הלב שלי.

כל אחד מוצא

את עצמו למעלה וגם למטה

החיים דינאמיים

הנפש עדינה

השינויים שמתחוללים

בקצב מטורף

לא משאירים מקום

לנשום, לעצור, להבין.

פחדתי לתהות מה היה אם

והלכתי ישירות אל תוך האש

העדפתי להישרף

לעצום עיניים, לשקר, לרמות

את עצמי בלי לחשוב

על מה שארגיש

שניה אחרי שהוא

ייגמור

אותי.

You'd kill yourself for recognition"
Kill yourself to never, ever stop
You broke another mirror
"You're turning into something you are not

להעביר איתו את הלילה

(או חלק ממנו)

בא לי הרפתקה.

כמו בסרטים.

ערב של אלכוהול, חיוכים

סמים, צחוק

ואם ממש ממש נרצה...

אולי גם...

בא לי קליק

שהכל ייסתדר

בלי שנתאמץ

שמהשניה שנגיד

"היי" או "שלום"

הכל יקרה.

שניפגש 

שנחייך, שנימשך

שנרצה שלא ייגמר.

שנתנשק ובחלל הפה

ייתרחש קסם

הלשונות ייתלטפו

אחת בשניה

בהרמוניה מושלמת.

אז בא לי ו..?

מגיעים המון רגעים

של עצב

של ריקנות

הלקאה עצמית.

מאז ומתמיד

מכרתי את עצמי

הנפש שלי לא הספיקה

אז השתמשתי בגוף.

רק כדי להרגיש

גם אם לרגע

בידיעה שזה מזויף

שקר טהור.

העדפתי את השקר

מאשר הרגשת הבדידות.

טיפשה.

להתלונן

לכאוב

להתאכזב

אין יותר

את מי להאשים

מלבדי.

ביקשת שאבוא

וכמו מהופנטת

אחוזת דיבוק

באתי.

עשית בי כרצונך

התמסרתי לך

נגעת בי

חדרת אליי

עם האצבעות שלך

שוב ושוב.

גנחתי

לפעמים מהנאה

לפעמים מכאב

אתה יודע שאני 

נהנת מהכאב.

תפסת לי את השדיים

והיכית גם בהם

עד שהותרת בהם

סימנים שיזכירו

לפחות לימים הקרובים

שהיית. שנגעת. שהכאבת.

אבל מה יהיה 

כשהסימנים יידעכו

ייעלמו, כשהכאב הפיזי

יחלוף?

אשאר עם הלב

חבול, שבור

שרוט ומוכה.

נשאר לי רק אותי

להאשים

בחולשה שלי

אליך

שמנסים להיראות מתוחכמים

חכמים

עמוקים

שנונים

"שונים"

הם אלה עם החור בלב

אלה שנשרטו הכי עמוק

מפחדים להתקרב

כדי שלא להרגיש

כאב שוב

גם כשמנסים ללטף

לחבק

להתקרב כדי להרגיש

את קצת פעימות הלב

הם שולפים שיניים

יורים חיצים

פוגעים

מכאיבים

גורמים לך להרגיש רע

כמוהם.

You know...

הוא כתב לי

בלילה, כשישנתי.

ראיתי את ההודעה בבוקר

בחרתי שלא לפתוח,

"לקרא מבחוץ".

אשקר אם אגיד

שזה לא עשה לי נעים

להתבוסס בשקר המובהק

של: "הוא חשב עליי".

לא, הוא זרק לי עוד פירור

עוד שארית

כדי להשאיר אותי 

מעבר לפינה

שלא איעלם לגמריי.

קשה לי להישאר אדישה

להסתכל לסיטואציה

"בלבן של העיניים"

להגיד לעצמי ולהאמין

שמגיע לי יותר.

בזמן שהשקר הזה

זה כל מה שיש לי.

"לומדים לחיות עם זה ככה
פחות אבל עוד כואב"

"היא לא

אומרת כלום

לא מספרת כלום

רק לפעמים בלילה

בוכה קצת

אבל לא אומרת כלום"

מחשבה יוצרת מציאות

אם אחשוב שאני יפה?

אתייפה?

אם אחשוב שאני טובה

זה יקרין החוצה וייראו אותי?

אם אחשוב שמגיע לי

דברים יגיעו אליי?

אם אחשוב שהוא יחזור?

זה דווקא לא עובד

ניסיתי.

תראו אותי

את הבפנוכו 

תתאמצו

אל תפחדו

מהשריון

מהקוצים

מהפחד

מהרגש

מהחום

מהקור

מהכעס

יש בי קושי

ורוך

כיעור ויופי

אני מזוהמת

אני טהורה.

אני טיפשה  

חכמה

צעקנית

שקטה

וולגרית

עדינה

אני רוצה

כלכך רוצה

שייראו אותי

אותי.

מי אני?