סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הלאה....

לפני 9 חודשים. 3 בפברואר 2024 בשעה 9:19

שנים שלא כתבתי גם כשדחף "תקף" פה ושם מסיבות כאלה ואחרות כשאחת מהן היא הפלטפורה המתאימה שלא בטוחה שהעובדה שכותבת כאן כעת היא הבחירה הנכונה למקום השונה כלכך והלא שייך שנמצאת בו כיום ובכל זאת אי שם מזמן הבלוג הנוכחי שלי היה יומן הכתיבה ששימש אותי 

 

העולם הזה רחוק ממני כיום ומעל 7 שנים שהתנהלתי בזוגיות ונילית שנמצאת בפנימיות שלי על זמן שאול ועל חוטים רופפים מאוד

הראש מבין ויודע מה נכון ואפילו לא הייתי מגדירה שהלב מסרב לעשות את המעשה הנכון לי זה אפילו לא הלב אלא פ ח ד ! מהלבד? מהשינוי? מהתחלות ? 

עברה עלי שנה קשה במיוחד באופן אישי שהאירה בי תובנות חדשות על הסובבים אותי על תפיסת החיים בכלל ועל האהבה הגדולה שחשבתי שחוויתי שמה שמעריכה שנשאר ממנה ואת זה צריך לשחרר - את ההרגל..

 

מעניין שמה שרואים בהתחלות כבר לא רואים בהמשך והשינויים עצומים 

יש מי שעובר משהו בחיים שגורם לו לרצות לטרוף אותם ויש מי שעסוק בלכאוב להתעצב ולחיות כאילו מתוך כורח 

ממרום גילי יודעת כבר מה נכון ומה כבר לא! אז איך קיבינימאט אותו הגיל לא מכניס בי את היכולות המתאימות??? 

 

לפני 6 שנים. 30 בדצמבר 2017 בשעה 9:48

כמעט שנה שאני חווה את הזוגיות הזאת,  הזוגיות הראשונה שלי כאישה משוחררת.

לא התכוננתי אליה, עד כדי כך לא התכוננתי שהיא תפסה אותי לא מוכנה - ודווקא מהמקום הלא צפוי הזה התפתח משהו עצום

עליות, מורדות, סל של חוויות משותפות ו...אהבה.

כן,  באיזשהו מקום גם חסרה משום שמצידך אינך פנוי..אבל היא היתה מלאה כמו שלא יהיה עם אף אחד בסטטוס שלך

לילות משותפים, סוף שבוע באילת ו...המון יחד.

הנסיבות שאפשרו לקשר להיות רחב אפשרויות, אותן הנסיבות מהכיוון ההפוך מקשים על המשכו כיום 

למעלה מחודשיים שאתה כבר לא עובד בדרום כשבכל זאת הקשר שרד איכשהו במתכונת אחרת - מצומצמת לעומת הקודמת.

 

בפתחה של השנה האזרחית החדשה, אי הוודאות בעיצומה, ודווקא במלאות לקשר שנה.

כשהתחלנו, הכל היה ברור וידוע לשנינו הלבבות היו עדיין קרים , נפרדים, והקושי היה חסר משמעות או היווה שיקול 

לכאורה הידיעה שזה מה שימתין בסוף אמורה להקל אבל לא רק שהיא אינה מקלה - היא מקשה לשחרר

הסיטואציה קשה מנשוא, מחד הרצון לברוח משם בגלל החוסר ואי הידיעה , מאידך אי היכולת לשחרר וההאחזות בקשר ובתקוות הקלושות שאולי יימצא הפתרון (ושוב לתקופה עם תאריך תפוגה)

 

אהוב ליבי, גבר משמעותי בחיי ובציוני הדרך שבהם כבן הזוג הראשון שלי כאישה פנויה, שנים על גבי שנים חיפשתי אותך, חיפשתי את האהבה הזאת, ראיתי אותה בדמיוני, כיוונתי אליה, אך ללא הצלחה..

במנטליות אנחנו כלכך שונים, אני עם הליברליות והחוויות שחוויתי על הדרך ברדיפה לפסגת האהבה, ואתה עם הביקורתיות לדרך חיי..

(וגם כששלמים עם דרך חיינו בלתי נסבל לדעת שזה שאוהבים מתייחס אליה בביקורתיות)

אומנם חווית נסיונות חוויות ונשים, אבל שונים משלי ... ולמרות הכל, האהבה ניצחה הכל

תפיסת הקשר שלך, הנתינה, החיזור, התקשורת, המשמעות שייחסת לי בחייך וכאשת סודך, כיפרו על הפערים 

לא הרגשתי שכנשלטת לשעבר חסרה לי שליטה באופן שישפיע על הקשר (לעיתים חשבת שכן אבל טעית)

את מקום ההשפלה ההצלפה והציות החלפת אצלי בחיבוק עוטף, בתשומת לב אחרת, בחברות (ובזוגיות שאינה תלויה כמעט בדבר)

 

אין לי מילים נכונות לחתום את הפוסט הזה כי בעצמי בחוסר ודאות

ואולי אתה תחתום אותו בעקיפין עם סמס שנכנס ממך תוך כדי כתיבת הפוסט הזה 

 

"המצב בינינו יציב ואיתן כסלע"

לפני 7 שנים. 5 באוקטובר 2017 בשעה 9:11

לא מצליחה להבין איך מי שאוהב אותי לא מחפש להיות איתי יותר זמן
למה בעצם אני כן רוצה כמה שאפשר והוא לא?
יש נסיבות אני יודעת אבל לפעמים כן ניתן למתוח אותן והוא לא עושה זאת, למה?
למה מי שאוהב אותי מסוגל להכאיב לי נפשית?
את הבית והמשפחה יש לו כל הזמן, אותי לא..אז למה כשאנחנו כבר נפגשים הוא ממהר לשוב לשם?
התחושה הזאת של נאהבת\ לא נאהבת מצמיתה אותי 
היא גורמת לתחושות שלי להתערבל כרולטה
אני מחפשת את אותה חד משמעויות ברגשותיי גם אצלו ולרוב לא מוצאת
מה זה אומר? זה בכלל אומר? או אולי זה השוני במינים או בבני אדם?
 קשה לו עם התקפי הזעם שלי, עם האמירות הבוטות שמטיחה ברגעי הכאב והשפל שהוא מביא אותי אליהם 
אז למה מראש הוא לא יכול להימנע מלהביא אותי אליהם?
 
אני יודעת, באופי שלי יש התנהלות שמאפיינת אותי של לקיחת קשריי לקצוות
 איתי אי אפשר קשר רגיל
זה לא שמתכננת או מתכנתת את הקשר ככזה, זו מי שאני
אמיתית סוערת קנאית אוהבת ולטוב ולרע זה עד קצה גבול היכולת 
אתה אומר שאני קשה שאני עושה לך את המוות ...אבל עצם אי הויתור עליך, על הקשר איתך, לא עושה אותי קלה? מושגת? מובנת מאליה?
ואולי למרות אהבתי העצומה אני עדיין לא נתפסת כמושגת בגלל האופי המורכב שבי? ואולי כן? 
 
שבוע לא ראיתי אותך
שבוע שבתוכו מרחפת אי ודאות לא פשוטה...
בתוך זה חלק מהזמן לא תקשרנו בגלל חילוקי דעות ויכוחים ומצב בריאותך
ואז אתה מגיע ללילה ..לילה אחד קצר...
ודעתי משתבשת לפני אחרי ובתווך
הטחתי בך מילים קשות בחדר המדרגות, ולך במיוחד יש רגישות יתר למילים מסויימות - זה ממש לוחץ לך בגבריות..
איבדתי שליטה מכיוון שהשליטה על המצב נלקחת ממני ברגע שאתה בעצם מחליט לנסוע 
זה כואב לי הכייייי שלא יכולה לעצור את זה, לשנות את המצב..
להשאיר אותך איתי לעוד קצת..
המבט הזה הלא מעכל שלך על המילים שצרחתי לא עוזב אותי גם 3 שעות אחרי 
אבל תבין...ה ל כ ת
רציתי להנות ממך עוד קצת
לנשום אותך
להקבר בחיבוקך 
להימנע מהכאב שבלכתך
 
אבל אתה נסעת

ואני מפורקת

לפני 7 שנים. 23 בספטמבר 2017 בשעה 7:15

בדרך חזרה כשהבת שלי בת ה-25 מקפיצה אותי הביתה , "מתפתחת" לה שיחה אגבית ומאוד מרומזת מצידי על.. איך יודעים מתי זו אהבה ולא רק תשוקה..

השאלה הזו מאוד מעסיקה אותי לאחרונה ודווקא בתוך מערכת יחסים שהיא ההווה שלי כרגע

זה קשר ראשוני לי מאז שהתגרשתי ומטבע הדברים הוא שונה מכל מה שהכרתי כאישה נשואה..

בן זוגי מודע לתהייה הזו בי, אני משתפת אותו בה ...וקורה שהוא ישיב לי תשובה שתניח את דעתי כמו שהניחה בפעם האחרונה ששאלתי עד ששוב זה צף מול הבת שלי...

אולי זה כלכך מעסיק אותי בגלל שהנסיבות שונות, אולי כי נוכחתי לדעת על סמך הקשר כיום שבעבר אלו היו רק זיונים (לא מבחינתי אלא מבחינת אלו שהיו מולי או מבחינת הנסיבות!)

אומנם אני תוהה לגביו אבל זה ממש לא רק....השאלה הזו מעסיקה אותי גם לגבי עצמי

נכון, נמשכתי וחשקתי בעבר יותר ממה שנמשכת כיום אבל המשיכה אליו כנראה מושתת על כל מה שרציתי בעבר ולא היה לי

המשיכה אליו מתבטאת בדברים הכי בנאליים ולא קשורים לתשוקה...

 

 

הבת שלי אמרה לי שני דברים :

1. אמא, את כמו ילדה בת 12 שמגלה את העולם, אני יודעת שלא ראית כלום כמעט (טוב..זה רחוק מלהיות מדוייק אבל מפתיע שככה היא רואה את זה)

2.תשוקה לא יכולה להחזיק קשר

ואני מצאתי את עצמי חושבת על המשפט הזה ועונה לעצמי בפנימיות שלי שמה שיש לי זה קשר גורף

אומנם בן זוגי לא פנוי, אבל יכולה להעיד שהקשר בינינו הוא זוגיות מקבילה לזוגיות הנתונה שלו..

 

נשאלת השאלה האם קיימת תשובה אחת מוחלטת? האם תימצא התשובה שתניח את הדעת לתמיד? מדוע זה כלכך מעסיק אותי?

 

 

לפני 7 שנים. 18 במרץ 2017 בשעה 8:45

אני חולפת על פני שני עובדים שמקיימים ביניהם שיחה ערה כשהעובד הזר מחזיק בידיו אזיקוני פרווה שנותרו מאביזרי פורים ...
הוא כנראה לא שבע רצון מהתשובה שקיבל קודם ומחליט להפנות את השאלה אליי
"א', מה זה?"
אני בלי לחשוב הרבה משיבה לו זה..לסקס.. (כשנהנית מאוד מהאפשרות להסביר ולהקצין , זה בהחלט משעשע אותי )
הוא מקשה, "מה, בכוח? אסור בכוח "
אני ממשיכה להסביר בעדינות שזה כוח בהסכמה
לוקח לו קצת זמן לעכל אבל נחה דעתו כשההסבר ניתן לו מפי (כנראה מפי השותף שלו לשיחה זה נשמע לו הזוי מדי)

כמובן שבשורה התחתונה גם הוספתי שזה אביזר לתחפושת פורים (שוטרת וכו' )
ההסבר הזה כבר לא עניין אותו (:

לפני 8 שנים. 17 בספטמבר 2016 בשעה 15:31

אז הבטחת לי סדרת עיסויים במסגרת אימון לקורס שלקחת - וזה לא קרה.

בדיוק כשהשלמתי עם ניתוק הקשר בינינו , כולל אי קיום הבטחתך...הגעת לביקור פתע בעבודתי שגרר ביקור בביתי.

כשפתחתי לקראתך את הדלת נכנסת עם מיטת עיסוי..(ולא אמרת מילה על כך קודם)

כשאתה אצלי בבית, כל ביקור שלך גורם לי לאבד הכרה מסויימת (:

בדיעבד הזזת את השטיח,פתחת והצעת את המיטה באמצע הסלון , פרשת סדין (ובעצם עשית הכל לבד מלבד בקשתך שאכנס ליוטיוב ואחפש  מוסיקה שמתאימה לספא)

מה שיפה בך (יש המון שיפה בך) שאתה טיפוס רציני שלוקח הכל בשיא הרצינות וההתכוונות גם כשזה כולל תשוקה שלעיתים קרובות גורמת לטיפוסים מסויימים לנהל אותם.

אתה לא שולט! ובכל זאת יש בך שני מאפיינים שגורמים לי להתבלבל

שליטה עצמית שמעצימה כל חוויה אתך , ומסוגלות לעמוד ברף של אחת כמוני שחוותה חוויות שמעטים מסוגלים לעמוד ברף שלה, או להרשים..

זה לא סשן, לא בדסמ, לא שליטה או סאדו...ובכל זאת זה חריג בעוצמתו ולא מובן מאליו.

 

נשארת עם תחתונים ונרתיק השמן סביב מותניך והסברת  שמעדיף לא להתלכלך (ואני ממש האמנתי לך (: )

 

אתה מבקש שאתפשט, ושואל אם מעדיפה סדין שמכסה (והמבוכה גורמת לי לרצות כסות)

הדגמת איך זה בעיסוי אמיתי, לאלו מקומות אסור להתקרב,  והעיסוי כהלכתו החל...

אני מרגישה כמו בחלום, ברת מזל על הפינוק הזה שלעיתים קצת כאב , ומשתדלת לא להתבכיין ,הרבה בזכות המעסה ..

כמעט ונרדמת מהתמכרות למגעך ..הסדין שכיסה את ישבני הוסר ...והחריגה מגבולות המותר נפרצו..

המגע שלך מוציא אותי משיווי משקל..זה מרגיש ( כאילו שעברת קורס נגיעות על גופי )

בתוך הרגיעה הזאת, מתחוללות רעידות אדמה, פיזיות, מחשבתיות..והכי הייתי רוצה שיצלמו לי אותך מעסה את גופי (ואין לי מושג מהיכן המחשבה הזו עלתה)

ההתחככות הזאת מעת לעת בתחתונייך , גורמת לי לתהייה אינסופית איך שומרים על גבולות..

לרוב שמרת על פאסון מלבד הזליגות ..שגרמו לי לזליגות משל עצמי (תרתי משמע)

כשהגעת לעסות את צווארי ציינת   שמותר לי לגעת בזין שלך

הפשלת את הבוקסר מעט ואני נגעתי מגע מהוסס שהלך וגבר ..אמרת שיכולה להשקיף עליו גם מבעד לחור המיטה...העובדה שלא הצלחתי גרמה לי להתפוצץ מצחוק...

חשבתי שברגע שמתחילה לגעת בך, העיסוי הסתיים ...אבל...ממש לא! אתה אומר לי להפרד ממנו בנשיקה ואני מגניבה גם ליקוק!

הסיטואציה הזו תחזור על עצמה פעמיים (יא מתעלל סדרתי)

כשהאצבעות המדופלמות שלך נוברות בפתחיי אני מתפתלת על מיטת העיסויים הזאת בלי סוף , מתה שתיקח אותי כבר!

נדמה לי שהשפרצתי ..

אתה דוחף את הזין שלך לפה שלי ומזיין עד מחנק..

 

הפינאלה מבחינתי היתה להתמרח ולהתענג על "קרם הפרוטאינים" (עונג רב)

 

 

לפני 8 שנים. 5 ביולי 2016 בשעה 20:23

אולי אני בסוג של תרמית עצמית, סוג של קנייה רגעית של חיזור, הכלה, חיבוק וסקס רצוי במינון הכי חזק ופרוע.

אני יודעת, ידעתי תמיד מה אני רוצה, איך ועם מי ..!זה לא מנע ומונע ממני לנסות גם כשהכתובת על הקיר..

סקס טוב ככל שיהיה, לא משאיר אותי אף פעם לאורך זמן! אוותר על גבר שווה בשניה שאבין שנעדרת בו אינטיליגנציה רגשית (כבר לא מדברת על אהבה אם בכלל קיים מושג כזה בימינו)

יש את הרגעים הללו שאני מרפה ומאפשרת לעצמי לשתף פעולה עם המשחק, ויש את הרגעים האחרים שמאוד החלטית ומפתיעה אפילו את עצמי (ועם האופציה הזו חיה בשלום גם אם משתעשעת לעיתים במחשבה לשוב ולשחק עם אותו "שווה" (עניין של הגדרה ספציפית משום ששווי נמדד בפרמטר נרחב הרבה יותר) אני בבעיה רגשית כשמאפשרת למחשבה לחצות את הקו , ולשוב לשחק.

אז כן, אני נהנית , אני מקבלת (לעיתים) את ההנאה הנקודתית מאותם גברים ששווה "לשחק" איתם

זה טוב, חזק, פראי, מטורף, מטלטל פיזית...ממלא (שוב, פיזית! )

נפשית, זה כישלון.

 

תמיד אני חיה בדיסונסס הזה של לקחת מה שאפשר, או לוותר בגלל מחיר הריקנות ביום שאחרי.

מנסה להסתכל על עצמי מהצד ולחשוב לעיתים שאני כמו חתלתולה מיוחמת שבסוף מייללת.. (כשהפיתוי גובר על הסירוב \ החלטיות )

ומה בסך הכל רציתי? המשכיות, , יחס , תקשורת ותשומת לב שאינם תלויים במפלס החרמנות..

 

ואולי, אולי, זו הנשלטת שבי (ששוב מרימה ראשה ) שחייבת "את סטירת הלחי" (כמטפאורה ) שתגרום לה להתרסק למחרת ?

 

אבל  איך יכולה לדעת   כשאף פעם לא היו לי קשרים (או גברים נורמליים) כדי לקבל תשובה לעצמי אם השילוב הנכון עשוי לשנות את כל המורכבות בה נמצאת.

 

 

 

לפני 8 שנים. 16 בינואר 2016 בשעה 8:06

האחרון שרציתי לחגוג אתו את שינוי הסטטוס שלי היה אתה. בכלל, כל הצעה ממך שנפגש מוציאה ממני התנגדות קשה.

הסקס והחיבור בינינו זה משהו שמילים צרות לתאר לעומת תפיסת הקשר ששם זו התנגשות חזיתית.

הייתי במחזור, הספונטניות ואני לא הולכות יחד...ובכל זאת מצאתי את עצמי ממתינה לך בשעה היעודה.

אתה מאחר כרוני...אצלי או אצלך, כמה שתשכנע להקדים..אתה תאחר!

ואיך שלא יהיה, ועל מליון סיבות אגיע אליך מבושלת מעצבים והתנגדות, עד שאהיה במרחק נגיעה ממך , וכל ישותי משתנה למרוככת.

 

בדרך לצימר אתה דוחף ידיים לשדיים שלי ובכך מזכיר לי מה אוהבת בך..

אנחנו לא מוצאים את המקום ואתה מתקשר לבחור שמנסה להסביר לך איך להגיע...אני כבר מצליחה להבין ומבקשת שתנתק , ואתה בשלך!

מושך אותו במילים, משתעשע בו,בהסבריו, ואומר לי, מה אכפת לך תני לו לדבר...

אני מביטה בך מהצד ספק משועשעת ספק מהורהרת, ויודעת שמה שרואה בך גם כשמבחינתך זה אתה באופן הכי טבעי , זה הכוח שלך עליי..

מי שאתה, כמו שאתה, גם בלי להוציא הגה , מסוגל לעניין אותי ולזעזע את עולמי בלי למצמץ..

 

מעל שנתיים אנחנו מכירים, ולפצח אותך לא הצלחתי ועוד יותר נוחלת כישלון בלפצח את הצופן שביחסינו

תשוקה? רגש? טירוף? אהבה ?(חלילה וחס) אין הסבר...

אני כן יודעת שביחד בינינו איפה שהוא יהיה, באיזו דרך של דיאלוג, זה הכי זה. אתה תוציא ממני מה שמעטים ובודדים (אם בכלל) מסוגלים

נכון, אני עוברת שינויים מטורפים בדבר הזה שהוא אני, מודעת יותר ויותר לתהליכים שעוברת, להתבשלות ולבשלות שחלים בי בשנתיים שלוש האחרונות..ובכל זאת בטוחה בדבר אחד הפריצה שלך לחיי היתה ההתנעה הראשונית למהלך שעברתי ועוברת ותרמה באופן כלשהו לתהליך הזה.

 

כל הזמן שבת וטענת שרק רוך נתינה ואהבה מושכים אותך (ולא ההפך כמו אצל הרוב) ובפגישה האחרונה הבנתי

הבנתי שבדיוק כמו אצלי התשוקה שמגיעה לרוב ממיניות פרופר אצלנו בעצם מגיעה מאהבה ורגש...מה שמדליק אותך (כמו אותי) זו נשיקה וחיבוק חונקים,מילות חיבה חום  ובכלל לא מה שקשור בסקס עצמו

ההבדל בינינו מתחיל באחרי פגישה כשאני צריכה כל הזמן להטעין ולהעצים את זה, ואתה לא. אתה מכבה עצמך למחרת אחרי שיחת סיכום.

כשהגוף שלנו נושק לגוף, התחושה הזו כמו של נשיקת שפתיים ..נשיקת לבבות..אנחנו רוצים שהגופות שלנו יתמזגו לאחד באותם רגעים

 

 

לא רציתי להתפשט מהג'ינס, הביך אותי המחזור...מי בכלל שואל אותי...אתה מפשיט אותי מהמכנס והתחתונים ועושה בי כרצונך

טלפון שאתה מקבל עוצר אותך בתנוחה מפושקת ובהתחלה לא מייחסת לזה חשיבות עד שהשיחה מתארכת "ולילדה הנזנחת" משעמם

נגעתי בך, ליטפתי את פי הטבעת שלך, העברתי ליקוק, השתחלתי בין רגליך כדי להגיע לזין שלך,,וההתעסקות בזה הדליקה אותי מאוד

צילמתי אותך.

סיימת והבאת אותי לקצה המיטה, חדרת לתוכי כשלפתע אורו פניך, אני מרגישה חום מתפשט ובטוחה בוודאות מוחלטת שמקורו ביריקה שלך (יש לך קטע שבסקס אתה אוהב לירוק ולהעביר לי רוק) "את משפריצה"

במבט לאחור היתה לי תגובה  של הלם מוחלט, התלהבות אדירה, הפנמה שזכיתי לחוות משהו שכל חיי לא האמנתי שתיפול בחלקי הזכות..יכולתי רק לקנא ביכולת הזאת אצל אחרות..

יש ברגע הזה אינטימיות עצומה בינינו שאין לי שמץ מושג עד כמה הבנת אותה..אתה מעביר לי את החוויה הזו דרך העיניים שלך, אני חווה אותה באיך שאתה מעביר לי מה שאני לא רואה...אני מרגישה הישג אדיר..

אולי עבורך שראית ורואה עשרות נשים , יודע אותן, זו חוויה בנאלית ..אצלי זה ראשוני ומפעל פיס

 

כשגמרת ושיחררת חומר לפרצוף שלי (כולל לתוך העיניים) נדהמתי מהכמות המטורפת, וכל הלילה והבוקר שאחרי, הפרשתי את "טיפות העיניים" שזילפת עליי.

 

 

 

 

 

 

 

לפני 8 שנים. 19 בדצמבר 2015 בשעה 14:13

הצביטה בישבני מקפיצה אותי, הסתובבתי  בבהלה כשלחשת לי באוזן לגשת לשירותים.

אני רואה רק את גבך כשאתה מתקדם לשם, וקל לסרב בפוזיציה הזאת כשפרצופך הממיס לא מולי.

סיננתי לעברך  "תלך מכאן" ונותרתי לעמוד במקומי כשבבפנוכו שלי מתחוללת סופה.

המאבק הפנימי מטמטם אותי, כביכול משדרת עסקים כרגיל וממשיכה בעבודתי אך לא מוצאת מרגוע

הידיעה שאתה ממתין...לא יודעת לומר אם זו הגינות שאופפת אותי או נוכחותך... אני מנסה למצוא דרך  ליידע אותך שלא מתכוונת להגיע ושתלך..

הדקות נוקפות  ואתה חולף על פניי כשחשה אנחת רווחה שניצחתי את עצמי ואותך, שעמדתי בגבורה בפיתוי.

חה הצחקתי את עצמי ואת הרהורי ליבי....אתה שוב מנסה לפתות אותי בוואטספ ואני נגררת אליך כדי לומר לך ללכת כבר (כן ..כן..על מי עובדת? )

לקחתי פסק זמן מהעבודה וניגשתי לשירותים, אתה ממתין לי עם גי'נס פתוח אך לא מופשל

כשנכנסתי שוב מבקשת ומפצירה שתלך ....את באמת רוצה שאלך? "כן"!

בתגובה הורדת את ראשי  לזין שלך ואילצת  אותי לגעת בו בזמן שאתה מפשיל מכנס..

אני מכופפת ואתה מעליי, רואה מולי את פרצופך שלא מסוגלת לעמוד בפניו...אתה בטוח שחולשתי היא הזין שלך ויש לך טעות..

זין יש לכל גבר, זין שבא רק לזיין אף פעם לא משך אותי לאורך זמן...(ואתה כזה) המראה שלך והטירוף הם שמכריעים אותי שוב ושוב..למרות התנגדותי!

 

שלפת את הזין מהפה שלי, סובבת וננעצת בישבני כשבמקביל שלפת מהחזייה את השדיים שלי, הרמת והורדת את הצמיג (בטן) שלי , העמדת אותי מול המראה לצפות בתשוקה הזאת .. ולמרות שזה כביכול אמור להרגיש משפיל, השימוש הזה  וההתייחסות לגוף שלי כמו אל "כלי" "בהמה" או משהו בסגנון..

בא לך עליי

 

ע

ל

י

י

(:

 

 

 

 

לפני 9 שנים. 11 באוקטובר 2015 בשעה 14:14

בהזדמנויות שונות אתה מפציע ומנסה לקבוע ואני מסרבת בתוקף

אתה אומנם צעיר וחתיך הורס

אתה דרומי וזה יתרון

העוצמות בך יכולות להוציא מהדעת

אתה לא מכאיב אבל כלכך חזק והחוזק הזה מסעיר אותי מאוד

אני רוצה להסכים להתראות אתך אבל יודעת שישנם חסרונות שעולים על היתרונות ומשתדלת לא להתפתות (מרחוק זה קל)

מה גם שזה זמן לחוץ..ולא פנוי..

אנחנו מתכתבים בוואטצספ..ואני מסבירה שלא יכולה לצאת..ומנגד בא לי לראות אותך

רק לראות!

אתה בתגובה אומר שחייב להרגיש "בשר" ולי ברור הרי שלא תבוא "רק לעשות לי עיניים"

אני כבר לא מגיבה וממשיכה לעבוד {אין לי כוונה לקבוע או להתחמק מהעבודה}

חלפה שעה, ואני כלכך עסוקה בעבודה, לא חושבת על כלום ...ופתאום אני מרגישה שנוגעים לי ביד..הרמתי ראש בפליאה

ואתה מולי!

אלוהים! אני מביטה במבוכה בפאר היצירה הזה, ולא יודעת את נפשי...

הוא מתקדם לשירותים ואני אחריו..איך שנכנסתי הוא מדביק אותי לקיר..והחוזק הזה..החוזק הזה לא משאיר שום סיכוי לסירוב או התחמקות

 

מפשיל את מכנסיי דוחף אצבעות וחודר אותי מבלי להשתהות...הרטיבות בי מקדמת את הזין שלך

הרמת את ראשי כדי להישיר מבט לראי ממול, להישיר מבט לתשוקה הזאת ..."תראי כמה את יפה"

ואני לא מסוגלת!!!

נדחקת גם לישבני  ולא יכולתי להוציא הגה מפאת המיקום, "עזרי לי" אתה מבקש..ואני רק קופאת מהכאב

אט אט הקושי הופך לתענוג ..במהרה אתה מוריד אותי וגומר בפי..

שטפתי פנים, התנקתי ויצאתי...

דפיקות הלב המואצות לא נרגעו עוד דקות...

ראיתי אותך יוצא..הבטתי בך בהפגנתיות ושוב סמסתי לך לשתף בתחושה המסעירה..

לא ציפיתי לזה שעדיין לא נסעת משם..כתבת לי שאתה צריך עוד...והאמת שגם אני הצטרכתי...אבל לא היה מצב לברוח...

כמה שניות של התלבטות...ורגליי נשאו אותי לחניה - אליך שוב.