אולי אני בסוג של תרמית עצמית, סוג של קנייה רגעית של חיזור, הכלה, חיבוק וסקס רצוי במינון הכי חזק ופרוע.
אני יודעת, ידעתי תמיד מה אני רוצה, איך ועם מי ..!זה לא מנע ומונע ממני לנסות גם כשהכתובת על הקיר..
סקס טוב ככל שיהיה, לא משאיר אותי אף פעם לאורך זמן! אוותר על גבר שווה בשניה שאבין שנעדרת בו אינטיליגנציה רגשית (כבר לא מדברת על אהבה אם בכלל קיים מושג כזה בימינו)
יש את הרגעים הללו שאני מרפה ומאפשרת לעצמי לשתף פעולה עם המשחק, ויש את הרגעים האחרים שמאוד החלטית ומפתיעה אפילו את עצמי (ועם האופציה הזו חיה בשלום גם אם משתעשעת לעיתים במחשבה לשוב ולשחק עם אותו "שווה" (עניין של הגדרה ספציפית משום ששווי נמדד בפרמטר נרחב הרבה יותר) אני בבעיה רגשית כשמאפשרת למחשבה לחצות את הקו , ולשוב לשחק.
אז כן, אני נהנית , אני מקבלת (לעיתים) את ההנאה הנקודתית מאותם גברים ששווה "לשחק" איתם
זה טוב, חזק, פראי, מטורף, מטלטל פיזית...ממלא (שוב, פיזית! )
נפשית, זה כישלון.
תמיד אני חיה בדיסונסס הזה של לקחת מה שאפשר, או לוותר בגלל מחיר הריקנות ביום שאחרי.
מנסה להסתכל על עצמי מהצד ולחשוב לעיתים שאני כמו חתלתולה מיוחמת שבסוף מייללת.. (כשהפיתוי גובר על הסירוב \ החלטיות )
ומה בסך הכל רציתי? המשכיות, , יחס , תקשורת ותשומת לב שאינם תלויים במפלס החרמנות..
ואולי, אולי, זו הנשלטת שבי (ששוב מרימה ראשה ) שחייבת "את סטירת הלחי" (כמטפאורה ) שתגרום לה להתרסק למחרת ?
אבל איך יכולה לדעת כשאף פעם לא היו לי קשרים (או גברים נורמליים) כדי לקבל תשובה לעצמי אם השילוב הנכון עשוי לשנות את כל המורכבות בה נמצאת.
