגע מזה ממש כי הרי ברור שידעתי שידחו אותי על המראה שלי, ויש לי טראומות מזה אבל אני בסדר, וזה גורם לי להרגיש טוב.

בכל מקרה הייתי שמחה אם הוא היה קצת יותר נחמד ובמקום פשוט לכתוב לי שהוא היה רוצה מישהי ״רזה״ (לא זוכרת את שאר המילים שלו) ואז להעלם-

הוא היה כותב שאני לא הטעם שלו, והיינו מסיימים את זה ברוגע ובנחמדות, אבל בסדר, יש אנשים שקשה להם🤷🏻‍♀️