זין באין

עדיין הקשר סגור לא פרח על ירך לא הוכה על אחור לא צלף בשוטים על העור

עדיין הקשר סגור לא הפכנו בית ועד לזנות לא סטינו עדיין את כל הסטיות

עדיין הקשר סגור לא הונחו התפילין על הכוּס (יונה עוד לא גמרה, מתחככת) לא שכבנו על ספר תורה

עוד לא גילינו ערוה

אם אני פה מן הסתם אני כלוא הנפש חנוקה הגוף הוא אי יציב תמיד מרגיש תמיד שואף מגע אחרת.

על המיטה רגליים מתפשקות מבוי סתום במחשבות וצימאון העונג לא ירפה ישקה בי מים מלוחים אולי אטבע בו כבר אחת ולתמיד.

רוצה לכתוב על נפש מתייסרת בשאול חלל הכלוב שחור ומהדהד לי כמו אוב כמו איד כמו סופר אגו דו פרצוף (כמו כן אני רודף שמלות קצרות כמו מילים פתייניות) דו פלחים לטוסיק - בשניהם מלקות.

דימוי הסוס עוד ישוב, בינתיים אניח: אני רוצה להיות לסוס ומעליי רוכבת, אני רוצה סוסה לרכב עליה בתנועות אגן.

עוד לחכך עם הכתב. יד כדי לכתוב ויד לענג, עושות יד אחת. מרחק התיסכול בין הגוף ליד, בין חיבוק לכתב. 

שמיים הם עור נמתח עד לקצה נשימה. התפילה למולו מתפתלת, משתחלת, כהבל גוף על הגוף.

להתגפף ולנאוף. כה רעות המילים מצליפות מקשיחות שורטות את אין־גוף מול גופי.

נשים קונות עולמי. בבטנן הקורנת נוצצת בפופיק, כפס דבש מתנגב בהולכי הרחוב. בכתפיים גאות משקפות את השמש בגוון הקלל השזוף. ורגליים, הו יהה, רגליים! בשר ואין סוף משתרגים על חלקת הירך השופעת נוטפת טיפות תאוה על שפתיי הצמאות. כך העיניים, אסורות לפספס מכנסיים קצרים בחלון. אסורות לא לראות כל שד ושד, כל עיגול מאחור. עיניים זונות עם הכל.

ואשה בכל אלה (המילים) לא מצאתי.

אולי זו התחושה הרווחת בי בתקופה הנוכחית. תחושה של חיפוש מגע (מילה חלשה לתיאור), או חיפוש אחיזה, להאחז ולאחוז בכל הלהב הבוער עד עצם. ואַין.

תחושת עירות פוגשת אפילה. להביט בכל הכוח והחושך השחור הכלום בחוץ בולע כל גוון של הסתכלות שמשוועת אל משהו שיראה שיערטל עצמו, או מישהי. ואַין.

מחשבות על סטיה. הרי התפיסה שכל מין הוא סטיה מהדהדת בך מעמקי זהותך התיאולוגית, המין מופיע כזיוף בהרמוניית המלאכים הזו. הסטיה מורדת, כופרת, מרתכת באש ובשר חיים וריקות. נימה אלילית, פגאנית. אולי אין מנוס, בכדי להילחם בכבלים תיאולוגיים יש להשתמש בכלים תיאולוגיים. הסטיה מאכלת את הגבולות, זורחת בעור בוהק, מתחצף, מכה בעובדיה בנקודת התורף - חושפת את שיא תחתוניה - חירות.