על קצה ה...

אני לא מבינה למה אני כל כך מתרגשת. מתגובות, מהודעות. לא מתרגשת במובן הטוב- אלא כועסת, לוקחת ללב. זה נשאר איתי יותר זמן ממה שזה אמור- ממשיך להרתיח אותי. 

אולי זה פשוט מזכיר לי שוב ושוב ושוב שאף אחד לא באמת רואה אותי.

אני יכולה לכתוב ולפרט ואנשים עדיין יפספסו את הנקודה. מין קצר תמידי בתקשורת.

אני כלי לקיבולת של אחרים. אני רוצה ככה, ואת תהיי ככה. ומה עם מה שאני רוצה? 

אני רוצה שקט נפשי.

אז אם אין לכם משהו שמחמם את הלב- אל תכתבו לי. תודה.

• יושי.