הפרעת קשב

אני אלרגית לתותים, מסתבר שלא רק למאכל

קיצר, קניתי סבון עם מאצ'ה ופירות טרופיים ויש בתמונה תות ודובדבן אמרתי שבטח זה סתם כי לא היה להם מה לשים, בסדר

מתרחצת בזה שבוע, פאקינג שבוע

בהתחלה את התותה שלי שטפתי בסבון פינוק קלאסי שאם חלילה תהיה לי דלקת/אלרגיה זה לא יהיה שם כי רק זה חסר לי, גירודים

קיצר הכל טוב אבל אחרי כמה ימים אני מתחילה להרגיש שאני מסריחה (כי אמרתי בסדר נשתמש גם בשמפו שקניתי גם למטה) והידיים שלי חלקות מדי אז אמרתי אולי זה מהסדינים, החלפתי סדינים, ציפיות ועניינים ועדיין הריח נשאר, רציתי לבכות, בעבןדה אמרו לי שזאת רק אני שמריחה את זה ואני מריחה את הידיים שלי והריח, איף, הריח, ריח שלא שלי.

אתמול התקלחתי בבוקר, מתלבשת והכל ומתחיל לגרד לי למטה, שמה משחה יוצאת ככה לעבודה ובעבודה אני מתחילה להיות עצבנית, האוזניים, הריח שלי, הבגדים, הכל מציק, חזרתי הביתה ב 7 בערב ישר למקלחת עם סבון של הפינוק הקלאסי הרגיל, שמתי חולצה מאווררת והלכתי לישון וחיפשתי בבית תרופה לאלרגיה ומצאתי שהיא פגת תוקף

היום בבוקר, ג'יזס!!! היום בבוקר הקפה לא היה סבבה, כולי עצבים, העור שלי בוער, נזלת, אני לא יכולתי לשים כובע או אוזניות כי הכל הציק לי, מדברת עם חברות וכמעט בוכה כי היו לי צרחות שלי בראש של כמה אני יכולה לסבול, חברה שמה עליי ידיים וכאילו הכל נרגע ואז שעה לפני שהלכתי הביתה הלשון שלי התחילה להתנפח 😒 התחשבו בי והשאירו את המזגן על קור כל היום כי זה הדבר היחיד שהרגיע אותי

תפסתי אוטובוס ישר לסופר פארם קרוב לבית וקניתי את התרופה לאלרגיה, לא חיכיתי שניה ושתיתי את זה במקום.

ועכשיו אני בסדר, העור רגוע, העצבים רגועים, הלשון כמעט חזרה לגודל הנורמלי שלה והידיים שלי כבר לא מרגישות חלקות ואת הסבון אני מעבירה לאמא שלי וזהו.

בחיים שלי לא הרגשתי ככה, אמאלה.

 לזה שגנב לי את הפלאפון מהתיק בתחנת סבידור 

אני מקווה שאתה יודע במה אמא שלך עובדת.

מעדכנת (תאריך 10.2) כי נשבר לי הזין מהשאלה אם מצאתי את הטלפון

לא מצאתי, קניתי חדש, יאללה נקסט

הוא שם אותי על הבטן, ישר לי את הרגל ונכנס לאט והסתכל עליי.

הוא התחיל לאט, נכנס עד הסוף ואז אחרי כמה פעמים כאלו שהעיניים שלי פגשו את המוח שלי והזין שלו פגש את קצה הרחם שלי התחלתי להרגיש שהרגליים שלי נרדמות ואז התחלתי להגיד את המשפט של הרגליים שלי נרד.... ולא סיימתי אותו כי גמרתי בצרחות, אני שומעת אותו אומר לי תהיי בשקט ולא יכולה כי איבדתי שליטה על עצמי, מתפללת לא לגמור ומצד שני מתפללת שהסיוט הנעים הזה יגמר ואז כשהוא אמר משהו שדרש את המילה כן הרשיתי לעצמי לאבד שליטה ולגמור ואז הוא גמר ביחד איתי.

הוא יצא ממני וכירבל אותי כשאני רועדת בחיבוק שלו ולא בגלל שהיה קר

שתי דקות אחרי זה "את רוצה לאכול?"

המוח שלי עדיין גמגם, לא יכולתי לחבר מילים, הברות או משפט שלא מסתיים בג'יבריש אז עזבתי את זה שאני רוצה קפה, אוכל, פיפי או משחק ובמקום לנסות להיות כמו בנאדם נורמלי שקם אחרי רבע שעה של מנוחה פשוט הלכתי לישון לשעה

יכול להיות שזה הגיל או בגלל שלא גמרתי שבועיים כי שכחתי לעשות ביד.

אני זוכרת שהוא שאל אותי "מתי בפעם האחרונה מישהו חוץ ממני גרם לך לגמור ככה?"

חשבתי דקה ועדיין לא הייתה לי תשובה

גם עכשיו אין לי והמוח שלי חזר למצב של לחשוב בעברית והאמת? זה גם לא כזה חשוב כי מכפתלי יש לי קפה בצד

למה המפלצת של פרנקשטיין לא יכולה למות?

אתם יכולים גם לענות בבוקר😜

לפני יומיים נכנסתי לקבוצת פורנו בוואספ עם אנשים הזויים 

רק הוצאתי כמה משפטים מהמקלדת והתחילו להציף אותי בהודעות וגם להתקשר אז חסמתי כמה, כשזה לא עזר אז עשיתי שהתמונה שלי תהיה לאנשי קשר בלבד

לא עזר

אז שיניתי את השם שלי לאהרון ומאז יש לי שקט

😬

למה? 

כי "אילצתי" את עצמי לכתוב את המחשבות של עצמי ואז לקרוא כמה פעמים את החפירה הזאת.

לא טוב, לא טוב בכלל.

כאילו, נראה לי שאני שעה לתוך ההתקף חרדה, התחלתי לא מזמן משחק ואני מתעצלת להעביר את עצמי למיטה ולהתמודד עם זה שם.

והכי קל זה להתקשר אליו אבל וואלה לא, לא בא לי.

בא לי שהוא יגיד לי סליחה, אני מצטער, הייתי שיכור, דיברתי בולשיט, אני אוהב אותך, תסלחי בפעם המיליון ובואי נחזור להיות כמו תמיד

לא יקרה בחיים, לא לחזור להיות כמו תמיד ושהוא גם ככה לא ישלח לי הודעה מתנצלת כי הוא גם ככה לא יודע מה הוא עשה🤦‍♀️

פלשבק לנשיקה ששתלתי לו בצוואר בטעות כשהוא נצמד אליי תוך כדי סקס, דווקא שם הייתה לי בחילה, כמו סרט אימה מוזר כזה כי אנחנו תמיד נפגשים בסופשים, לא יודעת למה היה דחוף לי לראות גורים פיציים באמצע השבוע..

פעם לפני כל פוסט הייתי חושבת כמה ימים איך לכתוב אותו ומה לעשות כדי שזה יצא יפה וכמה שיותר צפיות וכל מיני שיט כזה, הפעם לא, הפעם אני כותבת בשביל עצמי, לא חושבת שזה חכם במיוחד אבל אני יודעת שאני צריכה, גם לא יודעת מאיפה להתחיל, לא רוצה מההתחלה, לא רוצה מהסוף, גם לא מהאמצע וגם לא בא לי ככ לפרט כי אז אני אאבד את הקשב והריכוז ולא יהיה פוסט אז כאילו, כל המחשבות יהיו אצלי בראש ומה שיהיה באותו רגע זה מה שיעלה על ה"דף"

סעמק חחחח.

הכל נעלם.

בטח בטפטופים של פוסטים במשך היום.

(תמיד שאני חותכת ירקות נגיד פטריות אז המחשבות צפות לי אבל אין לי פטריות כרגע🤣)

מלא אנשים ביקשו ממני לכתוב יותר

אז הנה, כתבתי

"יותר"

התארגנתי לשינה מתוך אמונה שלמה שאני באמת הולכת לישון אבל לו היו תוכניות אחרות, נכנסתי למיטה, הסתובבתי אליו, באה לחבק אותו, הוא מסתכל עליי ואומר לי "יש לך עבודה לעשות"...

הסתכלתי למטה ורואה אותו עם זין חצי עומד

נזכרתי שהוא לא גמר בצהריים אחרי שהוא פירק לי את הצורה בכל שלושת החורים

קיצר, המשך אולי מחר, המוח שלי הפסיק לעבוד ואני מסתכלת על המסך כבר חמש דקות עם חיוך דבילי.

(בחיי שלא התכוונתי לחזור לכתוב, זה פשוט יצא לי)

אז אחרי שנה וכמעט חצי של "ביט שלום מדברת נטלי, איך אפשר לעזור?" וההבנה שאנשים הם קקה עטוף בשלשול...

המוקד נסגר היום סוף סוף, השיחה האחרונה הייתה מרגשת כי אני לא אצטרך יותר לענות לאנשים שחושבים שהשמש זורחת להם מהתחת, אני לא אצטרך לחזור יותר על משפט בין 5 ל 7 פעמים יהיו אחרים שיעשו את במקומי ממקום אחר בארץ

ומחקתי את האפליקציה הזאת מהפלאפון שלי 

🤩🤩🤩🤩

אה, ופיזרתי ג'וקים מפלסטיק בעמדות למוקד שאולי יפתחו שם מתישהו 😎🤣