|
|
|
מה יהיה?
שוב אוכלים
שוטפים כלים
עושים הזמנה בוולט
משחקי קלפים עם הילדים
הפרדת כוחות בריב על המחשב
או על מה רואים בטלוויזיה
הראש מתפוצץ
הנפש חנוקה גם ככה
שלחתי הודעה לחתיכוש
לא דיברנו חודשיים
סתם כדי לעורר את המוח
אולי את החרמנות
אבל הכל סתם... חסר משמעות
הכל ריק
הכל עצוב
"בזמן האחרון
לוקח גלולות כנגד כל החרדות
שותה להטביע את ספינת הדיכאון
ואיש לא אומר מתי זה יגמר
וכמה זמן יימשך עוד הזמן האחרון"
הקטנה אצל חברה
בעלול ישן
הגדול בעניניו
מוצאת את עצמי חסרת מעש
והלחץ בחזה מתגבר
הדמעות זולגות
ושורפות את הפנים
שגם ככה נפולות
ואני דוחפת את הראש לכרית
שלא ייראו
שלא יישמעו
ואני בוכה
מתפללת שהכאב יעבור
שהבכי ישחרר קצת
שאחרי הסערה
האוויר ייכנס לריאות
שאוכל לפקוח את העיניים
גם אם נפוכות, גם אם אדומות
ושארגיש טיפה
טיפה יותר טוב
אבל הבכי כבר לא עוזר
הנפש חסינה לו
היא כבר לא מתרגשת מהדמעות
אני שונאת את עצמי.
שונאת את חוסר היכולת שלי
לשחרר
לשכח
לסלוח
להבין
להפנים
להתקדם
לא להביט לאחור
אני רוצה שהוא ייצא לי מהראש
אני רוצה שהוא ייצא לי מהלב
אני רוצה להפסיק להתגעגע
אני רוצה להפסיק לתהות
להפסיק להרגיש את הבור שנפער לי בלב
למה יש אנשים רעים בעולם?
כשחיה פצועה
היא תוקפת את מי שמתקרב
מנגנון הגנה שפורץ ממנה
היא הרי מתה מפחד
כואבת
חוששת
מדממת
חסרת אונים
ככה התעוררתי היום
אחרי מעט מאוד
"שעות שינה"
התעוררתי דרוכה
עצבנית
אפס סבלנות
אפס יכולת הכלה
מחפשת איפה לפרוק
שיחררתי צעקה על הילד
רבתי בהודעות קוליות
עם הטרח הזקן
בבניין שהחליט שהוא "השריף"
צעקתי על אבא שלי
התרגזתי שהקטנה
התיזה קצת יותר מידי נוזל ניקוי
ועכשיו אני מתבוססת
בהלקאה עצמית
שהגזמתי
שלא הצלחתי לנשום
לספור עד עשר
או כל שיט אחר
שאמור לשלוט באימפולסיביות
שלי, שבי.
קשה פה
קשה לכולם
כל אחד ואיפה שזה
"תופס" אותו
כל אחד ואיך שזה
משפיע עליו
אין לי מחסומים
אין לי עצם בלשון
כשזה נשבר בי
זה נשבר
נזכרתי בשיר של מישהו מפעם
"אולי זו רק תקופה
ושוב יבוא השקט
כנוע ומסור"
שמרו על עצמכם.
הכל שקט מסביב
מעט מכוניות
לפחות מכביש 4
האופנועים שבדרך כלל
חותכים את הדממה
ומקפיצים את הלב
אפילו הם בשקט ביממה האחרונה
אבל בפנים, בתוכי
הראש גועש
ממחשבות
מתהיות
מבין שאולי זו הזדמנות
לנצל את המצב
להתרגל, להבין, להפנים
לנסות להתרכז במה
שחשוב באמת
אבל הלב
הלב שלי כלכך מתגעגע
האצבעות מתפתות
לכתוב לדייר של הלב
"לנצל" את המצב
ו"להביע דאגה"
אבל לא
אני לא נופלת לשם
נלחמת בשקט השקרן
בשקט המזויף
נכנעת לתלונות הילדים
לנשימות הכבדות
מחוסר יכולת ההכלה
ואגירת כוחות לימים שיבואו
מנסה, מנסה באמת מנסה
לתעדף מחדש
את מה שבאמת חשוב
את מי שחשוב
אותי
מהבית
אני רוצה אוויר
אני רוצה להפסיק לשמוע
את הקול של בעלול
את הקול של הילד והקול של הילדה
לא יכולה לשמוע יותר
את הכינוי: "אמא".
המצב חרבנה
מלחמה
חדשות
התראות
אסור
אסור ואסור
בא לי לשתות
בא לי סמים
בא לי אנשים
בא לי חיבוק
בא לי לשכח
בא לי לבכות
פרקתי.
תודה
טוב. מישהו צריך להגיד את זה
ואולי זה כבר נאמר
אבל התמונות שלהם זה פשוט...
ראו בקישור:
פשוט עושות לי חשק
הלוואי והיה לי אומץ
הלוואי והיה לי פרטנר
כשאהיה גדולה
אני רוצה להצטלם כמוהם.
תודה לכם.
"את כל הזמן בוכה שאין לך ילד
והפרחים אצלך בגן הם רק נובלים
והזמן שלך הוא רץ ממש כמו ילד
ויש לו כוח הוא מושך
(אבל בגילך)
תודי את פוחדת
זה לא קל
(כמה רצית להמשיך ואמרת חבל)
זה לא קל
את פותחת את הראש עם איזה ספר
ומחברת את המילים לדמיונות
הפסיכולוג שלך אומר
שאין לך בעיות עם קשר
אבל גם ככה הוא הולך
זה לא בשבילך
זה לא קל
מישהו קם וחותך הוא הולך
לא קל
תודי את פוחדת
זה לא קל
כמה רצית להמשיך ואמרת חבל
זה לא קל
יש משהו באוויר ואת משערת
שזהו חלק מהיופי של הסוף
והחלום שלך לקראת אמצע הסרט
אז את יוצאת להפסקה
ואת מחכה
לא לא קל
מישהו קם וחותך הוא הולך
לא קל
תודי את פוחדת
זה לא קל
כמה רצית להמשיך ואמרת חבל
זה לא קל
לא קל"
אין לי אוויר
נקודה.
כבר שנתיים
עולה לגיחות, נושמת בקטנה
רק כדי שיהיה מספיק
כדי לתפקד
לא יותר
לא פחות
אין אקסטרות.
לא הזדיינתי עם חתיכוש
קרוב לחודשיים
לא פניתי אליו אחרי הפעם האחרונה
גם הוא לא אליי
לפעמים חושבת לכתוב לו
אבל אין לי חשק באמת
אבל אולי זה יעשה לי טוב?
להזדיין, זיון ריק מרגש
אבל מלא תשוקה
זיון כיפי
אגרסיבי
כמה זמן לא קראו לי "זונה"
כמה זמן לא קראו לי "כלבה"
(אין צורך להגיב לפסקה זו)
כבר לא יוצאת כמו פעם
מובטלת, בכל זאת
ועד שרציתי לצאת
לנשום אוויר
לראות אנשים
לעשות סמים
אולי להיות חרמנית מספיק
ולכתוב לחתיכוש
זה לא הסתדר
ולא שלא ניסיתי
אבל לפעמים כמו שאומרים
טודיי איטס נוט מיי איבניניג.
קורה.
בכל תקופת הקשר
הדייר של הלב
סיפר ושיתף
איך התייחס לאחרות
איך פשוט הפסיק לכתוב להן
כמה חסרות משמעות
הן היו עבורו
והדגיש, "את אחרת"
"את לא כמו כולן"
זוכרת איך הלב שלי
חייך כשהוא כתב לי
את המילים האלה
ועכשיו
הלב שלי מדמם
כי הוא מבין
שהפכתי לעוד אחת
חסרת משמעות
וגם לי
הוא פשוט הפסיק לכתוב
מרגישה ששרפתי את הגשר חזרה
מה שהיה ביננו מת
ולא ניתן לשחזר
אבל ההרגשה שהוא "ניצח"
שהוא גרם לי להרגיש
חסרת משמעות
אחרי כל מה שעברנו ביחד
זה לא נותן לי מנוח
לא נותן לי שקט
אני צריכה לנצח אותו
אני צריכה למצא את הדרך
אני חייבת לנצח אותו
אני חייבת לנצח את עצמי
לא מצליחה
לא מצליחה
לא
מצליחה
