מה זה אומר בעצם, השפלה?
כשהוא הורה לי להוריד תחתונים ולרדת לשטיח, זאת היתה השפלה?
לי זה הרגיש כמו לפסוע בהתרגשות מהוססת לאולם קולנוע חשוך במיוחד, ולבחור בשורה הראשונה.
כשהוא התיישב בקצה המיטה, מיקם את כף הרגל החשופה שלו בין היריכיים שלי ויצק באינטנסיביות את השקט מהעיניים שלו ממש לתוך הגיצים שבעיניי, הייתי אמורה להרגיש דבר מלבד סקרנות קשובה של מריונטה מהופנטת, שמחכה שהאוחז בחוטים שלה יוביל את הדרך?
״תאונני לי על הרגל.
כשאת קרובה לגמור, תגידי לי.״
המילים שלו הרגישו כמו סטירה. אני די בטוחה שכיווצתי גבות והטתי את הראש כמו גור שלא מבין את הפקודה, רק כדי להרוויח זמן תגובה עד שהגוף, הנפש והראש שלי התאחדו לחזית אחת של אי נוחות משוועת.
הוא המשיך להסתכל לי בעיניים. צונאמי של חצאי מחשבות, זכרונות מטושטשים ומילים לא כל כך אקראיות איים להציף את הקיום שלי.
סבתא שלי נכנסת לחדר כשאני של כיתה ו׳ מתחככת בשלט של הטלוויזיה בסלון שלה. החברה הכי טובה ואני משחקות בדממה במיטה את המשחק שרק שנים אחכ בתיכון נבין (בנפרד כמובן כדי לא לעלות באש מהבושה) שהיה סקס יבש. מבט עילי על עצמי בעיניים פעורות לרווחה, מתחבאת מבן הזוג דאז מתחת לשמיכה בסלון בזמן שאני מגלה כמה פורנו של אונס קבוצתי מפעיל לי את הגוף.
הוא לא מסיט את המבט שלו מהעיניים שלי, והקולות משתתקים.
אני מתחילה לזוז בנוקשות וחוסר אורייטנציה, מרגישה גמלוניות שזרה לי, ועוצרת בהלם כשאני מרגישה כמה כף הרגל שלו רטובה. כמה אני רטובה.
״אני לא מבין מה הבעיה, ביקשתי ממך משהו פשוט.
ילדות בנות עשר מאוננות״.
קברתי את הראש שלי בידיים שלו. הרגשתי שאני נשרפת. מבושה? מלהיות פרוצה לרווחה? מלהתפרק לחלקים קטנים ומהוססים שאין להם שפה ובחירה ומשמעות? שכל מה שהם יודעים זה להרגיש אותו מושך לי בחוטים, לנסות להיות טובה בשטח לא מוכר ללא הצלחה יתרה ולהרטיב לו את הרגל, בזמן שהגוף שלי עולה באש והנפש הרוטטת בינתיים מעלה ברקע מיצג אמנותי של המפץ הגדול.
הצלחתי לגרום לפה שלי להוציא מילים כדי לומר לו שאני קרובה.
״היום מותר לך לגמור רק עם זין בפה״.
הוא השלים את המשפט תוך כדי שכבר פילס את דרכו בכח עמוק לתוך הגרון שלי, מלטף ומסמן במקביל את הפנים שלי בנוזלים שניגרו ממני עליו.
המשכתי להתחכך עליו מהמקום שלי על הרצפה כמו חתולה מיוחמת, חימר שהוא מפסל כרצונו. היה לי נעים להיות מתחתיו, לציית בחרמנות, להפוך לכלום.
ופתאום המעמד החדש נזכרתי בשיחה שהיתה לנו על השפלה כמה ימים לפני כן. בזה שלא הצלחתי לתפוס איך היא נכנסת בקשר אינטימי בין שני אנשים ונותנת ערך.
הוא שמע את הרעש בראש שלי, אז הרמתי אליו את מבטי כדי לתהות בקול, בעיניים פעורות לרווחה:
״א׳, זאת השפלה?״
אני די בטוחה שזיהיתי זיק של חיוך במבט שלו, כשהוא השיב לשאלה שלי בשאלה.
״את מרגישה מושפלת?״
לשבריר שניה ובלי ידיעתו, או שאולי עם, החזקנו ידיים וחזרנו בראש שלי אחורה בזמן, בזכרונות ומחשבות ששמרתי נעולות בקפסולות מאחורי לחיים בוערות מבושה.
הסתכלנו ביחד על עצמי המפורקת מנשק. המבוישת, הסוטה, שרצתה שישתמשו בה, שיחנקו אותה. שרוצה שיגמרו עליי ויפרקו אותי מכל הכיוונים. שלפעמים צריכה להתפלש בכואב, ברע, במכוער ובלא נודע כדי להרגיש הכל בכל מקום ובבת אחת.
הוא ראה הכל, יותר ממה שידעתי שאני יכולה להראות, ולא הניד עפעף.
אני חושבת שהרגשתי חופשיה.
האם אני מרגישה מושפלת?
״לא״
גמרתי על כף הרגל שלו, עם הזין שלו בגרון שלי, והמבט שלו צרוב לי על העור.
מה זה אומר בעצם, השפלה?