|
|
|
כתבתי איזו השתפכות ארוכה עליך
אבל אז מישהי תפסה את תשומת ליבי
ונעלתי מהר מהר את כל הרגשות בתא העלוב הזה שבקצה המסדרון של לבי
וחזרתי להיות happy and fun
לחיי חוויות ומשחקים
וביי עומק רגשי
לא היום
שבוע הבא
כשאאזור אומץ לשוב
נדבר על זה
ובנתיים
כבר שלישי פעמיים כי טוב
ומחר יום חדש
אבל הלב שלי עדין כולו שלך
שתדע
למשל
אהבה
למשל מערכת יחסים שבה לא בא לך לשכב עם עוד אנשים
בא לך לשכב רק עם האדם הזה
וגם הוא
מעוניין לשכב רק איתך
ואתה לא פוחד שהוא יעזוב אותך כל הזמן.
כאילו החרדה הזו לפני שיחת טלפון
שהוא פשוט יגיד לך
"תראי את מדהימה ולביאה וואו איזו אישה את אבל אני פשוט לא מצליח לפתח רגש"
(כי את קרטון!!!! קרטון חסר רגשות ואמון בבני אנוש)
או לפני שאתה מספר לו איזה משהו נורא מהחיים שלך
למשל....
לא משנה...
זה באמת סיפור נורא מדכא
אבל אתה לא חושש לספר אותו
כי אתה יודע שאתה יכול להיות גם עצוב ודיכאוני ולעבור דברים קשים ולא רק להיות happy happy וצחוקים ומשחקים סוטים ושיחות על משמעות החיים
יכול להיות לך גם חרא מסריח שדבוק לך לנעל ואתה פשוט מסתובב איתו כל היום
ואותו אדם פשוט הולך לצדך בזמן שאתה דורך על הסוליה המסריחה
ואז הוא אומר לך
ממי
נראה לי שדרכת על חרא
בואי אני אנקה לך את הנעל על הדשא ונמשיך ללכת יד ביד בשדרות רוטשילד ונקנה קפה
והחרא של החיים שלך פשוט יישאר מרוח ליד כל החרא של שאר הכלבים
ואתם פשוט תלכו יד ביד ותהיה לכם הידיעה שאתם צועדים יחד בעולם ואם אחד מכם דורך על חרא פשוט מנקים אותו וממשיכים ללכת
אתה תחטוף
אתה תהיה קשור
עטוף
חסר אונים
נתון לחסדיי
ולא יהיו חסדים
אומלל וכואב
אתה תתחנן ותבכה
ותחטוף את מלוא עוצמתי
את כל הכעס והעצב שבי
ואתה תכיל בכאב
תתכונן
אם תגיד לי שהשמים אדומים
שהשמש זורחת במערב
אצעד יחפה ואפזר את משנתך עד הכוכבים הכי רחוקים ביקום
כשלנשמה שלי מספיק לדעת שאתה קיים
ואני לא רוצה ממך כלום
ואני רוצה את כולך
אז אמרת
ואולי אתה באמת רוצה שאחווה אהבת אמת,
אבל אני כבר חווה
הלילה אשיל מעליי את רעלת הנורמליות
אלטף אותך שעות עד שהמתח בי יפוג
תלחץ לי על המצח עד שארגיש ריפוי שאומר לי שאני מספיקה
נדבר על אבק כוכבים ועל הטירוף האפל שלנו
נשכב על אי שיש איטלקי במטבח
ונבלע אחד את המהות של האחר
נתקרב עד שנרגיש את הבל הנשימה ונשאר נצח בלי לגעת נטבע באישונים
נתמוסס למולקולות שצפות בביצה קדמונית
אני חושבת שאני עדין תקועה שם משנה שעברה
נשרוף את העשן הירוק
נדבר על סנקה ועל שופנהאואר ועל משמעות ונגיד מילים כמו אקסטנציאליזם קיומי
נגיד שאנחנו בכלל לא קיימים כי אנחנו רק העכשיו
נדבר על המרחק שבין אפס לאחת
כשהבוקר יעלה ונשוב להיות בורגנים
נדמיין שהלילה היה חלום
העבר וההווה מתערבבים לי בחלומות.
חלמתי שאני עדין נשואה
שאני מגיעה לפמדום עם הגרוש שלי.
הכאבתי לו.
אפילו בחלום לא נהניתי מזה
זה בא משנאה
הוא נשען עליי,
הרגשתי כלוב על הזין שלו בין הרגליים שלי,
התנשקנו ונחנקתי מבחילה מהטעם והריח שלו.
סיימנו את הערב בבר כשהוא שיכור וצועק ואנחנו רבים.
כמו בכל מקום אליו יצאנו אי פעם.
ובכיתי בלב שאני עדין חיה את המציאות הזו.
אבל אני לא ❤️🩹
רעבה
מורעבת
זאבה שלא אכלה חודש
טורפת בבולמוס
מרוב אהבה
הייתי יכולה לאכול אותך
