הלאה....

הכעס שלו כלפיי כלכך גדול, שהמילים שהוא זורק בכל הזדמנות קשות

"כשאת תמותי אני אשתין על הקבר שלך בקשת"

ואני רק מחייכת לעצמי וחושבת שכאחת "שהתקלחה" בו, טעמה ושתתה..

קטן עליי האיום הזה.

התלבטתי אם להתגלח לפגישה אתך אחרי המון זמן שלא..והחלטתי שלא

כשהגעתי אליך זה הדבר הראשון שרצית לוודא ללא מילים..הרמת את חולצתי, ניסית לפתוח את חגורת הגי'נס

ואני עדיין מובכת (מפתיע) ובורחת..והאמת ש אין לאן לברוח אם כבר הגעתי

הורדתי חלק עליון כדי לאפשר ל מרחב אחרי אי השקט בו הייתי נתונה

הרחת את התחתונים והתחתונית כשאני נמנעת להסתכל לכיוונך כששוב נדרשתי להתקרב..

השכבת אותי על שולחן בחדר כמו איזו פציינטית בכיסא גיניקולוג

משכת בשערות ערוותי וקמת בפתאומיות ניגש להביא משהו ...לא ראיתי מה...לקחתי לעצמי את פסק הזמן שניתן לי

כשחזרת, משכת בשערות ערוותי כאילו שתי נשים מתקוטטות ימשכו בשערות ראשן ....משכת וגילחת ? גזרת? מכונת גילוח? לא זיהיתי ...

זה כאב מדי לגילוח, כאב מדי לגזירה או מכונה..זה כאב ממש ועדיין לא הבנתי (רק צרחתי שכואב)

כשהתיישבתי חזרה, מה רואות עיניי?

סכין מטבח!!!!!!!!!!

הוא שלט בי שנים

חשף אותי לחוויות ולעוצמות שהדף צר מלהכיל

שהמילים חסרות יכולת לתאר

הוא היה עבורי אהבה ענקית

במשך שנים אהבתי וכאבתי

חייתי בתוך בועה שהוא יצר..גם מבלי להיות שם תמיד

ואני שתיתי את מילותיו בשקיקה

כן, היו לי ספקות

שאלות ותהיות

לא הצלחתי להבין את הסתירה בין מילותיו לחיבור גדול מהחיים, חיבור נצחי שטוען שאני ורק אני ולא תהיה אחרת..

לבין התנהלותו

התנהלות של העלמויות בלתי מוסברות

של און אוף לא מובן

של שימוש בי בזמן שהתחשק לו

הטוטאליות הרגש וההתמסרות סימאו את עיניים שנים רבות

---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

9 שנים אחרי, נשלט, קשר אחר

חוויה ראשונית ובוסרית (ומאוד בעייתית ורעועה)

ושוב מילים ענקיות

סתירות

התנהלות תמוהה שמושתת על חשקים וארעיות לא מוסברת

ואני...

מבוגרת יותר, מפוכחת עוד יותר

זהירה ושחוקה

לא אתן לרגש לסמא את עיניי, שוב!

לא אאפשר למילים וקולר מדומה להטעות אותי

במבחן התוצאה אין או\או

יש אך ורק מילים ומעשים בנשימה אחת.

כשכרכתי את החגורה סביב צווארך בפגישה שניה וטיילתי אתך בחדר כמו כלבלב

הסיטואציה מבחינתי היתה חלק פיזי ממפגש, לא ייחסתי חשיבות כמו שבנית אצלך.."קילור"

מבחינתי קולר אינו סוגריים ליד ניק..

מבחינתי קולר אינו רצועה סביב הצוואר..

קולר הוא אמירה - משמעותית, מחייבת רצינית ועם משקל רב

אילולא ביקשת, לא הייתי ממהרת להסכים לקלר ולא מכיוון שלא רציתי

מתחילת הקשר בינינו היו נקודות מהותיות שצלעו ..גרמת לי להבין שאתה לא סומך על איש, שהעקשנות שלי לא לוותר על אף התנהוגתך התמוהה רק מחזקת את אחיזתך בי ובקשר שלנו

ניסיתי להבין, ניסיתי להדחיק את הקשיים שבמעשיך בהבנת הקושי הנפשי שלך

ולמרות שאתה בטוח שאתה נשלט, למרות שאהבת להתהדר בתואר הזה, נשלט לא היית (אולי אולי רק בפגישות)

ואני הנחתי להגדרות, הנחתי לאגו ולכבוד שלי וראיתי אך ורק את הפוטנציאל שבקשר בין אישה לגבר , את החיבור שהיית בטוח שקיים

רציתי להאמין כמו שניסית לגרום לי שוב ושוב, שבסוף נכנס לתוך מסלול רגוע ובטוח

שהכל יסתדר ככל שנעמיק וטעיתי

המשכת לחפור בורות ולשאוב מתוכם תירוצים וסיבות להעלם, להתעלם, לנזוף בי

ולי לא מתאים להתהדר בקולר שמאחוריו יש המון כלום , יש משקל יתר של בעיות

זאת גם הסיבה שלא רציתי למהר, מתוך כבוד למה שקולר אמור לסמל עבור מי שמבין ויודע

זה כבר לא משנה מה אומר

מה ארגיש

כמה חוסן ויציבות אפגין (למרות שבסוף אפילו קיר בטון נסדק)

אתה תתנדנד

על אינספור סיבות תירוצים ודיסוננסים שאתה מטעין בתוך מוחך לעייפה

כשקיימת שלמות היא מסוגלת לבלום את כל הקשיים

כשקיימת יציבות איתנה היא לא תוכל לערער שום דבר ואף אחד

כשבטוחים וסגורים הרמטית במה שמגיע לנו על הפלנטה הזאת

נלחם מלחמת חורמה עבור עצמנו גם אם זו מלחמה בתוכנו ועם האני שלנו

כשיש חיבור אמיתי, הוא יכיל את שנינו יהיה אשר יהיה!

פעם אותי

פעם אותך

ופעם את שנינו כמקשה אחת

חוסר היציבות הזה, אי היכולת להכיל

הם כישלון חרוץ לקשר (הסיבות בכלל לא רלבנטיות אלא העיקרון)

עליתי לישון אמש עם תחושת החמצה שלא מרפה ממני

עם בכי אחרי שיחת וואטצספ עם הבת שלי שנסעה לסופ"ש ביוון ושלא דיברנו קודם בגלל חילוקי דיעות בינינו

והבוקר מקבלת כאן מסר ממישהו על כמה אני מפוספסת (עד כאן הוא צדק) ושחייבת להעיז ..

להעיז זה העניין? להעיז? חה! הרי העזתי ומעיזה מה שמעטות ומעטים (במיוחד) העיזו

הבלוג שלי אינו מכיל בתוכו שום משפט מדומיין או מפונטז, אני לא מסוגלת להעלות על הכתב דמיונות (ופנטזיות אין לי בכלל או שיש מעט)

כל מה שהקאתי בבלוג שלי חוויתי על נפשי ובשרי, כך שבמקרה שלי שלא ידברו איתי על תעוזה,,, אולם, במקרה הספציפי הזה , לטנגו צריך שניים

ולא רק בתעוזה, אלא בכלל בתפיסת הקשר, חיבור, התאמה, כנות, ונכונות משותפת להעיז!

אי אפשר לחוות קשר שליטה בעוצמות שידעתי בלי שזה יהיה מסע ארוך שמתחיל ונגמר בעומק הנפש

לא ייתכן שכל חרמן מצוי יחשוב שיחסים מהסוג הזה, הם "מסע" שמטרתו היא לסמן וי על זיון קינקי שלאחריו ה"מסע" (פתטי) הסתיים

אם יש בי כלכך לתת להעניק ולהתמסר, זה לא בהכרח שכל מי שבא לו "קצת" לשחק

זה לא בהכרח כל אחד בגלל שזה באופיי

זה שוב ושוב ושוב עניין של חיבור, עניין של נכונות ומוכנות! (ומוכנות אינה זיקפה!) להעיז באותה רמה, ולא מיל אחד פחות.

אני מחפשת הסברים ממך, משוועת להם גם כשברור לי שבסופו של דבר לא אבין.

אני מנסה למצוא תשובות או רמזים כלשהם  בנבירות פנימיות מה היה לפני ואחרי, למצוא קצה חוט..

אולם, באיזושהי פינה נידחת בהגיון אני אמורה לראות אך ורק את התוצאה

היא ורק היא ,אמורה להוות לי תשובה מוחצת

שום הסברים תשובות או הבנות, כלום כלום!

 לא הבנתי בעצמי עד כמה הגעתי עם נכונות, רק בטלפון ממך ברכבת כשצייתתי להוראה ממך ..

ואחר כך כשהגעתי אליך, כשעליתי לרכב, וכשלשניה אחת לא רימיתי בלהגניב מבט ולגלות אותך..

לא אופייני לי לזרום בטוטאליות כזאת על ההתחלה, לא בזמן האחרון לפחות

אבל היה משהו ביחס ממך, בהתלהבות , שסחף אותי ולא השאיר לי סיכוי להדרגתיות ...שלא הותיר לי זמן לזהירות וחומות..

זה היה סשן שאמורים להגיע אליו אחרי כברת דרך..

עשינו מה שעושים בסשן חמישי, לא בפגישת הכרות..

הייתי אמורה לכתוב פוסט אחר

להיות במקום אחר

ציפיתי לאחרי...ציפיתי ל "חותמת" הרשמית

גרמת לי לצפות

היית משוכנע שיש למה...

 בחיי שלא ציפיתי לסימן השאלה החורץ בבשרי, לתהייה התמוהה שבתוצאה.

לחץ

חוסר ודאות

סקרנות

מתח שבא לי לקרוע ושיתפזר כמו אבק קסמים ואולי ייצור איזו ודאות נעימה, המשכיות, ויציבות שכלכך כמהה לה

אין לי מושג את מי הולכת לפגוש

שוחחנו בפון, המון שעות צט ,מיילים והתלבטויות משני הצדדים - כל אחד ממקומו

כנראה נכון לשלב זה, אנחנו שם הרבה יותר מכפי שמוכנים להודות

כעת ניצבים מול המבחן האמיתי, עולים שלב, או שנגלה שזו היתה אפיזודה חולפת.

רמסתי כל עיקרון

אפשרתי לחומות שמציבה סביב עצמי ליפול אחת אחת

עמדתי איתנה בדעתי מבלי לתת את הדעת שסוגרים עליי בסבלנות ונחישות , עד להתמוססות

משפט לא במקום, והתעוררתי להבין

נקסט

מוטב מוקדם ממאוחר

אתה חמוד, ויודעת שזו אינה מחמאה ששולט מעדיף לקבל..

אבל...זה הכי רחוק שיכולה להרשות לעצמי לומר בשלב זה

שבעה מדורי גיהנום (אם לא יותר) צריכים כדי להגיע להכרות (ורק הכרות ראשונית) שתרגיש לך נכונה וממלאה כמו שנפשך זקוקה

ואפילו שכך..אין שום אופטמיות

הכתפיים כבדות לי מדי, עם שקים של אכזבות

עם תקוות שנגוזו

וכן, יודעת מה תחשוב ותאמר, וזה נכון בהגיון - נכון לאותה נקודת זמן, זה עשה את שלו

ובכל זאת...בכל זאת....

אני מתקדמת ונסוגה

חוששת ומקווה

לרגע באה לקראתך

וברגע אחר בורחת ממך...מעצמי...לאותו פחד שגורם לי לחשוב ולהנדס הכל עד בלי דיי