בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

הלב שלי.

נתתי לו הכל, חשבתי שגם הוא העניק חזרה.
שנשאר חברי נפש לתמיד.
אין שום דבר קדוש בעולם הזה, נדירים הם האנשים שליבם ופיהם שווים.
אני שביתי את עצמי בעולמו של אחר, אני רוצה לצאת, לברוח, להשתחרר.
לפני שנתיים. יום ראשון, 8 בדצמבר 2024 בשעה 4:42

הסיפוק שחוויתי מלא להגיב

להודעה ששלח

ההתמכרות להרגשה הרגעית, ה"נעימה" 

ש"הנה, הוא חשב עליי" 

נקודה של תקווה מזוייפת

חיוך בלתי נשלט

כל אלה התחלפו דיי מהר

באמת הכואבת, המרה

בהבנה שלא,

הוא לא חשב עליי

הוא ממשיך לפזר

פירורים, שקרים

נסיון נוסף לחזק את האגו שלו

את הרגשת העליונות עליי

כי הוא יודע

הוא מרגיש אותי

מרחוק

מבעד למסך

כזאת אני, שקופה

חלשה, חסרת עמוד שדרה

ואני מנסה

להרים את הראש

להתחזק

להעביר את התחושה

שלא, כבר לא כזאת

חלשה ורופסת

כזאת אני

ספק סמרטוטה

ספק גיבורה

אבל מה שבטוח

מטומטמת.

 

 

 

 

לפני שנתיים. יום שבת, 7 בדצמבר 2024 בשעה 14:05

לא בא לי להיות הגיונית

לא בא לי לנהוג לפי הנורמות

לא בא לי להתפשר

נמאס לי להגיד: "לא נורא"

 

אני דופקת חשבון

אני מקטינה את עצמי

יוצאת מנקודת הנחה

שהצד השני (ללא קשר למין, גזע ודת)

חכם יותר

מנוסה יותר

מבין יותר

יפה יותר

 

ולרוב, אני מגלה שלא

אני יותר 

חכמה

מנוסה

מבינה

יפה מבפנים לפחות

אם לא מבחוץ

 

הלב שלי מנחה אותי

נותן את הוראות ההפעלה

המוח לפעמים מצליח

לקבל החלטות

אבל זה הלב בעיקר

 

לרוב זה כואב

מרסק, שובר וגומר

אבל משהו בי נשאר שלם

אין לי אגו

אין לי "כבוד"

מעדיפה לנסות ולהיכוות

שוב ושוב ושוב ושוב

ושוב

מאשר לתהות איך זה מרגיש

 

לי לא קורים ניסים

המשאלות שלי לא מתגשמות

קשה לי להשלים עם זה

לקבל את זה

אמשיך לקוות, לפנטז, לבקש

 

ההיגיון "הבריא" שלי

חולה

או שאולי

דווקא החולי הזה

הוא הבריא מכולם

 

-דרופ-

 

לפני שנתיים. יום שבת, 7 בדצמבר 2024 בשעה 7:40

דמיינתי את הלילה אחרת

בראש שלי המצאתי סיפור

שמעולם לא היה לו סיכוי להתמשש

זאת אני, after all

 

דמיינתי מועדון ריקודים

אנשים יפים

כל אחד ומשנה התודעה

או משנה המציאות הזמני

שמצא לעצמו

מוסיקה שמזיזה

את הגוף, גורמת לך לרחף

 

בתוך הדמיונות

קיוויתי, שהוא ייזכר בי

שירגיש את הזין שלו

וייזכר בי, יבקש שאבוא

 

 דמיינתי שאני מזמינה מונית

אליו, בדרך מסמסת לו

"חכה לי ערום, שב על הספה"

וכך היה כשנכנסתי

הזין שלו היה מוכן לקראתי

 

התיישבתי עליו

עליתי וירדתי

השדיים שלי קפצו והוא תפס אותם

מעך, צבט, ליקק

הזענו, התנשקנו

ליטפנו

גמרנו באנחה משותפת

ואז רק אז

אמרנו: "היי".

 

הפער הנוראי והכואב

שבין דמיון למציאות

שבין הרצוי למצוי

 

בוקר טוב. קמתי.

 

לפני שנתיים. יום שישי, 6 בדצמבר 2024 בשעה 21:57

לא היה לי כיף

במסיבה.

בעיקר כי האוכלוסיה

הייתה נוראית

עם המוסיקה עוד הסתדרתי

חשבתי שחתיכוש מהבר

ידבר איתי

ןאז יהיה לי תירוץ לחתוך

אבל הוא לא :(

ואז גם ענייני לוגיסטיקה (רכב, זמני נסיעה וכו')

מנעו ממני ליזום

ואולי, רק אולי

הכל לטובה.

 

לפני שנתיים. יום שישי, 6 בדצמבר 2024 בשעה 11:20

"אם, אם רק
ורק אם תרצה
נמשיך פה גם מחר
לא נתנצל
תראה, כעת זה לא חשוב
תן לי דקה להתרגל אליך שוב"

 

לפני שנתיים. יום שישי, 6 בדצמבר 2024 בשעה 9:17

אני יוצאת למסיבה היום

יוצאת מגידרי

עוזבת את המשפחה שלי ביום שישי

מה שבדרך כלל לא נוהגת לעשות

אצא לרקוד

לנסות להשתחרר

מהמחשבות

מהתהיות

מהדאגות

מקווה שאצליח להנות מהמוסיקה

שיהיו אנשים יפים

אני אהיה בחברה של אנשים

שאת חלקם אפגוש לראשונה

קשה לי עם אנשים חדשים

אבל לפעמים יכול להיות גם קל

וזורם ומצחיק

הלוואי ויהיה לי כיף הלילה

הלוואי.

 

לפני שנתיים. יום חמישי, 5 בדצמבר 2024 בשעה 20:12

התרעה על הודעה חדשה

מההוא שלקח לי חתיכה מהלב

"היי" ראיתי בתצוגה המקדימה

תמיד מתחיל ב "היי"

נהגתי,  בעלול ישב ליידי

לא פתחתי את ההודעה, גם לא עכשיו

למה? בשביל מה? חשבתי לעצמי.

אולי זה בגלל שאני ב"היי" קצת

מהחתיך העשיר שהיה לי איתו וויב 

אש אתמול בבר? (אבל לא ביקש ת'מספר שלי, רק

הבטיח לחזור לשם ולחפש אותי)

אולי זה בגלל שגם היה שיח עם החתיכוש מהבר?

כך או כך, אני מקווה שזו ההתחלה של הסוף

שהאסימון בלב מתחיל לזוז

ולהראות סימני נפילה והבנה.

 

Then why the hell are you so sad?

לפני שנתיים. יום רביעי, 4 בדצמבר 2024 בשעה 5:01

אני כותבת פתקים בנייד

מילים שהייתי רוצה 

להגיד לו

לעצמי

לפרוק

לשחרר

לנסות להרגיש פחות קטנה

פחות חלשה

זה עוזר 

לכתוב את מה שאני

יודעת שלא ישנה

שאין למילים משמעות

עבור מי שלו אני כותבת

אבל עבורי

יש משמעות

יש כח

זה גורם לי להבין

את המחשבות שלי

לראות גם אם לרגע

את המציאות

זה רק לרגע

אבל זו נקודת אור

היגיון וצלילות

בתוך החושך והעיוורון

בו אני נמצאת

בכל הקשור אליו

לפני שנתיים. יום שלישי, 3 בדצמבר 2024 בשעה 9:10

רגע אחד עושה "בינג' " על הבלוג שלי

מסמן כל פוסט שקרא

אפילו נזרקת מילה טובה לאוויר

ואז חוסם אותי.

איזה עולם הזייה.

 

לא באמת אכפת לי. סתם לא ברור.

לפני שנתיים. יום שלישי, 3 בדצמבר 2024 בשעה 3:21

אבל מהסוג הטוב

החכם, המעניין

המסקרן, המלמד

לוחמה שגורמת לגלגלים של המוח

להסתובב, בחופשיות

בלי חריקות.

 

הוא בא והולך

כמו רוח רפאים

לא משאיר עקבות

וכשהוא חוזר, זה מרגיש

כאילו מעולם לא עזב

ושום דבר לא השתנה.

 

לפעמים תוהה

איך הוא מצליח

לקרא אותי, לנבא את התגובה

כמעט.

יודע איפה ללחוץ, בעזרת המילים

הנכונות, החכמות ספק מתחכמות.

 

מעולם לא נפגשנו

הגופות שלנו לא נגעו

ואני מרגישה את המתח ששורר

במהלך השיחה

הוא יותר מאופק לכאורה

שומר על המסתוריות, על השליטה העצמית

ואני בלי להתכוון, לתכנן

מתמסרת למילים שלו

תוהה לכוונותיו

מאמינה, סומכת, בוטחת

 

רוצה להסתכל בעיניים, להשיר מבט

לקוות שיעלה חיוך על פניו. חצי, חיוך.

מפנטזת על איך ירגיש העור שלו על שלי

איך יחווה אותי, מבחוץ

מבפנים.

 

הוא ביקש שאכתוב

כשיהיה לי זמן.