אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

על קצה ה...

נתמודד עם זה כשנגיע לזה...
לפני 4 חודשים. 6 בינואר 2024 בשעה 7:26

אני לא מבינה למה אני כל כך מתרגשת. מתגובות, מהודעות. לא מתרגשת במובן הטוב- אלא כועסת, לוקחת ללב. זה נשאר איתי יותר זמן ממה שזה אמור- ממשיך להרתיח אותי. 

אולי זה פשוט מזכיר לי שוב ושוב ושוב שאף אחד לא באמת רואה אותי.

אני יכולה לכתוב ולפרט ואנשים עדיין יפספסו את הנקודה. מין קצר תמידי בתקשורת.

אני כלי לקיבולת של אחרים. אני רוצה ככה, ואת תהיי ככה. ומה עם מה שאני רוצה? 

אני רוצה שקט נפשי.

אז אם אין לכם משהו שמחמם את הלב- אל תכתבו לי. תודה.

 

 

  • יושי.
KINKI OZZY​(מתחלף) - זאת תחושה מבאסת כשמרגישה שלא רואים אותך או מבינים אותך וזה מעייף רצח לנסות להביע את עצמך כשזה הכל מרגיש סרק. אני בטוח שעוד תמצאי את זה שיצליח לראות ולהבין אותך כמו שאת רואה את עצמך, מגיע לך...ושיהיה סופש נעים🙂
לפני 4 חודשים
little nightwish​(נשלטת) - אל תצפי מאנשים זרים לחלוטין שיבינו אותך..
לפני 4 חודשים
yushi - אני לא מצפה. אני רוצה שאנשים שאין להם את היכולת להבין אחרים או להכיל אחרים יפסיקו לנסות לרצות שאכיל אותם.
לפני 4 חודשים
spankindan​(שולט) - כשאת כותבת, לא רואים אותך ולא מגיבים למי שאת. רואים ומגיבים חמה שכתוב.
לפעמים, לא מגיבים מבלי באמת להבין למה התכוונת...ויש גם...אנשים רעים. אל תתני לא לאלו ולא לאלו לעצבן אותך.
לפני 4 חודשים
yushi - אני חושבת שאני מצליחה (לפחות קצת) להעביר בכתיבה את מי שאני... אבל אולי לא.
לפני 4 חודשים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י