מחשבות.

מכירים את הרגע הזה שאתם לוקחים תמונה שלכם והיא כאילו- וואו ובא לכם לדחוף אותה בכל מקום?

אז הוצאתי אחת כזו לפני כמה ימים.

ברגעים כאלה באלי בן זוג כדי שירייר על התמונות שלי.

״אני אעשה עגיל בלשון?״

״איכס זה דוחה. למה שתרצי עגיל בלשון?״

הראש שלי:

כי זה מחרמן יותר, כשאני אמצוץ או כשאנשך או כשאתנשק ירגישו אותו.

״סתם. נראה מגניב.״

בכל מקרה- 

כל יום הולדת מאז גיל 15 אני עושה עגיל. חשבתי לעשות נזם (שוב) והפעם לטפל בו כמו שצריך.

אבל אולי עגיל אחר? תמליצו לי. ואם למישהו יש מקום מומלץ ולא יקר לעשות סביב המרכז/ ירושלים תעזרו לי🫠

היום לא הייתי מסשנת את הברמן.

מאכזב):

אין דבר שאני שונאת יותר מזילזול באינטליגנציה שלי.

בגלל זה גם אם תרצו להתחיל איתי שיחה, עדיף לא להתחיל שיחה ב״תני לי לשרת אותך.״ כי זה עלוב.

בכל מקרה סיימתי את הספר. הוא היה ממש טוב עד הכזה 100 עמודים האחרונים שגרמו לי לרצות לצרוח על זה שהדמות כל כך מטומטמת ואני בייסיקלי מאוכזבת.

ולא היה את הסקס שהבטיחו לי.

בוז.

מה שכן התחלתי ספר אחר עם יותר מדי רפרנסים לבדסמ ואני כבר לא בטוחה אם זה הראש שלי או שהכותבת עושה את זה בכוונה.

לא יכול להיות שהמשפט ״כבר יש עליי רסן, את לא צריכה לכלוא אותי. אני נתון לחלוטין בידייך. תני לי לכרוע לרגלייך בחדר הכס ולשאת אלייך מבט מעריץ.״ זה לא משהו שנכתב בכלוב פעם.

בשלב הזה בשנה אני כבר מתחילה לתהות למה אני רוצה להתחפש.

כן זה מוקדם מדי, אבל אם אני לא עושה את זה, אני מגיעה לשבוע לפני פורים בלי תחפושת.

וחלק מהתחפושות שלי דורשות תפירה (שאני עושה) או בנייה של משהו מסויים.

וגם- המון פעמים יש לי התלבטויות בין תחפושות.

השנה אני שוקלת לעשות שתי תחפושות- אחת שאוכל לצאת איתה למסיבות, ואחת שאוכל לצאת איתה במשרד.

לאלה מאיתנו שחובבים מאנוואה ומנגה-

שקלתי לעשות את MD מBJ Alex בגרסה הנשית.

נראלי מאוד רלוונטי שבפורים אני אתן לצד הזה לצאת ממני.

אני יושבת במסעדה והדבר היחיד שאני חושבת עליו זה ״הייתי מסשנת את הברמן.״

חברה:

״האודם שלך לא עמיד, למה הוא לא עמיד? זה לא כיף שהוא לא עמיד.״

אני:

״אודם עמיד לא משאיר חותם. אני אוהבת שיש טביעה של השפתיים שלי על דברים ששייכים לי.״

היה תענוג לשמוע את ההורים שלי ודודה שלי צוחקים על זה שיש להם אזיקים.

זה ממש לא עשה לי חשק לקפוץ ראש היישר מהמרפסת.

הם גם ממש התנהגו כאילו אני לא יודעת למה משמשים אזיקים.

זה יפה שאני עדיין מצליחה להסתיר את זה בפניהם.

את כל סאגת הבישולים המעצבנת של החג העברתי במחשבה ש״עוד קצת ואז זה רק אני, קפה קר, וסצנת סקס מדהימה״.

בשבת עצרתי את הקריאה שנייה לפני הסצנה כי שבת יצאה, ואמרתי שאשמור את זה למתי שיש חג.

שכחתי שצריך ללכת לבית כנסת, וגם אין לי בגדים.

באלי ללבוש את המכנסי עור וחולצה מכופתרת אבל זה לא מתאים.

אז שמלה שוב.

אוף. איזה משעמם. למה אין אף אחד שם שנמצא בכלוב.

אני אתפוס אומץ ואלך למאנצ׳? קצת באלי. אבל מלחיץ ולא באלי ללכת לבד.

לא יודעת מה לעשות, ואף חברה לא מוכנה לבוא איתי):