מחושך לאור משנים כיוון

אנחנו קובעים מפגש בצימר דיסקרטי. אני מזמין את החדר לשש שעות לפי ההוראות שלך.

אני מגיע בדיוק בשעה שקבעת. אני נכנס פנימה ורואה שאני לבד. אני ממתין בציפיה ואחרי שתי דקות נכנס בחור לחדר. אני מנסה להסביר לו שהוא לא בחדר הנכון והוא משתיק אותי. הוא מסביר לי שהוא נמצא פה בשליחות שלך. אני מופתע.

הטלפון שלי מצפצף ואני רואה הודעה ממך: "תעשה בדיוק מה שהוא אומר". הוא מצווה עלי להתפשט ולשכב על המיטה, הוא מוציא כיסוי עיניים ומכסה לי את העיניים. אחר כך הוא לוקח זוג אזיקים ומחבר לידיים שלי ואז מחבר אותם לשתי טבעות ברזל שנמצאות בשני צידי המיטה מעל הראש. אני מנסה ומבין שאין לי סיכוי להשתחרר. "תחכה כאן עד שהמלכה תגיע" הוא אומר לי ואני שומע את הצעדים שלו מתרחקים, הדלת נפתחת ונסגרת ואת קול הנעילה שלה. 

אני שוכב חסר אונים לבד בחדר, ללא תחושת זמן, הציפיה גורמת לזין שלי להזדקר. אני ממתין לך. הדקות עוברות ועוברות, את לוקחת לך את הזמן. בשלב מסויים אני מתחיל לנמנם קצת. אני מתעורר, עדיין קשור למיטה, מנסה לנחש כמה זמן עבר, שעה? שעתיים? אולי יותר? הזמן ממשיך לעבור ותחושת חוסר האונים שלי מתפשטת. מה קורה? מה יקרה?

פתאום נפתחת הדלת, אני שומע צעדים. "שלום" את אומרת ואני מחייך ונרגע לדעת שאת פה, לא אכפת כמה זמן אני כבר מחכה. לפני שאני אומר משהו את אומרת שאת לא רוצה לשמוע מילה ממני. "אני רק רוצה להוריד את הבגדים קודם, אני אוהבת להרגיש את האויר על העור שלי" אני כל כך רוצה אבל לא יכול לראות כלום.

את מתיישבת על המיטה ומעבירה את ידך על גופי. מצמררת אותי. את מתיישבת על פני, "תלקק אותי" הלשון שלי מתחילה ללקק אותך. הרטיבות שלך  מטפטפת עלי. את נעה על פני ומגבירה את הקצב, אני מלקק ושותה אותך ואת ממשיכה להגביר את הקצב. תופסת את הראש שלי ומצמידה אותו אלייך, את מתחילה לגנוח, לאט לאט הקצב מתגבר והגניחות שלך איתו. את ממשיכה עוד ועוד עד שאת מתפוצצת עלי, הרטיבות שלך ממלאה אותי, שוטפת את פני במיצים שלך, משאירה אותי רטוב לגמרי.

את יורדת ממני. אני שומע אותך מתלבשת. "יופי כלבון, ליקקת יפה. עוד שעתיים הבחור יבוא לשחרר אותך" ואז יוצאת ונועלת את הדלת אחריך משאירה אותי עדיין חסר אונים ורטוב ממך.

החיים מלאים הפתעות, חלקן טובות וחלקן פחות.

אין ספק שהן עושות את החיים הרבה יותר מעניינים אפילו לאלה שאומרים: "אני לא אוהב הפתעות".

אני לא רוצה לדבר על ההפתעות מהסוג שלא נעים לקבל אלא דווקא על אלה הטובות שגורמות לנו לחייך ולהיות מאושרים. זה לא חייב להיות משהו גדול (הראלה התקשרה...), אלא סתם דרישת שלום ממישהו שלא שמענו ממנו הרבה זמן, ביקור מפתחע של חבר טוב, מכתב מארץ רחוקה ועוד הפתעות קטנות ומרגשות.

זה כיף גם להפתיע ולראות מישהו מחייך בזכותך.

תפתיעו ותמשיכו לחייך.

היא מודיעה שבערב יש לה פגישה. הוא יהיה באיזור וזאת הזדמנות מצוינת שחבל לפספס.

היא מתקשרת אלי בערב שעוד מעט הוא מגיע. אני יודע לא להפריע מעכשיו. אני נוסע בדרכי הבייתה ומנסה לדמיין מה היא עושה ברגעים אלה. 

אחרי שעה היא מתקשרת אלי. "זהו?" אני שואל אותה. 

"כן, ככה אני אוהבת את זה, קצר וקולע, בלי הרבה משחקים. הוא כל כך רצה אותי ואני נתתי לו.  עשינו הכל אבל מרוכז. הוא ירד לי ואחר כך אני ירדתי לו ואז נתתי לו לזיין אותי בכל תנוחה שהוא רוצה. נהנתי להרגיש אותו בתוכי, מזיין אותי חזק, ממלא אותי בזין הנפלא שלו."

"ככה הכי כיף, קצר וקולע והלילה אני אשן עם הזיכרון של הזין שלו בתוכי ואתה בינתיים תתאפק"

להפתעה כזאת לא ציפיתי בכלל.

השעה שעת אחר הצהריים. אני מסיים עוד ישיבה משמימה שבקושי החזקתי את עצמי לא להירדם. אני נכנס למשרד לסיים עוד כמה דברים. אני מתיישב ליד השולחן, בודק אימיילים, עונה על חלק מהם ומתכונן לצאת. אני מביט בטלפון ורואה הודעה ממך. אני מחייך ומשיב לך בהודעה משלי.

אני סוגר את המחשב ומסדר את השולחן, לוקח את התיק ויורד במדרגות של בניין המשרדים. אני נכנס ללובי ומתקדם לכיוון היציאה. מימין יש ספסלים לאורחים שממתינים לפגישות. אני מביט לעבר הספסל תוך כדי הליכה ופתאום המבט שלי נעצר, אני מסכל שוב לראות שאני לא מדמיין. אני רואה אותך יושבת על הספסל מביטה בי בחזרה. אני עוצר, הלב שלי מאיץ יותר מהר ממכונית מרוץ. אני ניגש אלייך ורואה את החיוך שלך. אני מנסה להגיד משהו וההתרגשות מבלבלת את המילים שלי.

אני מתיישב לידך, רוצה לנשק אותך אבל יש יותר מדי אנשים מסביב.

את מביטה לי לתוך העיניים, "בוא תזמין אותי לקפה".

אנחנו יוצאים החוצה לעבר המתחם שנמצא ממול. אנו צועדים יחד וברגע שאנו במקום ללא אנשים אני מחבק אותך ומנשק אותך. "תנשק לי את הנעל" את מצווה ואני מתכופף למטה ומנשק את מגפיך. אנחנו ממשיכים לבית הקפה ומתישביים לשתות קפה. מזמינים לנו קפה ועוגה ומשוחחים לנו. אני מביט בך ורוצה שזה יימשך עוד ועוד. אנחנו מסיימים את הקפה ומזמינים חשבון. אני משלם ואנו יוצאים לחניה. 

אנחנו מגיעים לאוטו שלי ואת מראה לי שאת חונה ממש ליד. אנחנו נכנסים לאוטו שלי. "אין לנו היום יותר זמן אבל אני רוצה שתחשוב עלי כל הדרך הביתה". את שולחת את היד אל המכנסיים שלי, משחררת את החגורה ופותחת את הרוכסן. שולפת את הזין והביצים מתוך התחתון ותופסת אותם חזק. נהנית לראות איך הוא עומד זקור וצייתן בתוך היד שלך. "תזכור שזה שייך לי!".

את משחררת את הזין שלי ומנשקת אותי. "עכשיו אני אשחרר אותך לדרכך אבל תזכור למי אתה שייך"

את נפרדת ממני ויוצאת מהאוטו.

אני נשאר באוטו עוד רגע, מנסה להסדיר נשימה ועדיין עם החבילה בחוץ.

איזו הפתעה

לפעמים אני עובר ימים לא קלים. ימים שנדמה שהדברים לא מסתדרים. 

יש תחושת החמצה, תקיעות מסויימת ואני לא בדיוק יודע על מה לשים את האצבע. 

אני מכיר את האמירות הרגילות שאנחנו קובעים את גורלנו והכל תלוי בנו וכו' אבל עדיין אין לנו שליטה על הכל. 

יש ימים כאלה והם לא קלים.

אבל גם יש כמה נקודות אור. אני יודע שבסוף הלילה מאיר האור (חנוכה...) והכי חשוב שיש מי שיודעת איך להרים אותי בחיוך אחד גם מרחוק. אז אמנם קצת דאון אבל אני גם רואה את הצד החיובי.

אני רוצה בגד סקסי. משהו שלובשים רק בחדר השינה. אני אחפש לי בגד שיהיה צמוד לי לגוף. יכסה מעט מאוד. אני רוצה שהשדיים שלי יפרצו ממנו החוצה ומאחור התחת שלי יתבלט ויטריף.

אתה תלך לחנות ואתה תקנה לי אותו. תבקש מהמוכר את הבגד הזה. תראה את התמונה על האריזה ותנסה לדמיין איך הוא נראה עלי. המוכר יחייך ויחשוב שאתה הולך לחגוג הלילה. 

אתה תבוא הביתה ותיתן לי את האריזה. אני אביט בה ואראה שזה מה שביקשתי. אני אגיד לך שאני הולכת למדוד אותו. אני אגיד לך לצאת מהחדר ואז אנעל את החדר. אני אהנה מהידיעה שאתה עומד עכשיו מחוץ לדלת, שומע את הבגדים שלי נזרקים לריצפה ואת קול פתיחת האריזה. אני יודעת כמה אתה רוצה להיכנס, הזין שלך נעמד ואתה במרחק נגיעה אבל חסר אונים. אני לובשת את הבגד. מביטה איך השדיים שלי נשפכים ממנו, איך הוא נצמד אלי לתחת. מושלם. הוא לא יוכל לעמוד בפני זה. אתה שומע את ההתלהבות שלי ומתחנן שאני אתן לך לראות, רק לשניה, הצצה קטנה אבל אני מסרבת לתחנונים שלך. אני מורידה את הבגד ומכניסה לתיק שלי.

עוברים כמה ימים ואני נפגשת איתו. אנחנו עושים מקלחת משותפת ואז אני יוצאת ראשונה ולובשת את הבגד. הוא יוצא מהמקלחת והתגובה שלו היא כמו שציפיתי. אני רואה איך הבגד הזה עושה לו את זה. הוא לא מוריד ממני את העיניים ואת הידיים. "זה כל כך סקסי" הוא אומר לי. הוא מצמיד אותי אליו, מנשק אותי, הוא כל כך מחורמן עכשיו. אני מזיין אותי עם הבגד הזה.

אני חוזרת הבייתה עם חיוך גדול. אתה שואל אותי איך היה ואני מספרת לך כמה נהנתי ואיך הבגד הזה חירמן אותו. "עכשיו לפחות תתני לי לראות איך הוא נראה עלייך אחרי שהוא ראה?" 

אני עונה לך שלא ואתה שואל למה. כי אחרי שסיימנו והתלבשנו נתתי לו את הבגד לשמור אצלו. שיהיה לו קצת ממני כל הזמן. שיגע בו ויריח אותי. לשמור לו זכרון קטן ממני עד הפעם הבאה שניפגש. כי הרי גם בפעם הבאה הוא ירצה לראות אותי בו, או שאולי כבר אכין לו הפתעה חדשה, שאתה תקנה.....

חיפשתי היום משהו בתיק שלי ופתאום באחד התאים מצאתי את החוטיני השחור שקניתי מזמן לכבודך. ממש לא זכרתי שהוא שם ובגלל צבעו השחור (כמו התיק) הוא הסתתר לו בנחת.

כמובן שמיד חשבתי עליך. הלכתי לשירותים והחלפתי את התחתון הרגיל שלי בחוטיני. התפשטתי וצילמתי עבורך כמה תמונות ושלחתי לך לפני שהתלבשתי חזרה וכתבתי לך שאני הולך להישאר עם החוטיני עד סוף היום לכבודך.

שמחתי מאוד לראות את התגובה שלך. אני כל כך שמח שאני משמח אותך. שלחת לי הודעה חזרה שמיד גרמה לי לזרימת דם מוגברת במיוחד במקום מסויים שהניף את הדגל לראש התורן. כמובן ששיתפתי אותך בגירוי שלי בתמונות. 

עכשיו את רוצה להשאיר אותי עם הגירוי הזה ואסרת עלי לגמור. אז עכשיו אני עדיין עם חוטיני כי עדיין לא נגמר היום ועם גירוי שישאר איתי עד להודעה חדשה......(שלך).