עליתי לישון אמש עם תחושת החמצה שלא מרפה ממני
עם בכי אחרי שיחת וואטצספ עם הבת שלי שנסעה לסופ"ש ביוון ושלא דיברנו קודם בגלל חילוקי דיעות בינינו
והבוקר מקבלת כאן מסר ממישהו על כמה אני מפוספסת (עד כאן הוא צדק) ושחייבת להעיז ..
להעיז זה העניין? להעיז? חה! הרי העזתי ומעיזה מה שמעטות ומעטים (במיוחד) העיזו
הבלוג שלי אינו מכיל בתוכו שום משפט מדומיין או מפונטז, אני לא מסוגלת להעלות על הכתב דמיונות (ופנטזיות אין לי בכלל או שיש מעט)
כל מה שהקאתי בבלוג שלי חוויתי על נפשי ובשרי, כך שבמקרה שלי שלא ידברו איתי על תעוזה,,, אולם, במקרה הספציפי הזה , לטנגו צריך שניים
ולא רק בתעוזה, אלא בכלל בתפיסת הקשר, חיבור, התאמה, כנות, ונכונות משותפת להעיז!
אי אפשר לחוות קשר שליטה בעוצמות שידעתי בלי שזה יהיה מסע ארוך שמתחיל ונגמר בעומק הנפש
לא ייתכן שכל חרמן מצוי יחשוב שיחסים מהסוג הזה, הם "מסע" שמטרתו היא לסמן וי על זיון קינקי שלאחריו ה"מסע" (פתטי) הסתיים
אם יש בי כלכך לתת להעניק ולהתמסר, זה לא בהכרח שכל מי שבא לו "קצת" לשחק
זה לא בהכרח כל אחד בגלל שזה באופיי
זה שוב ושוב ושוב עניין של חיבור, עניין של נכונות ומוכנות! (ומוכנות אינה זיקפה!) להעיז באותה רמה, ולא מיל אחד פחות.
