Cumback

״היי, אני דאדי, נעים מאוד ואני הולך להיות האובססיה החדשה שלך״.

זה מה שרשמתי לו פעם באחת השיחות שלנו כשאמר ״אם מישהו היה מספר לי שהייתי מתאהב תוך שבוע לא הייתי מאמין לו״.

דאדי טוען שהוא מכור אלי יותר מאשר אני אליו, ברוב הפעמים אני עונה שזה נתון לויכוח.

לו רק היה מבין כמה אני אוהבת אותו… כמה אני זקוקה לו כל הזמן, כמה הוא חלק מהשגרה שלי, יודע מה אני עושה ואיפה אני נמצאת בכל רגע נתון, אם רק היה יודע כמה הוא מילא אותי בו. כמה הנפש שלי צמאה אליו, כמה הערכה, כבוד ונתינה יש לי אליו, הוא בחיים לא יבין שאני אעשה הכל עבורו, כל מה שרק יחפוץ וידרוש, לעולם לא יבין כמה הנתינה שלי אליו היא ללא תנאים, ללא גבולות ומאהבה אחת גדולה.

הכלת אותי, קילפת אותי, שכבה אחר שכבה. נתת לי לסמוך עליך בסבלנות והכלה ודאגה ותשוקה אינסופית שלא תיגמר לעולם. תודה על האהבה שאתה מרעיף עלי. תודה שאתה חבר נפש הרבה הרבה לפני שאתה שולט. תודה על כנות טהורה, רגעים (מליונים) של צחוק עד שכואבת הבטן. אתה הכל עבורי. לעולם לא תבין זאת דאדי שלי.

אתה נוכח בכל פעולה שגרתית, בכל חלום, בכל מחשבה ובכל פנטזיה. הוא לעולם לא יצליח להבין כמה האושר שלו הוא בראש הרשימה עבורי, דאדי תמיד צריך להיות מסופק ומרוצה. זה המוטו שלי 🤍

It will be like asking the stars if they miss the night.

Asking the sun if it missed it’s warmth

or asking the ocean if it missed the rivers that give it life.

I’ve seen the most beautiful flowers but they all smell the same, I got to see the most beautiful places in the world but the wind winded same everywhere.

Only in your presence, the wind whisper a fragrance to the flower a scent untold in other places.

I would recognize you in a total darkness where you mute and I deaf.

I would recognize you in another lifetime entirely in different bodies, different times and I would love you in all of this until the very last star in the sky burnt out into oblivion.

They asked “do you love him to death?”

I said “speak him over my grave and watch how he brings me back to life”

הייתי שואלת את עצמי המון שאלות על אלוהים. כל פעם שמישהו מת ולא מזקנה תמיד הייתי שואלת את עצמי למה. למה הגיע לו למות? מה הוא כבר עשה בחיים?

וככל שהם היו צעירים יותר כך זה היה נראה לי לא הגיוני שהם ימותו. סבתא שלי הצדיקה תמיד אמרה לי שמי שנפטר זה אומר שהוא סיים את תפקידו ועבר לעולם הבא. ואני שואלת אז למה הוא היה חייב למות דווקא בדרך הזאת? זה לא קצת אכזרי מדי? או מה זה אומר שתינוק מסיים את תפקידו בעולם? למה שאלוהים יטרח כל כך ליצור משהו ולקחת אותו שוב אחרי שניה וחצי בעולם?

כל הזמן זה היה מהדהד בי. והייתי שואלת את זה על השואה, מלחמות ופיגועים ומה לא. והייתי אומרת איך זה יכול להיות שכל כך הרבה אנשים סיימו את תפקידם בעולם? משהו לא הסתדר לי והאמונה לא ישבה בי עד הסוף. אומרים שמי שיש בו אמונה הוא לא שואל שאלות, לא מטיל ספק. מקבל את המציאות כפי שהיא באמונה עיוורת. לי זה לא עבד. לעולם. בשום דבר. למה שלא אשאל? הסקרנות היא בילט אין ביצור האנושי. האם זה לא לגיטימי לשאול שאלות על הקיום האנושי? 

ככל שאתה גדל אתה מנסה להיאחז. אתה עדיין מבין שהאמונה העיוורת זה לא מה שצריך אבל כן צריך משהו אחד קטן שיעזור לנו להבין שלא לכל דבר שקורה יש הסבר אבל כן לכל דבר יש משמעות. לי זה היה נורא קשה להגיע לשם, לא רציתי להסתובב בעולם בתחושה שהכל מקרי ודברים קורים מעצמם. אני כן נוטה לחשוב שיש מישהו או משהו שמכוון שדברים יקרו לטוב ולרע. כל מה שצריך לקרות קורה וכל מה שלא קורה לא צריך לקרות בכלל.

ואז השבת השחורה ועוד פעם אני חווה רגרסיה. מה לעזאזל האנשים האלה עשו שהגיע להם למות? כאלה שחגגו ושמחו את החיים או אלה שסתם פשוט היו בבית שלהם, במקום הכי בטוח שלהם בעולם. המוח שלי לא תופס את הגודל של האובדן. ואני חוזרת שוב להתחלה והשאלות צפות כמו שהיו פעם כשהייתי קטנה