מולים

זה נהדר, במיוחד כששני הצדדים מתאפיינים בזה.

היא הרי מתבטאת גם בחיבה לדיבור, לנשיקות או כל דבר אחר שעושים עם הפה. 

היא מתפרצת בצחוק מרוצה כשהוא עושה טוב וביסים קטנים כשהוא מפספס עם העוצמה.

היא מאפשרת לטעום את ההתמסרות שלו, להרגיש בשפתיים את הדופק הדוהר בצוואר ואז לדחוף לו גאג קטן עם רסן ולשלוט בו כמו בסוס מירוצים בזמן שאני מזיינת אותו בתחת.

כולל תמיד זוג שוטים חמודים, פלאג וקונדומים.

כיף להסתכל על פרצוף האבטחה בתחנות רכבת ועוד יותר כיף להסתכל על פרצוף של דייט בזמן שיחת קינקים כשאני שולפת את התיק הקטן.

#לחפשהנאהבחיים

נפוצים יותר ממה שאנשים חושבים. 

כן כן, אלה שאמורים להקל על הכאב, אלה שמגיעים תוך כמה דקות למקרי חירום או סתם קריאות בלאי, המקצועיים, הזריזים, המצילי חיים.

הם (אנחנו) אוהבים את השליטה המדומיינת במצב. כאב עבורינו אינו אויב, הוא נוכח כך או אחרת, חלק מהחיים.

הם (אנחנו) לא פוחדים מדם. נשים באופן כללי פחות רגישות לדם בדרך כלל. גברים במדים פחות רגישים לדם מגברים על אזרחי.

הם (אנחנו) יודעים לקבע גפיים, להחדיר מחטים ולוודא שלא יכאב לך. או שיכאב לך יותר. 

הם ( אנחנו) זוכרים היטב שהכל יכול להיגמר ברגע.

הכל

יכול

להיגמר 

ברגע

ולכן משתדלים להקפיד ליהנות לפני שזה קורה. 

?Do you crave that special touch
The one so pleasant it hurts, so painful it turns into pleasure.
Do you yearn for your breath caught in your throat, on the verge of a scream, choke on it, just to be surprised by a gentle rub on your back.
Do you dream of muscles shaking from uncomfortable position, barely holding you up till you're allowed to kneel and understand that is the best position for you.
Are you haunted by curiosity? How wide can I stretch your orifices, your patience, your obidience?..
Only two things are promised. You'll have to prove your worth. You'll be rewarded by the softest, slowest, most rejuvenating aftercare.
Up for the challenge?

תחת כותרת כזאת צפוי תוכן עסיסי, נוטף זימה וכאב. כאב יהיה פה. זימה לא מובטחת.

מתי יודעים שכל השליטה שבעולם היא משחק? 

כשהדברים מתהפכים ברגע.

כל התכניות, כל מה שזממנו ורצינו וייחלנו לו נשטף בגל גדול של אדרנלין, הופך לשתיקות הקשות בין שיחות טלפון קצרות, נעלם מן העין מאחורי אורות אדומים ולבנים מהבהבים, לא נשמע מבעד לשאלות המקצועיות והתשובות המבולבלות, צפצופים מציקים, גניחות של כאב מהסוג הלא נכון. 

מתי יודעים שכל השליטה בעולם מוגבלת לעולם הפנימי? 

כשמחזיקים בכוח דמעות מתפרצות ומחכים להיכנס לשירותים. כשמתרכזים בדברים הטכניים, להביא עוד שמיכה, לבדוק תוצאות בדיקות, להזכיר לזה, לשאול את זאת, לוודא שיש כסא לשבת וששותים מים. כשיממה על הרגליים היא בכלל לא פונקציה, כי צריך לאייש את תפקיד המבוגר האחראי, שלוקח פיקוד ומנווט ומקבל החלטות ומוכן לשאת בתוצאות. 

מתי יודעים ששליטה?..

שששש...

לאט לאט

יהיה, הכל יהיה

טוב

הנה, הנה.

יש לי דודא להכאיב.

להפגיש את הצעצועים שלי עם התחת והגב, לצייר פסים על ירך פנימית, לתפוס בין הרגליים חזק, למשוך, ללוש, לסובב עד שהגוף ינסה לברוח ויקבל ספנק מצלצל. 

יש לי דודא להוציא ממך קולות.

לשמוע את הנשיפות הקולניות, האנחות, גניחות, יבבות חנוקות, לחישות עמומות, בקשות סותרות, תחינות והודיות.

יש לי דודא להרגיש את הגוף.

לראות את השרירים מתאמצים, את הגב מתקמר, את החזה עולה בנשימות עמוקות, להרגיש את הדופק רץ, לנעוץ ציפורניים ולהשאיר סימנים אדומים, ללטף את העור שהתחמם בהצלפות ולהרגיש את הקפיצה, כי אולי ליטוף ואולי עוד ספנק, להעביר קוביית קרח ואז לנשק, לנשוך, לנשוף על עור חם ולראות צמרמורת מתפזרת כמו אדוות. 

לפעמים דברים לא מסתדרים ואז הם כן. או שזה מרגיש שהם לא מסתדרים והיקום פשוט מצחקק בעודו מערבב קלפים.

התגעגעתי לאירועים הקטנים והאיכותיים והגעתי לעזור אצל חברה וגם לשחק קצת.

היה שווה שעות בדרכים? לחלוטין שווה. 

אי שם בין סיבוב בחדרים לסיגריה במרפסת שמעתי ממישהו משפט שגרם לי להיזכר כמה העולם קטן. 

הניק שלי ב*** הוא *** *** אמר גבר צעיר שניכר כי לא שייך לשום קבוצת חברים במקום.

שקט, מאופק, אולי מעט ביישן.

אותו אחד שהובטח לו משהו בהתכתבות בינינו. בין ההבנה שהוא זה הוא ואני זאת אני הוא נאלץ להמתין שאסיים את המשמרת, לראות אותי מפלרטטת עם בוטומית מתוקה ולענות על מלא שאלות שלי, שחלקן, אם נודה באמת, נועדו להרתיע. לא נרתע ואולי אפילו להיפך. 

בכנות? להערכתי הוא קיבל הרבה יותר ממה שציפה לו. 

דיברנו על pegging, שזה החביב עליי, והעניין התגלגל לניוש, ויברטור, ושתי נשים מרהיבות שהשתמשו בתחת שלו בתור דרבוקה ועוד אחת שהצטרפה למשחק איקס עיגול ציפורניים על הגב שלו. 

כמו שאומרים, היזהיר במשאלותיך, הן עלולות להתגשם בדרכים לא צפויות.

אחרי כל ההקדמה הגיע זמן למנה העיקרית. 

סטראפ ודילדו קטן חיכו לחור התחת הקטן והבתול.

הוא אמנם היה מוכן אחרי אצבעות וויברטור, אבל זאת חוויה אחרת.

יש משהו קסום בלתפוס ירכיים של גבר ולכוון אותו להתלבש על זין שמחובר אליי, לשמוע אותו נושם את ה"כן" לשאלה האם להמשיך, לשחק בין התנועות שלי ללהזיז אותו, לפרגן בפליקים קטנים שמצד אחד מצלצלים יפה בחלל החדר ומצד שני גורמים לשרירים להתכווץ ולהרגיש טוב יותר את הדילדו בתחת. 

משהו בתנוחה שלו השתנה, מנח הראש ואולי קצב ואופי הנשימות בכלל סימנו לי שהגיע הזמן לסיים.

מעדיפה לעצור בשיא.

גם אם היה רוצה להמשיך ההחלטה אינה שלו.

וייאמר לזכותו שהלך ושטף את הצעצועים, נקודת זכות כמובן.

קיבל חיבוק טוב ונשיקה בקודקוד ושוחרר לדרכו מה שאומר שיכולתי להפנות את כל תשומת הלב לבוטומית הקסומה, אבל זה סיפור נפרד ואחר.

התעכבתי ברבע שעה.

הוא חיכה בסבלנות, אבל כשהתקרבתי לאוטו שלו ראיתי שלא יושב בנינוחות הרגילה. זה לא מפתיע, כי כשהציע להיפגש הסכמתי וביקשתי שיכניס את הפלאג הקטן לפני שיוצא אליי.

ראיתי שקשה לו להתרכז בשיחת חולין ובנהיגה ובפלאג בתחת בו זמנית.

מה נעשה, מולטיטסקינג זה מאתגר ומה הם החיים אם לא שורת אתגרים?

ראיתי הקלה ברורה על פניו כשהגיע הזמן לקום מהמושב. חמוד כזה, שיהנה מההקלה הקצרה והזמנית מאד.

מכין לי נס, אני יוצאת למרפסת לקפה וסיגריה עד שהוא מסדר את הדברים בחדר, מתפשט ומודיע שהוא מוכן.

איך אני אוהבת את המראה הנגלה אליי בכניסה לחדר. הוא עומד על ארבע, ראש למטה, תחת למעלה ואני רואה את הפלאג זז מעט עם שרירי האנוס. נהדר. זה יקל עליו בהמשך. על המיטה מחכים בשורה ישרה צעצועי האימפקט שלי ופלאגים ודילדואים בגדלים ומרקמים שונים. תפריט לארוחת התחת של היום. 

קודם כל אני משבחת אותו על הסדר המופתי וההכנה ואז מוציאה את הפלאג באיטיות, משתהה בחלק הרחב שלו, טבעת השרירים נאבקת מעט ומוותרת בסוף. החור רגיש, נוטף חומר סיכה, מתכווץ קצת כשאני נושפת עליו. זה חמוד ממש ואני חולקת איתו את ההתרשמות.

-שמח שאת משועשעת.

-אין לך מושג כמה.-אני עונה ומתחילה לשחק עם ציפורניים על העור הבהיר שמסתמן בקלות. אם אכתוב את שמי עד סוף הסשן הוא ייעלם. 

אחרי שכוסה בפסים אדומים וורודים הגיע הזמן לשיעור תיפוף. 

אני יודעת להחזיק קצב וכעבור זמן הוא מזהה את השיר ואני שומעת אותו מגחך.

-משהו משעשע אותך? 

-לא, לא, חלילה.

-נראה דווקא שכן. תיכף נראה כמה משעשע תמצא את הפאדל.

פאדל כבד מעץ אלון, משוייף למשעי, מחמם את התחת והיריכיים, הוא מתחיל לזוז באי נוחות, הביטוי היחיד לכאב. ממשיכה עוד, עד ששומעת אותו לוקח נשימה ארוכה וכבדה. אחרי נשימה כזאת בדרך כלל מגיעה בקשת רחמים ואני מאיטה את הקצב. זה נותן לו מנוחה בין כאב לכאב, אבל כל מכה גם מורגשת הרבה יותר.

-עדיין משועשע?

-לא.

-לא, מה? -הפאדל נוחת שוב, הפעם בעוצמה. 

-לא, מיס. - קולו רועד, כפות ידיים שלובות מעל הראש, מפרקי אצבעות מלבינים מעוצמת התפיסה. 

כף ידי נחה ברכות על התחת האדום והוא קופץ ברגע הראשון ואז נרגע לתוך הליטוף שלי. 

הגיע זמן הצעצוע החדש. הוא יותר רחב מכל מה שניסינו עד כה וגם ארוך יותר.

אני מתחשבת, אז ההכנה לא עוצרת בשתי אצבעות, ממשיכה לשלוש וסוחטת ממנו גניחות עונג. 

כשהחור רפוי ורחב מספיק צעצוע סיליקון מוצא את דרכו פנימה. החלק הרחב שלו לקראת האמצע ואנחות עונג מתחלפות בנשימות עצורות.

פליק חזק על פלח מיוסר מזכיר לו לחזור לנשום ואני מוסיפה עוד חומר סיכה ומקפידה על תנועות קצרות וקצובות. 

-בבקשה, מיס.-הוא גונח.

-בבקשה מה? - אני לא עוצרת את התנועה לרגע. 

-אני לא יכול יותר, מיס.

-לא יכול? כואב מדי? 

-כן, מיס. בבקשה, בואי נעצור.

-בסדר גמור.

כל זה חלק מהמשחק. הוא מכיר היטב את מילת העצירה ובוחר לא להשתמש בה. נהנה לשחק אותה חלש ומסכן. אין בעיה. 

אני עוצרת את התנועות ומחזיקה את הדילדו במקום. 

-הנה, עצרנו. תנשום. 

-תודה, מיס. 

-בבקשה. תירגע ואז נמשיך. 

יחד עם הנשימות הוא מנסה לזחול קדימה, לחזור אל החלק הצר יותר של של הדילדו. אני נועצת ציפורניים בירך ועוצרת אותו, נהנית לראות את טבעת השרירים מתאמצת ונמתחת כדי לקבל אותו.

-נראה שנרגעת. מה צריך להגיד?

-תודה, מיס. 

-בבקשה.- בהברה אחרונה של המילה הדילדו ממשיך בדרכו פנימה. הוא מחליט לזרז את התהליך ומנסה להתקרב אליי עם התחת, מה שמזכה אותו בעוד נעיצת ציפורניים. הדברים יתנהלו בקצב שלי. 

אני רואה שקשה לו, כל שרירי גופו, הנשימות, הבהונות המתכווצים צועקים את הצעקה שהוא מחניק. מילימטר בכל פעם הדילדו ממשיך להרחיב אותו, עד שהחלק הרחב נגמר והוא פולט אנחת הקלה קולנית.

-כל הכבוד. 

-תודה, מיס. - הוא ממלמל לתוך סדין רטוב מדמעות.

-בבקשה. אתה זוכר שהוא גם צריך לצאת, נכון? 

הוא מצמיד את הראש למזרן, מרים את התחת הכי גבוה שיכול. 

-כן, מיס.

זה הרגע האהוב עליי בסשנים איתו, כשהוא מתמסר לכאב, לאי נוחות, לאתגרים שאני מציבה לו, מקבל אותם כמו שהם, בלתי נמנעים ובקצב שלי. 

אני רובצת על המיטה כשהוא חוזר עם הצעצועים השטופים, מקבלת אותו לתוך חיבוק עדין ועוטף.

-תודה, מיס. 

הצוות בעבודה השתולל היום וכשהגיעו מים עד נפש איימתי שאוציא חגורה מהגי'ינס.

מה אתם יודעים.

שקט מופתי.

כשאני חוזרת הם סמוקים, עיניים בורקות, כמו מתבגרים שנתפסו במזמוזים. 

אני קןראת לה אליי ונועלת אותה בחגורת צניעות. היא נושמת עמוק, מרוגשת. אצבע שהעברתי בין רגליה יוצאת רטובה ואני נותנת לה ללקק, לטעום את עצמה. 

עם הקליק האחרון של המנעול היא נשלחת אל בעלה. הכלוב לא מתלבש בקלות על הזין העומד שלו, במיוחד אחרי שסחטה מתוכו טיפת נוזל שקופה ודחפה את האצבעות לפיו. 

אחחחח, הפרצוף שלו כשזה קרה... 

כמישהי שמכחישה ניסיון בתחום היא מוצאת את דרכה מהר.

הוא נע בחוסר נוחות משווע. למרות שהכלובון עשוי סיליקון רך יחסית הוא לוחץ על האיבר הרגיש, תופס את בסיס הביצים ומזכיר בנוכחותו את ההגבלות החדשות.

מורידה אותו על שש, התחת באוויר, החור מתכווץ לנוכח משבי המזגן והחשיפה שאינו רגיל בה. אשתו ניצבת בינו לביני, גב קמור, תחת אליי ואנחנו מתחילים לשחק. כל פליק שהיא מקבלת - עובר אליו. כל צביטה שלה - הוא נצבט. כל משיכה בשיער, נשיכה בעורף, כל שריטת ציפורניים חדשה שהיא מקבלת - הוא חווה דרך ידיה. אני מלמדת אותם עוצמות הצלפה ונקודות רגישות, משחק של נשיקה/סתירה לילדים גדולים. כשהיא גונחת אני לא מוותרת לה עד שהוא גונח גם. החדר מתמלא בריח גוף חרמן, מה שאומר שהגיע זמן סטראפון. 

פטמותיה זקורות והיא מנסה לשווא להתחכך בחגורת הצניעות, מה שיוצר תנועות דמויות ריקוד בטן ואני מרגישה גם את החרמנות שלי גואה. בעלה משחרר גניחות קטנות ללא הרף, הזין שלו מנסה לפרוץ החוצה ללא הצלחה, נוטף טיפות שקופות על הסדין. 

אני משחררת אותה מהחגורה והיא שולחת יד בין רגליה בכוונה מלאה לפרוק את הלחץ, עד שאני מרימה גבה והיא עוצרת, נזכרת שהגמירה שלה שייכת לי היום. אני לוחשת לה הסברים לצעד הבא, לשחרר את הכלובון, להשאיר טבעת על הביצים ולחבר אליה צעצוע רוטט. השלט שלו אצלי והוא יופעל כשאחליט.

אני מסמנת לה לעזור לי עם הסטראפון ועוזרת לה ללבוש את שלה. התחת שלה מעוטר ברצועות שלו, כמו לוח מטרה שרק מחכה לחץ מדויק. שלו וורוד ואדום, מכוסה שריטות וסימני ציפורניים, החור מתרחב ומתכווץ, מנסה לשתות את חומר הסיכה ששפכנו עליו. 

היא מתמקמת מעליו ואני רואה את האצבע שלה חודרת,  מסתובבת, חוזרת על התנועות שלי בחור שלה. הם גונחים בדואט מתוק עד שאני מתחילה לחדור לתוכה ומפעילה את הצעצוע הרוטט בשלט רחוק. גם הדילדו שלי רוטט והקצה הקצר שלו בתוכי, תנועות אטיות, מדודות, מביאה את כולנו לשיא בקצב שלי עד שהוא מצליח להשחיל משפט בין הגניחות, מתחנן לאשר לו לגמור.

בשביל פעם ראשונה הם היו בסדר גמור ואחרי שוידאתי איתה שהיא קרובה לגמור אני מגבירה קצב ועומק, נוהמת לתוך הכתף שלה ומרגישה את גופה רוטט, רועד, אגן מטייל קדימה ואחורה עם התנועות שלי.

-תני לו לגמור-אני לוחשת לאוזנה והיא מאשרת לו בקול חנוק ומתנשם, צוללת בעצמה לתוך מערבולת החושים, קולותיהם משתלבים בשיר הלל לחרמנות ופורקן. הוא מתגלגל למטה מהשיא שלו, גניחות אורגזמה ופורקן הופכות ליללות כאב, אבל אני נחושה להביא אותה לעוד גמירה אחת. הצעצוע הרוטט כבוי כעת והוא נאלץ להכיל את הכאב, את התנוחה המתרפסת, להצמיח סבלנות עד שאשתו תשבע מהעונג. 

אני תופסת אותה בירכיים, גורמת לה לחדור עוד קצת לחור הפרוס מולה ובלי לעצור לרגע מביאה אותנו לגמירה נוספת שמפזרת כוכבים בעיניים וגורמת לנו להיזרק על המיטה משני הצדדים שלו. 

לזכותו יאמר שהוא נשאר בתנוחת שש ורק החביא את הראש בידיים. הרמתי את פניו בעדינות וגיליתי דמעות זולגות. מבטו מבולבל מעט, נסער, אבל הכרת התודה שלו ברורה וזוהרת. אשתו מסדירה את נשימתה עדיין, עיניה עצומות, חזה עולה ויורד בנשימות עמוקות. היא חוזרת לעצמה אחרי ששומעת אותי מדברת איתו, מסבירה שזה בסדר והתגובה טבעית. היא מתחילה לנגב את דמעותיו, לנשק בעדינות וממקמת אותו בנוחות על המיטה. 

אני נשענת על המרפקים וצופה בהם, מרוצה בסך הכל.