הכרתי אותו במקרה, הוא שלח לי הודעה.
לרוב כמעט ולא עונה לאף אחד, אבל הפעם משום מה עניתי.
דיברנו, קשקשנו, התייאשתי באמצע, מסיבות כאלה ואחרות, הוא רשם לי שיש לו הרגשה שנוכל להתיידד, להפוך לידידים, חברים, ואולי אפילו לשולט ונשלטת.
הוא כל כך מתוק שהסכמתי.
ומהר מאוד התייאשתי שוב והתנצלתי שאין לי את היכולת להתעניין בו.
ושוב, מתוק. משך אותי אליו.
נפתחתי לאט ובזהירות, וזה היה לי נעים.
כל הזמן במהלך השיחות טפטף לי על ה״סטיה״ שלו.
שבה אישה מתעלפת, ומרגישים את פערי הכוחות וחוסר האונים, הרגע שבו פותחת עיניים רואה אותו ותלויה רק בו.
בהתחלה זה נשמע מוזר ואפילו מפחיד.
ועם הזמן, לא היה אכפת לי אפילו להיחלש לידו כי אני כל כך מתחרמנת מהרעיון.
בחמישי האחרון, עשיתי בדיקת דם , לרוב אני קרובה מלהתעלף, והפעם מרגע שפתחתי את עיניי בבוקר הוא לא יצא לי מהראש. נכנסתי לאחות והדבר היחידי שיכולתי לחשוב עליו זה הוא , ואיך התחתונים שלי נרטבים. לא עוברת חצי דקה ואני מתעלפת, פותחת עיניים ולא יודעת איך הוא הדבר היחידי שרץ לי בראש.
אני רוצה להיות על הברכיים כשהוא מעליי, יד על הראש, שולט על הקצב.
רוצה להרגיש איך היד שלו מתהדקת על הצוואר בזמן שהאצבעות שלו בודקות כמה אני רטובה.
רוצה לראשונה בחיי להיות נשלטת באמת.
אז עד לפני 5 דק היה לי שולט.
עכשיו הוא לא בטוח שבכלל יכול להיפגש ושהוא צריך זמן. לא אחפור למה.
ואני? שבורה, מצטערת שנפתחתי.
ורק רוצה שיקרא לי מתוקה.