מחושך לאור משנים כיוון

יש ימים כאלה שיש מין שקט כזה שעוטף הכל.

ימים שכלום לא קורה, הכל זז לאט ונדמה שהעולם ממש נעצר.

הכל פתאום כל כך רגוע, שלו.

אבל בדרך כלל זה רק השקט שלפני הסערה..........

במקום הכי שקט

מסתתרת הצעקה הכי גדולה

שלחתי לך תמונות כמו שאת אוהבת

כל כך שמחתי שאהבת.

מרגש אותי לרגש אותך מלכתי.

דפיקות הלב המוגברות

הנשימה המהירה

הבטן שמתהפכת

המחשבות שרצות

הציפיה למלכתי

אני כבר רוצה להרגיש אותך

כבר רוצה לראות אותך מעלי

כבר רוצה להרגיש את המבט שלך על גופי

כבר רוצה להרגיש אותך בתוכי

כבר רוצה לנשק את מגפיך ורגליך

כבר רוצה לענג אותך

כבר רוצה לכאוב בשבילך

כבר רוצה להיחשף בפניך

כבר רוצה להיות שם בשבילך

כבר רוצה שתרגישי כמה אני שלך

כבר כל כך רוצה.......

באמצע יום העבודה שלחת לי תמונה של המגפיים שאת נועלת ושאלת אותי מה הייתי עושה.

עניתי לך שהייתי מייד מבריק אותן בלשוני, מנשק אותן.

מאותו הרגע לא הפסקתי להסתכל עליהן, מחכות לי שאבריק אותן, מחכות לדרוך עלי. כמעט יכולתי להרגיש את מגע העור שלהן על פני, את הסוליות דורכות עלי, את התחושה שאני נמצא שם למטה למטה, מתחת למקום הכי נמוך , במקום שאני יכול להסתכל עליך ממש ממש מלמטה, מהגובה הכי נמוך, מהריצפה.

סוף השבוע זה זמן לא פשוט, מצד אחד יש מנוחה מהמירוץ המטורף של העבודה, אבל מצד שני זה הזמן שאני יכול פחות להיות בקשר עם מלכתי.

זה הזמן שהנוכחות שלך מלכתי מאוד חסר לי.

אני אוהב את השיחות שלנו, את ההודעות, המיילים.

אני אוהב לשמוע את קולך, לדעת ולהרגיש את השליטה שלך עלי, להגיד לך כמה שאני שייך לך וכמה המקום שלי לרגליך מלכתי.

את מתארת לי איך את רוצה אותי על ארבע, את רוצה לרכב עלי כמו על סוס, הסוס הפרטי והמושפל שלך.

את מתארת לי איך את תדהרי עלי ותוך כדי את תכאיבי, תלטפי, תצליפי, תמשכי. 

אני מקשיב לך, מפנים אני מתגרה כל כך, כמה הייתי רוצה עכשיו להיות שם בדיוק מתחתיך, חשוף מתחת לרגליך, אני זז בכיסא שלי ואז יוצא החוצה לספר לך מה שזה עושה, כמה אני מגורה וכמה אני שלך, כמה אני רוצה שתעשי בי את רצונך.

אני מוצא לי פינה מוריד את הבגדים ונשאר רק עם החוטיני האדום שציווית עלי ללבוש היום.

אני מצלם את עצמי ושולח לך את התמונה, אני עירום עם החוטיני האדום בלבד רכון על סלע באמצע הירוק של הטבע.

את אוהבת את התמונה אבל את רוצה לראות הכל, אני חוזר למקום הפעם מוריד הכל, שוב מצלם, הגירוי עולה בי מרגע לרגע, אני שולח לך את התמונות ואת אומרת לי שאני נראה כמו זונה שמחכה שיזיינו אותה. "כן מלכתי, אני מחכה לך" אני עונה. אני כולי בוער כבר מבפנים, את מרגיש את החרמנות שלי אבל לא עדיין לא מאשרת לי לשחרר אותה, אולי עוד קצת אולי עוד הרבה, אין לי מושג מלכתי, הרי כל כולי כבר רכושך והכל יעשה כדבריך.

את נהנית לראות את הביצים שלי מתמלאות, מתמלאות בתשוקה, אליך מלכתי, לשליטה שלך.

השעות האלה המאוחרות, בלילה. 

כולם כבר הלכו לישון והשקט שעוטף הכל סביב, זה הזמן לחשוב , לחלום.

ואת מלכתי נמצאת איתי תמיד בשעות האלה גם שאת רחוקה, את ממלאת אותי ואני עוצם עיניים בחיוך גדול