שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

הלב שלי.

נתתי לו הכל, חשבתי שגם הוא העניק חזרה.
שנשאר חברי נפש לתמיד.
אין שום דבר קדוש בעולם הזה, נדירים הם האנשים שליבם ופיהם שווים.
אני שביתי את עצמי בעולמו של אחר, אני רוצה לצאת, לברוח, להשתחרר.
לפני שנתיים. יום שישי, 24 בינואר 2025 בשעה 5:09

זה היה יום עמוס

אולי מידי

הגזמתי. שוב.

 

עבודה

סידורים

ילדים

הופעה

ריקודים

גשם

 

חזרתי הבייתה

מטושטשת

נרדמתי על הספה

כמו איזה טינאייג'רית

 

הבוקר עלה

ואין ברירה

צריך לשים את העייפות בצד

ולנהל את הילדודס

את הבית

ובעיקר 

להישאר ערה

עד לשעת ה ש

הלוא היא 11:45.

 

יש מחיר לעובדה

שאני ערה

אבל לא בפוקוס

נוזלת מעייפות

כי המחשבות

הן לא מתעייפות

להיפך

 

הן מנצלות 

מזהות

מזנקות על המציאה

טוש עייפה, גמורה

זה הזמן לתקוף

והן חסרות רחמים

המחשבות

 

חתיכוש חולה

כלכך כלכך רציתי לפגוש אותו אתמול

הדייר של הלב

לא ניגן לי מוסיקה אתמול

 

ריק

עצוב

לבד

 

צריכה חיבוק

ארוך, אמיתי

חם ונעים

 

"כשאת כלכך עייפה"

 

לפני שנתיים. יום חמישי, 23 בינואר 2025 בשעה 8:11

אני הולכת הערב להופעה

הוא לא ינגן בה,

הוא יהיה רחוק ממני

על במה גדולה אחרת

הלב שלי אצלו

לפחות החתיכה שלקח.

 

מצד אחד

אני מרגישה הקלה

אין התלבטות לגביי הבגדים

אוכל באמת להנות מהמוסיקה

בלי לחשוב אם קלט אותי

אם חיפש אותי בקהל

אם נגיד שלום

כשהמוסיקה תפסיק.

 

מצד שני

יודעת שמי שינגן במקומו

לא יהיה טוב כמוהו

שזה לא יישמע אותו הדבר

יודעת שהתגעגעתי

בא לי לצרוח

ה ת ג ע ג ע ת י

בהכרה שאין באמת

למה להתגעגע

 

חשבתי לכתוב לו בסוף ההופעה:

"זה לא אותו דבר"

 

אבל!

 

אני אמורה להיפגש עם חתיכוש

כלכך רוצה וצריכה את הזיון הזה

להרגיש סקסית

נחשקת

לגמור

 

ואם אכתוב לו, לדייר של הלב

המחשבות שלי ינדדו לשם

לתגובה ממנו אם תהיה בכלל

מה תהיה אם תהיה

והאם תתפתח שיחה

 

מבולבלת

מהורהרת

מעורערת

ועוד לא 14 בצהריים

 

סעמק.

 

 

OMG

לפני שנתיים. יום חמישי, 23 בינואר 2025 בשעה 3:41

עומד להסתיים המנוי!!!!

 

 

לפני שנתיים. יום רביעי, 22 בינואר 2025 בשעה 5:37

הלכתי לאיבוד

ואני לא מוצאת את הדרך חזרה.

 

מסתכלת מסביבי

מנסה למצא במה להיאחז

אבל הכל כלכך רעוע, חלש

חסר חשיבות

חסר משמעות

הכל זול

זמין

מהיר

 

מרגישה שהכל על הכתפיים שלי

אני

הבית

הילדים

העבודה

"חברים"

"חברות"

 

אסור לי להישבר

אסור לי להראות חולשה

אסור שייראו אותי בוכה

אז נכנסת לאמבטיה

פותחת את המים

ונחנקת מהדמעות

או בוכה לאורכו

של איילון צפון או דרום

תלוי בשעה של היום

 

יש לי אבן של מליון טון

צריכה קרן לייזר

שתנפץ אותה.

 

פרקתי.

 

לפני שנתיים. יום שלישי, 21 בינואר 2025 בשעה 10:01

חמישה ימים

שוב סופרת

שוב מחכה

מצפה

מייחלת

מתאכזבת

ממשהו שמת מזמן

משהו שלא יחזור

כמה דפוקה 

אפשר להיות.

 

"לא יודע כלום על שום דבר
היה פה משהו והוא נגמר
הלכה לבכות לחברה שלה
תמר
את השמיים מאירים ברקים
חבל ששנינו אנשים דפוקים
ואי אפשר למצוא סיבה אחת
טובה
זה הכל בדמיון שלי
מה שנקרא החיים שלי
אין פה שום דבר אמיתי
חבל
שאת לא רואה אותי
לא רואה אותך
מקרינים סרטים
אחד על השני
את הנסיכה
אני המסומם
לך יורדות דמעות
לי יורד קצת דם
מה שצריך לגמור עד גיל 30
קראתי באחד המוספים
אולי הגזמתי קצת בכדורים
אבל
אחרי הכל אני כבשה קטנה
רק עוד מוצר אחד של החברה
ואין לי שום הבדל בין טוב לרע
חבל
שאת לא רואה אותי
לא רואה אותך
מקרינים סרטים
אחד על השני
את הנסיכה
אני המסומם
לך יורדות דמעות
לי יורד קצת דם
לי יורד קצת דם
אני הולך לים
ים"

 

לפני שנתיים. יום שלישי, 21 בינואר 2025 בשעה 4:37

לפני שנתיים. יום שני, 20 בינואר 2025 בשעה 14:05

עוברים עליי ימים לא פשוטים

ואני צריכה לפרוק

בא לי שחתיכוש 

יזיין אותי

בסוף של הלילה

כשהחושים קהים

הראיה מטושטשת

והכוס שלי רטוב.

 

בא לי שיאזוק אותי

שלא תהיה לי אפשרות

לגעת, לדחוף, להתנגד

שזה יחרפן אותי

לתת לו לשלוט בי

בגוף שלי.

 

צריכה שיילחש לי

"את הזונה שלי"

כמהה להרגיש 

את היד שלו 

כשסותר לי

בזמן שרוכבת על

הזין היפה שלו.

 

צריכה לגמור עליו

שיגמור בתוכי

 

צריכה. נקודה.

 

לפני שנתיים. יום ראשון, 19 בינואר 2025 בשעה 15:53

הבית

העבודה

אני.

 

מנסה כל יום מחדש

למצא מקור כח

שייקח את הכאב

שידביק לי את הלב.

 

זיונים

פלירטוטים

סמים

מוסיקה

"חברים"

 

אני חיה בבועה

של שקר

שעומדת שניה

לפני פיצוץ

 

אולי אחרי שהכל ייתפוצץ

אוכל להתחיל ולנסות

שוב

לפני שנתיים. יום ראשון, 19 בינואר 2025 בשעה 8:37

"אנשים שנשארו קטנים
קרובים יותר לדשא, לפרחים,
קרובים יותר אל הילדות, אל החולות היחפים,
אל המראות הכי יפים.

אנשים שנשארו קטנים,
אתה חושב שהם עוד ילדים.
כאילו לא גמרו לחלום, אולי עוד לא גמרו לגדול,
אתה צודק בסך הכל.

אנשים שנשארו קטנים,
לרוב נושאים איתם חלום גדול,
והם נושאים אותו כמו כתר, נושאים אותו כמו זר
שלא יפול ויתפזר.

הם מביטים אליך בחיוך,
רואים אותך וגם את השמים.
זה שיך לאהבה שבה רואים את הדברים
ולזוית הראיה.

איש קטן, אפילו אם יפול,
אז אין לו דרך ארוכה בדרך כלל.
כמה הוא כבר יכול ליפול? זה לא כואב, זה לא נורא
וקל לקום בחזרה.

אנשים, אם אין להם חבר,
שיבחרו רק חברים קטנים.
הם לא תופסים הרבה מקום, הם לא צריכים הרבה דברים,
הם משאירים לאחרים.

והשיר מוגש במקום פרח קטן, או נשיקה חמה,
לאנשים הקטנים ולנשים הקטנות
שבקהל
ושעל הבמה."

 

 

לפני שנתיים. יום ראשון, 19 בינואר 2025 בשעה 6:02

אם אתה בוחר לשלוח לי הודעה

ולהגיד את שעל ליבך

תהיה גבר ותאפשר לי להגיב.

 

לשלוח הודעה ולחסום

זה רק מוכיח שהזין שלך קטן

בדיוק כמו האדם שאתה.

 

מבינה שהתבאסת על שסיימתי

את ההתקשרות ביננו

אבל לגלות שצדקתי ותחושת

הבטן לא אכזבה הפעם

זה מספק בדיוק כמו לענות.

 

שיפשוף נעים.