בוקר, השעון מעיר אותנו, מנסים לתפוס עוד נמנום קטן אבל השעון מתעקש שנקום.
אני שוכב לצדה עירום והיא בפיז'מת פלנל חמה, אני מצמד אליה נזהר לא להצמיד את ההתקן שלי אליה שלא יכאיב לה, כבר חמישה ימים רצוף הוא עלי והסוף לא נראה קרוב.
מתחת לפוך חמים ונעים, וגם התנור שומר על החדר חם, היא שונאת קור (גם אני לא מת על קור). אני נושק לה בעדינות כמו שהיא אוהבת, בחוץ גשם חזק יורד, איזה כיף בפוך.
"תכין לי קפה" היא ספק מבקשת ספק מצווה, אני חושב כמה קר במטבח אחרי הלילה, "קר" אני אומר, "אני רוצה קפה" היא מצווה הפעם ללא שום ספק. "אני רק אתלבש רגע", "לא, קודם תכין לי את הקפה אחרי זה אולי תקבל אישור, אני מחכה".
אני עוזב את הפוך החם, החמימות של החדר עדיין שומרת עלי, אני פותח את הדלת וגל הקור מהמסדרון תוקף אותי, "תסגור את הדלת שהחום לא יברח", אני הולך למטבח, הוא קפוא, יש חלון אורור שתמיד פתוח. אני עומד והקור עוטף אותי, חודר לי לעצמות, אני ממלא את הקומקום מים ומרתיח, בזמן שהמים מתחמים אני מכין כוס עם נס קפה וסוכר ומוציא את החלב מהמקרר. אני עומד בקור ממתין שהמים ירתחו. מנסה לזוז קצת כדי לנער ממני את הקור.
המים רותחים, אני מוזג מים ומוסיף חלב ומערבב.
אני ניגש לחדר ומודיע לה שהקפה מוכן, " תחכה לי במטבח, אני מתארגנת". אני חוזר למטבח הקפוא וממתין לה, אני שומע אותה מתלבשת ומסתרקת.
לאחר מספר דקות אני שומע את הדלת נפתחת והיא מגיעה למטבח לבושה לעבודה, מסורקת מאופרת. היא ניגשת אלי מחבקת אותי חזק, מנשקת אותי.
"תודה על הקפה, לך להתלבש, עוד מעט צריך לצאת ושתסיים יחכה לך קפה חם"