זוכרת שאמא שלי הייתה אומרת
שלכל דבר יש סוף
לכאב
לעצב
לבכי
לשמחה
לכסף
לחיים
לא רוצה להגיד שהיא שיקרה
אבל אולי הייתה צריכה לדייק
יש לנו סיבוב אחד פה
בעולם המטורף הזה
צריך לנצל אותו עד תם
כבר שנתיים
הלב שלי כואב
יש רגעים שהכאב דועך
יש רגעים שהכאב מתעצם
רגעים מעטים בהם לא כואב
ואני מוצאת את עצמי
מחייכת, צוחקת
הרגעים האלה עוברים מהר
ונשכחים עוד יותר מהר
תמיד פחדתי שלא יאהבו אותי
שלא אהיה נאהבת על ידי הסביבה
אף פעם לא לקחתי בחשבון
שהכי אמור להפחיד אותי
לאבד את היכולת לאהב את עצמי.
ואולי אמא שלי צדקה
ולכל דבר יש סוף
אני מקווה, מצפה, מייחלת
לסוף של הכאב