מחשבות.

את האמת שאני תמיד מתלוננת פה, כי תלונות זה תמיד מושך יותר, אבל הגעתי לשלב שאני גם.. די מודה על כמה דברים פה.

יש פה כמה אנשים מקסימים, אתמול הייתה לי שיחה עמוקה עם אחד מהם, והבנתי על עצמי גם המון דברים.

אז כן- יש פה המון חרא שצריך לעקור מהשורש. אבל יש פה גם המון אנשים מקסימים.

(אני שוב נכנסת למוד של הפוצי מוצי הזה איכס נו.)

להגיע למיטה אחרי יום ארוך ומתיש, לקחת אותך בין הידיים שלי וללטף את הגוף שלך, להצמיד את הגב שלך אל החזה שלי, לטייל עם האצבעות שלי על המותניים שלך, למשוך אותך אליי, לרדת לאט אל הירכיים, לפסק את הרגליים שלך באיטיות, לגרות אותך.

לגרום לך להאנח בקול, להשעין את הראש לאחור.

להחדיר אצבע אחת, ואז עוד אחת, להתחיל להזיז אותן לאט, למשוך את התחושות, לגרום לך לגנוח בתסכול כי אתה רוצה חזק יותר. מהר יותר. אתה רוצה שאקח את הסטראפ ואזיין אותך כמו תמיד. עם אזיקים וכיסוי עיניים וצרחות אבל.. גם זה מהנה.

משהו בזה שאני לוקחת את הזמן שלי, שאני לא נותנת לך מה שאתה רוצה, משגע אותך.

גורם לך לייבב בשקט לעוד, גורם לך לנסות להשיג יותר רק משתי אצבעות, וכשזה לא מצליח אתה מגיע לתסכול ומתחיל לייבב יותר בקול. אתה חרמן ולא יודע איך להיפטר מזה- והאיטיות שבה הכל קורה לא מספיק בשבילך.

״את לא בכל הכוח שלך היום?״ אתה מוציא בקושי מהפה ואני מרימה גבה

״מה אמרת?״

״אמרתי שאת לא בכל הכוח שלך היום.״ אתה חוזר ואומר

״את כנראה מזדקנת, גבירתי.״ אתה מצחקק, אבל אני פשוט דוחפת עוד שתי אצבעות, חופרת עמוק בתוכך.

״אני אראה לך מה זה בכל הכוח.״ אני מסננת, אני אולי עייפה אבל לזיין אותך כדי שלא תשכח איך מדברים אליי יותר חשוב עכשיו.

ואתה יודע שזה הסוף שלך כשאני הופכת אותך, ועכשיו היד שלי כבר לא על המותן שלך- אלא על הצוואר.

יש לי תור לג׳ל שבוע הבא ואני אובדת עצות מה לעשות.

התלבטות קשה אם לחזור לבורדו או לעשות ורוד.

קצת באלי את שניהם.

הייתי מעלה פה תמונות אם הייתה לי אפשרות אבל- אין לי מנוי. אז תצטרכו לדמיין.

נכון שיש אנשים שקמים עם כלב לידם?

וכאלה עם נשלט/שולט?

כאלה עם בן זוג, או בת זוג?

אז אני קמתי עם צב.

(לא. אני לא אנשק אותו כדי שיצא ממנו עבד. אל תציעו לי את זה.)

אירוני שלבושם האהוב עליי ביותר,

זה שגורם לי להרגיש סקסית וחזקה, פראית ושולטת-

קוראים good girl..

תודה רבה למוכר שפשוט צרח לעובדת שלו שאני צריכה את הספר ״איך לאלף מיליארדר״.

באמת רציתי לצאת היום מול אמא שלי בתור שולטת.

לראות את העיניים שלך כשאני דוחפת עמוק יותר לתוך החור הקטן שלך, גורם לי להיות רעבה יותר.
הרצון הזה לחנוק אותך, לנשוך אותך, למשוך בשיער שלך בזמן שאני מזיינת אותך מאחור, כדי שתוכל להסתכל במראה ולראות איך אתה נראה, כולך מלא בסימנים של שעווה וסימני שיניים ושריטות.
החיוך שיש לי על השפתיים כשההבנה שאתה פשוט זונה קטנה וחרמנית מגיעה לעיניים שלך, והן נפערות כשאני דוחפת עמוק יותר, משפדת אותך וגורמת לך לרעוד.
יד אחת שלי נכרכת סביב הצוואר שלך, אוחזת בך במקומך בזמן שהשנייה דוחפת אצבעות עמוק לגרון שלך, גורמת לך לרייר, להאנח, להחנק על האצבעות שלי.
זה המקום שלך, על ארבע, כשאני דואגת למלא את כל החורים ששייכים לי, שנמצאים בבעלותי, כמו שאר הגוף שלך.
המוח שלך כבר נמס, אתה שלולית גמורה, כל מה שאתה רוצה זה רק שאני אדחוף חזק יותר, שאני אנשוך חזק יותר, שאגרום לך לצרוח ולגמור.

ואז אתה קם משינה ומגלה ששום דבר מזה לא קרה, ושאתה בסך הכל פתטי וחרמן, ושכל מה שיש לך זה לא יותר מזין מטפטף ורצון נואש להיות חנוק.

-תודה לטוסול שלי, שהיה השראה לדבר הזה, פעם הבאה אתה תחטוף ממני עונש.

מסתבר שאני נמשכת יותר לבראט.

מי ידע.🤷🏻‍♀️.

בעקבות פוסט שראיתי פה אולי זה הזמן להזכיר (לכולם, לא רק לנשלטים/נשלטות).

שקודם כל אתם צריכים לבוא. והמצב הפיזי והנפשי שלכם. ונשלט/ת שולט/ת שלא מכבדים את זה- הם רעילים. והגיע הזמן להשמיד את הזן הזה.

ואם יש בעיה אז לדבר על זה, עם השולט/ת /נשלט/ת או חבר/ה או כל אחד.

עדיף להפסיד סשן מאשר להכנס לדיכאון עמוק כי התעלמתם ממה שאתם מרגישים.

אתם יותר חשובים מהכל. תדאגו לעצמכם.

(נ״ב- אני תמיד פה לדבר אם מישהו מרגיש לבד:)

אני חייבת כינויים חדשים, גם לנשלטים שלי וגם לי.

הכל מרגיש כאילו אני חוזרת על עצמו וזה משעמם בטירוף, באלי משהו חדש. משהו מרגש.

רעיונות? משהו?