מחושך לאור משנים כיוון

הדבר הכי מדהים המסע הזה שאני עובר איתך מלכתי הוא היכולת להיחשף בפניך.

מהקגע הראשון שיצאנו לדרך הזו הורדתי ממני את כל ההגנות והמגננות. נתתי לך את עצמי כפי שאני לטוב ולרע, עם כל  יתרונותי וחסרונותי. לאט  לאט העזתי ואני מעיז יותר ויותר לחשוף בפניך את מי שאני באמת.

אבל בעיקר אני חושף את עצמי בפני עצמיואת מכילה, מחזקת ומדרבנת, כל פעם פותחת בי שער נוסף, מגלה חדר נוסף, דלת נסתרת.

זה לא מובן מאליו, הרבה יותר קל להתחבא מאחורי חומות ומסיכות, אבל איתך אני מרגיש כל כך חופשי, כל כך אמיתי שהדבר הופך הרבה יותר קל בזכותך.

אני לא מושלם ואפילו רחוק מזה אבל את בהחלט גורמת לי להיות שלם. 

מלכתי אמנם רחוק ממני אבל אני מרגיש אותה כל כך קרוב.

בכל דבר שאני עושה אני מרגיש אותה, כאילו יש לה עיניים בכל מקום והיא יכולה לראות אותי. כאילו יש לה ידיים כל כך ארוכות שהיא יכולה לגעת בי.

היא מצווה ואני עושה, אני מציית ואני יודע שהיא מרגישה ויודעת הכל.

היא כבר פשוט כבר עמוק בתוכי.

כבר הרבה ימים היא מחזיקה אותי ככה

איסור הגמירה, היא מגרה אותיומחרמנת אותי אבל לגמור אסור, היא מרגישה את החרמנות המצטברת בי.

כל יום היא ממלאת בי את הסכר עוד קצת ועוד קצת, היא מרגישה איך אני הולך ומתמכר אליה, איך אני מרגיש אותה בתוכי.

היא מלמדת אותי יום יום להתאפק, להעצים את החרמנות שלי, מרסנת אותי להנאתה.

אבל היום היא שיחררה את הרסן והפיצוץ הגיע גם הגיע, בתרועה רמה בפיקוחה של מלכתי.

אני רק יכול להגיד לה תודה על רגע מופלא, ומי יודע מתי היא תשחרר בפעם הבאה.....

אחרי הטיפול שלך זה יכאב, יכאב כי זה יהיה אחרי.

אחרי שתטפלי בי מבחוץ, אני ארגיש את כל המקומות שבהם טיפלת, חלק יכאבו חלק יגורו, חלק יתענגו אבל כולם יתגעגעו למגע שלך שוב.

אני ארגיש במיוחד את המקום שבו תטפלי בי מבפנים, את החור הזה שתבקעי ותבעלי להנאה שלך. 

תקחי אותו בכוח, בנחישות ותתענגי על כל שניה.

ושתסיימי אני ארגיש ריקנות וכמיהה רק להרגיש אותך שוב בתוכי, להרגיש את איך את משתמשת בי.

כל מה שארגיש, הכאב, התענוג יהיו חלק מהגעגוע.

באותו הרגע אני ארצה לתיקחי אותי שוב ושוב שלא תפסיקי לעולם.

בכל יום שעובר את נכנסת אלי יותר ויותר לתוך הגוף

זורמת כבר בעורקי, את כבר מרגישה אותי

נוגעת, לא נוגעת אך תמיד משאירה סימן 

את יודעת איפה ללחוץ ואיפה לשחרר

את יודעת לעטוף אותי, ולכבוש אותי 

ואני כבר שלך, מחכה למילתך, פקודתך

אני שם לרגליך,  לנשק את האדמה שאת דורכת עליה

להרגיש את העוצמה שלך, שבאה מתוך השקט, האצילות שלך

ואז אני אומר לך, מלכתי, אני שלך

מלכתי המדהימה

כתבתי לך לפני שהלכתי לישון, כולי מגורה מהמחשבה עליך. ההתרגשות מהמקום שלי מולך.

המחשבה שקיבלת אותי אליך, שרצית אותי בתור הנשלט שלך, בתור הרכוש שלך.

התעוררתי כמה פעמים בלילה והרגשתי את הלב שלי דופק בפראות, ניסיתי לחשזור לישון והרגשתי את כל הגוף שלי מתרגש ממך. כמו זרם שעובר בתוכי שוב ושוב, לא נותן לי מנוחה, ממריץ את הדם, מסעיר את המחשבות.

גם שכבר הצלחתי להירדם שוב זה היה רק לזמן קצוב עד ששוב הכל חזר על עצמו.

גם שקמתי נשאר הגירוי מהמחשבה עליך מלכתי.

במקום הכי נמוך מתחתיה בשבילי הוא המקום הכי גבוה שיש.

במקום שאני מוותר על הכל ומתמכר לה, הופך את רצונה לרצוני, את העונג שלה לשלי.

במקום שאני קשור אני הכי חופשי, במקום הכי כואב הוא העונג שלי.

והכל בזכותה

היא משאירה אותי מגורה כל הזמן, כבר הרבה ימים היא מחזיקה אותי ככה.

היא מבהירה לי כל הזמן שהדבר היחיד שחשוב זה ההנאה שלה, היא תספק את עצמה לפעמים איתי ולפעמים בלעדי אבל היא תמשיך להחזיק אותי מגורה.

היא נהנית לראות אותי ככה מגורה ממנה, ויותר נהנית לראות אותי סובל מגירוי מתמיד, מהתסכול של חוסר הפורקן, והיא תמעד מזכירה לי שלהנאה שלה היא דואגת, גם אם זה לא איתי.....

אני רק שומע את הקול שלה בצד השני של הקו אני מיד נדרך.

הקול הזה גם סמכותי וגם מרגיע באותו הזמן.

שאני שומע את הקול שלה, בוטח ואני פשוט יודע שאני שלה

הגבירה שלי כועסת, היא כועסת עלי ובצדק.

אני יודע שאיכזבתי אותה, הייתי צריך להיות שם בשבילה ונסחפתי למחוזות אחרים.

כואב לי שאיכזבתי אותה, ועכשיו היא לא מדברת איתי. זה כואב, היא חסרה לי, אני חושב עליה כל ומרגיש איך הכל מתהפך לי בפנים. אמרתי לה לפני כמה ימים איך היא הצליחה לחדור עמוק לתוך נפשי ועכשיו יש בי ריקנות עצומה.

אני מקווה שהיא תסלח לי.