|
|
|
העולם שלי הוא מבוך
מבואות, מנעולים ופינות.
בכניסה יש גם גשר ארוך
שעובר מעל ים של ספינות.
אחדים צעדו בבטחה
וניסו גם לפרוץ שערים.
כל זכרם נעלם ונמחק
הם היום רחוקים וזרים.
אחרים, שניסו תחבולות,
שקיוו לטפס מעל קיר,
נהפכו להדים, לקולות,
לצלילים נישאים באוויר.
רק שאיש מתוכם לא שיער,
לא חשב על דבר די פשוט
אין מה להילחם וחבל לוותר,
כי נדרשת פה רק סבלנות.
זכויות שמורות וכל השיט הזה
לכבוד יום האישה יצאנו לבר אופנתי שבחרתי.
אנשים יפים, נשים יפות, בר מתופעל למשעי וצוות שיודע מה הוא עושה.
ביקשנו מקומות על הבר וקישקשנו עם הברמנים.
חמודים, חברתיים, וייב טוב, אבל הם בעבודה, אז לא. לא פוגעים לאנשים בפרנסה.
בירה, צ'ייסר, סיגריה בחוץ וכשחזרנו - ג'קפוט!
מולנו על הבר ישב זוג. במבט ראשון - שני חברים טובים. עד כדי כך קרובים שגם נראים דומים, באמצע הדרך בין חנון להיפסטר שגם מוצאים זמן לחדר כושר. משהו באינטראקציה שלהם, אחד מוסיף מלח לצ'יפס והשני מסובב את הצלחת, משהו במרחק ביניהם, טיפה קרוב מדי לידידות, משהו בשפת הגוף המתואמת למשעי. שיחקנו את המשחק הקבוע שלנו, מנחשים מה היחסים בין יושבי הבר השונים, ואז הגענו אליהם.
הוא מתעכב עליהם במבט, בודק, חוקר, מעמיד פנים שקורא את הפוסטר התלוי על הקיר, אבל אני יודעת שבוחן אותם, מתלבט איך ישתלבו בתסריט הערב.
רואה את הגוף שלו נדרך בכיסא הגבוה, גב מזדקף, רגליים נצמדות אל צידי הכיסא. בינגו!
-אמת או חובה?
-אמת.-הוא עונה בלי לחשוב.
-בא לך עליהם?
-ברור. תראי אותם.
-רואה. אמת או חובה?
-נו די, מה. חובה. - הוא יודע לאן מוביל המשחק ומתעקש למשוך זמן, מרוגש וחושש בו זמנית.
-חובה עליך להביא אותם לרכב ולהשתרלל איתם כמו השרמוטה הקטנה שאתה.
-נניח. ומה יצא לך מזה?
-לי יש גישה למצלמת דרך באוטו.
-טוב. צאי לעשן.
נתתי לו חצי חיבוק ויצאתי לעשן בסימטה ליד הבר. ידעתי שהוא יטפל בחשבון ויפעיל את קסמיו על זוג המתוקים כדי שיבואו איתו. חייבים לתת קרדיט, מעטים מסרבים להצעה כזאת כשהיא באה ממנו. השילוב המטריף בין גבריות קמאית לבין עדינות מתחת לפני השטח מושך נשים וגברים.
ראיתי אותם יוצאים מהבר, הוא לבד, הם יחד. פונים לכיוונים שונים, ממש strangers in the night.
בחרתי את המסלול המפותל אל החניה, השיר של סינטרה מתנגן בראש.
הוא נשען על דלת הרכב, פנים מוארות באור מסך הטלפון ופנס מרוחק, נושך שפתיים בעדינות, אצבעות מתופפות על המסך. איפה יהיו השפתיים והאצבעות האלה? חיכיתי.
בעוד כמה דקות דלתות הרכב יפתחו ואז או נסע הביתה ונצחק על זה יחד או...
הם נכנסו מהסימטה השנייה, הולכים צמוד, עיניים בורקות. כל מה שהסתתר בציבור גלוי עכשיו, ההתרגשות שלהם ברורה מאד.
הוא קולט אותם, רוכן את תוך הרכב ומתחיל להוריד את גב המושב האחורי. במקרה זאת תנוחה שמחייבת לקער את הגב ולהרים טוסיק, כדי להגיע לידית בצד השני.
הם מעיפים מבטים מסביב, הכל שקט, ואז ניגשים אליו במהירות ועוטפים אותו בסנדוויץ', אחד מנשק, השני מחבק מאחור, מלטף אותו ואת הבנזוג, ידיים נשלחות לכל מקום וחגורות מתחילות להיפתח.
הם נפרדים לרגע כדי לטפס לתוך הג'יפ ואני משחררת נשימה שלא ידעתי שהחזקתי בתוכי.
מסך ראשי, אפליקציות, roadcam360, הצג מצב-indoor.
שידור ישיר פרטי, זימתי ורק שלי. מתנה מצוינת ליום האישה.
הרכבת הנכנסת כעת לרציף מספר 1...
הינה סמל פאלי קלאסי. ארוכה, עוצמתית, עוצרת נשימה כשעוברת כל כך קרוב שאפשר לגעת.
מעניין שאני חושבת על סמלים פאליים בדרכי לצלול לתוך כוס.
מה פתאום, לא מחפצנת. לכוס הזה מחוברת אישה מהממת, חכמה, עוקצנית וחרמנית. בדיוק בטעם שלי.
אנחנו מתכתבות בימים האחרונים והיום הלו"ז מאפשר לקפוץ אליה. או עליה, איך שיסתדר.
אני מגיעה ב hard butch mode.
שיער אסוף בקפידה, ג'ינס רפוי, בלנסטון וטישרט עם פלנל מעל.
מאבטחת בכניסה מתעכבת על הצעצועים בתיק. מבט במסך מכונת שיקוף, מבט אליי, עוד מבט במסך. הכריחה אותי לעבור שוב בגלאי מתכות. היא לא יודעת שהצעצוע העיקרי כבר עליי. חגורת סטרפון טעונה עם דילדו קטן גם בשבילי. למה קטן? כי אני עדיין צריכה להיות מסוגלת ללכת.
כמות הנשיקות שארעיף עליה גדולה אפילו ממספר ההודעות שאנחנו מחליפות בדרך. היא שולחת לי תמונות, מתייעצת מה ללבוש.
"משהו שיהיה קל להוריד" בא לי לענות לה, אבל מתאפקת. מדסקסות התאמת בגדים, בדים וצבעים. מעמידות פנים ששתינו לא נוטפות זימה בציפיה למפגש.
הרכבת נכנסת למנהרה ואני מחזיקה נשימה, עוצמת עיניים לכמה שניות בחושך המבורך, מתרכזת בתחושת הסטראפון בתוכי וזה שצמוד לירך. מפנטזת את תגובתה בחיבוק הראשון.
-זה מה שאני חושבת?
-לגמרי כן. ואני מאד שמחה לראות אותך.
פאב קטן ואפלולי, רוקנרול גינרי ברקע. אני שותה בירה, היא בחרה קוקטייל וורוד שגרם לי לנחור בצחוק ברגע הראשון ואז, שיהיה בריא הדמיון המפותח שלי, חשבתי כמה הוא קרוב בגוון לשפתיים שלה.
היא מלטפת את הרגל שלי מתחת לשולחן, מעסה את הדילדו הגמיש וכל תנועה שלו שולחת בי גלי עונג.
-תראי לי איפה השירותים פה.
היא קמה לאט, נותנת לי לשטוף את העיניים, מושיטה יד ומובילה בין השולחנות.
-רוצה לראות משהו? היא שואלת עם ניצוץ בעיניים. אני מהנהנת והיא סוגרת מאחורינו את הדלת, מפשילה את החצאית, מסיטה את החוטיני ומתיישבת להשתין. משחררת זרם ומביטה לי בעיניים, אצבעותיה חושפות את ערוותה ובסיום אני עוצרת את היד עם הנייר.
-תני לי.
היא עוצמת עיניים ומתמסרת ללשון שלי, מלאת טעמים שונים, יין ספרדי איכותי.
עצרתי לפני שגמרה. את הגמירה הראשונה שלה מולי רציתי לראות באור מלא.
יצאנו מהפאב ודווקא שם, ברחוב המואר ומלא אנשים, היא בחרה לנשק אותי עמוק, לטעום את עצמה על שפתיי ולא עצרה עד שהגיעה המונית שתקח אותנו לדירתה.
הרגע הזה שאת באמצע ישיבה משעממת, כמו הפקק הקבוע באזור גני ילדים, ואמרת כבר את שלך ובגדול באמת שזה היה יכול להיות אימייל אז המוח מפליג...
הנה למשל הקולגה מעבר לשולחן. מתוקתקת, מאופרת, מגוהצת ומוקפדת. ארוחת צהריים שלה מגיעה בקופסאות קטנות ששומורות על טריות, קלוריות מדודות ושילובי טעמים שאמורים להסוות את העובדה שהיא כל הזמן רעבה. נשים כמוה מתפרקות נהדר אחרי ששמים להן כיסוי עיניים. פתאום הליכתה מענטזת, שפתיה פעורות ומוכנות למצוץ וללקק כל מה שיתקרב אליהן וספירת הקלוריות הולכת לעזאזל עם כל הזרע שכבר הספיקה לבלוע. נשים כמוה מנסות להחניק צעקות וגניחות ואז מתפרצות ביללת תן וצריכות אפטרקייר ארוך של אמבטיה מפנקת והרבה מילים טובות.
או ניקח לדוגמה את עמיתה לצוות. הוא מביט בעניין רב יותר בגברים מאשר בנשים, בוחן אותם, ממקום ישיבתי אני רואה שמתמקד בשפתיים וכפות ידיים. מבחוץ נראה כמו הייטקיסט ממוצע, בקיא ברזי הפוליטיקלי קורקט, מנומס על גבול המגוחך, מאפשר לכולם לדבר לפני שפותח פה ולוקח על עצמו משימות שאף אחד אחר לא רוצה. גברים כמוהו מחליפים למכנס עור ורתמת חזה בחדר הלבשה של המועדון ושמים מסיכה שמכסה את החלק העליון של הפנים. בהמשך הערב ניתן למצוא אותו במעמקי המבוך מפרק טווינק מיניאטורי וקורה לו בשמות חיבה עד ששניהם מגיעים לאורגזמה, אז הוא עוזב להתקלח ולחזור לא-ה הגינרי שלו. עד הפעם הבאה.
יש את המנהלת שלי, אישה אסרטיבית, אטרקטיבית, ושאר ה"טיביות" בהן מקובל לתאר כוכבות עולות בתחום שהוא גברי ברובו. כל כולה משדרת רצינות ומכוונות למשימה, מוכנות להסתער על אתגר חדש ולנצח. מעטים יודעים שיש לה קעקוע מצחיק במקום שלא משתזף והיא אוהבת להגיע לגמירות שלה לאט ובדרכים עקיפות ולמשוך את העונג עוד ועוד.
יש את הסגן שלה, סטודנט מצטיין בשנה אחרונה, תלמיד טוב, באמת טוב, קולט מהר, חוטף כוכבים מהשמיים. (כמעט) אף אחד לא יודע שהוא חוטף גם ממנה כשמפקשש וזה קורה לכולם. עושה לפעמים שטויות שלא מתאימות לרמה המקצועית שלו ומייבב בקול גבוה כשהיא מפעילה סנקציות עונשין עם החגורה האופנתית שלה. לא משנה איך אני יודעת.
-תודה, אין לי מה להוסיף. כן, בוודאי, ניפגש בשבוע הבא לבחינת העדכונים.
אולי טוב שזה לא היה אימייל בסוף.
חזרתי אחרי ארבעה חודשים,
והנה, עדיין אותם א.נשים,
מחפשים, מבקשים, קצת מיואשים,
כל אחד - יהלום! וסביבם רק טרשים.
העולם מסביב אכזרי ומוזר,
ופה קצת אסקפיזם, מומלץ ומותר
לצלול אל העומק, לגלות אוצרות,
לחלום לעוד רגע בתוך השורות.
היא ביקשה שאלמד אותה לשלוט על בעלה.
אישה אלגנטית, עדינה, עם אש טורפת בעיניים והרגל משעשע לנשוך את השפה התחתונה.
הכרנו באחת המסגרות המשותפות והיא נדלקה כששמעה את המילה אפטרקייר. התכוונתי דווקא לזה שאחרי אימון קשוח, אבל אנחנו שולחים בקשות ליקום והוא נותן לנו הזדמנויות.
החלפנו פרטים, ישבנו לקפה, קבענו מפגש.
אני מלמדת דרך חוויה. והם אוהבים, טובים יחד, רוצים לחוות דברים. כך שזה רק הגיוני שהיא תלמד ממני, על בשרה, ותיישם עליו.
הם מחכים לי כפי שסיכמנו. הוא על ארבע על המיטה, היא עומדת ליד.
על שידת הלילה ניצבים שותקים. חומר סיכה, סטראפון עם דילדו, גאג, כלוב עבורו וחגורה עבורה.
יש לכם 5 דקות.-אני מעדכנת והולכת להחליף בגדים.
הגב הישר שלך יתכופף כשאעבור בדלת.
העיניים יפנו לריצפה, עד שארשה לך להישיר מבט.
שפתיים יצמדו לטבעת הגדולה, ינשקו אותה. בינתיים זאת הנשיקה שמותרת לך.
לרדת על 6, תחת באוויר.
אני מקיפה אותך ומול העיניים מגף עור גבוה, נקישות העקבים מתלבשות על הדופק.
העור מצטמרר בציפיה.
אני פותחת לאט את הריצ'רצ' של תיק ההפתעות ושומעת נשימה עמוקה, כמעט גניחה.
אוי, כמה הפתעות מצפות לך היום.
הפלוגר החדש מרגיש נעים ונוח בכף ידי.
שנתחיל?
גבירתה נצמדה אליה, עורה החם מנחם, שפתיה עדינות, בידה האחת מוחה את הדמעות והיד השניה... סוף סוף היא מוצאת את דרכה אל בין רגליה. הכוס המיוסר צמא למגע רך, אצבעות מרפרפות על דגדגן, מלטפות את העור הכה רגיש, מעלות הדי כאב אבל בעיקר עונג עמוק, פראי, שעולה ממעמקי היישות כמו גל צונאמי וסוחף הכל בדרכו.
היא גמרה בצעקות, גופה מתפתל, שפתיה צמודות לצוואר גבירתה, שותה את הריח שלה, מאבדת תחושת זמן, מקום, הכל.
גבירתה כיבתה את הדילדו הרוטט.
"את יכולה להוציא אותו, אם את רוצה."
מוט הלטקס המעוצב עזב את הגוף בצליל "פופ" וגבירתה ניגשה לשחרור אזיקי ידיים ורגליים.
"תורידי את הרגליים. לאט."
היא באמת חשבה שתצליח לעמוד, אבל רגליה בגדו בה. גבירתה חיבקה אותה ויחד הן התיישבו על הריצפה.
האישה המותשת הניחה את ראשה על ירכי גבירתה והרגישה את גופה מתחיל להירגע, את השרירים נרפים תחת היד המלטפת.
"תודה."
"בבקשה. היה לך טוב?"
"היה לי טוב. היה לי קשוח וטוב."
הרשיתי לך להפסיק לזיין את עצמך? " - גבירתה שואלת בעודה מטיילת לאורך ספסל האביזרים בצידו השני של החדר.
"לא, גבירתי. סליחה, גבירתי."
"רציתי להביא פרפר רוטט, לפנק את הדגדגן שלך. במקום זאת אצטרך לחנך אותך על חוסר ציות. חבל מאד. היית מאד קרובה לקבל אישור לגמור."
דמעות נקוו בעיני האישה. דמעות של תסכול על התרחקות האורגזמה המיוחלת, דמעות של עייפות פיזית ומנטלית, הן היו כבר כמה שעות בחדר הזה. דמעות של חשש, אם להיות כנה, מהעונש הצפוי. גבירתה לא הייתה קשוחה מדי, במיוחד לאור שיחות והשוואות שעשתה עם נשלטות אחרות, אבל היא בהחלט ידעה להעביר את המסר החינוכי.
"בבקשה, גבירתי! בבקשה! אל תענישי אותי! לא אעמוד בזה. בבקשה!" קולה רעד, דמעות זלגו מעיניה, טיפות מלוחות שצרבו את שדיה המוצלפות.
ניכר היה שתוך שבריר שניה היא צוללת לתוך בכי היסטרי וחסר מעצורים וזה היה קורה אילולא יד רכה ליטפה את הלחי שלה ומחתה בעדינות את הדמעות.
כן, גבירתה ידעה להיות רכה.
"שששש, הכל בסדר. תנשמי. תנשמי עמוק." היא מילמלה מילים מרגיעות, חסרות משמעות כהוא זה, כי מה שהרגיע באמת היה נימת קולה והיד שליטפה את הפנים.
האישה קיוותה שאותה היד, או היד השנייה אולי, תמצא את דרכה אל הדגדגן הנפוח שלה ותאפשר לה כבר להגיע לפורקן המיוחל.
זה לא קרה.
במקום זאת טישו הוצמד לאף שלה.
"תקנחי"
האף באמת נסתם, כמו שקורה כשבוכים, אבל היא, אישה בוגרת, עצמאית, אמא לילדים, תקנח את האף לתוך יד של אישה אחרת?
היא סובבה את הפנים הצידה, משכה באף.
"תקנחי, אני אומרת לך. את לא יכולה לנשום מהאף ככה ותאמיני לי שתצטרכי את זה תיכף. קדימה! "
דמעות זלגו שוב מעיני האישה הכבולה. היא כל כך קיוותה לפורקן, למידת רחמים, להקלה בעוצמת החוויה.
גבירתה הניחה את הפלוגר מידיה, קולה הפך רך, רגוע, יומיומי.
"תרצי להפסיק? או לעצור?"
החדר נותר שקט. היא ליטפה את הפנים הרטובות, מוחה דמעות, מסדרת קצוות שיער סוררות שנפלו על המצח, אצבעותיה רכות ככנפי פרפר.
שפתי האישה נעו, אך קול לא יצא מביניהן.
"אני צריכה לשמוע אותך אומרת את זה בקול. תרצי להפסיק? לעצור? או להמשיך?"
"להמשיך, גבירתי." - נאמר בלחש.
"בקול רם בבקשה. מה את רוצה שיקרה עכשיו?"
אני רוצה לגמור ולראות אותך שותה את המיצים שלי! אני רוצה לנשק את הפטמות שלך עד שהן יזדקרו בין שפתיי ולשמוע אותך גונחת וקוראת לאלוהים מרוב שטוב לך!
"אני רוצה... מבקשת, שנמשיך, גבירתי."
"בטוחה? "
"כן, גבירתי. אני בטוחה ומבקשת להמשיך."
"בסדר גמור. נמשיך. ראשית תקבלי את העונש שלך על כך שעצרת. כמה הצלפות?"
"תלוי איפה... גבירתי."
"המיקום יישאר הפתעה. אל תשכחי שאם תקחי מספר קטן מדי, אני אשלש אותו."
האישה נשמה עמוק. היא ידעה מניסיון קודם שגבירתה אכן מסוגלת לשלש את העונש וניסתה לדמיין את התרחיש הקשוח ביותר.
"שלושים, גבירתי."
"מקובל."
האישה שחררה נשימת הקלה. העונש לא ישולש. עכשיו נותר לגלות היכן ינחתו שלושים הצלפות.
בעודה תוהה על כך גבירתה שיחררה את אזיקי רגליה ומשכה אליה שני כיסאות בר גבוהים שהיו בחדר. הכיסאות היו אלמנט חדש והיא תהתה על תפקידם. התעלומה הזאת נפתרה בשניות הבאות.
"תרימי את הרגל ושימי אותה על המושב. קפלי את הברך." האישה צייתה ונותרה לעמוד על רגל אחת, אוויר החדר מטייל בין קפליה הרטובים ומצנן אותם מעט.
"עכשיו את השנייה. יפה. את יכולה להפסיק לזיין את הדילדו. נוח לך? יושבת יציב?"
עוד כמה הכוונות ותיאומי מיקום עד שלאישה היה נוח וגבירתה הייתה מרוצה.
צליל נעילת הקראבינים על רגלי המתכת של הכסאות ניבא שהעונש הולך קשוח. הליטוף שגבירתה העבירה על רגליה וירכיה אישר את ההשערה.
"מוכנה להתחיל?"
"כן, גבירתי."
"את סופרת כל הצלפה בקול. התבלבלת - נתחיל מאפס. מובן?"
"מובן, גבירתי."
היא עקבה בעיניים גדולות אחר גבירתה שהתכופפה אל הדילדו ושיחקה עם הבסיס שלו. מסתבר שהוא ידע גם לרטוט.
כשהתיישרה היה לה את המבט הזה שבישר צעקות ודמעות מעבר לפינה.
הגברת נעמדה לצד האישה הפשוקה.
"תקחי נשימה עמוקה ותחזיקי." - היא אמרה. מילותיה עוד נישאו בחלל החדר כשהצלפה ראשונה נחתה על השפתיים הפשוקות.
"פווווווו" - נשמה האישה. "אחד."
"קחי נשימה."
הצלפה.
"שתיים."
"קחי נשימה."
הצלפה. חצי ממנה על השפתיים הרגישות וחצי על הדילדו הרוטט, מזיזות אותו בתוך הכוס, סוחטות מהפה הפעור גניחת כאב שהפכה לאנחת עונג.
"שלוש."
זה היה הריקוד שלהן. נשימה, הצלפה, מספר וחוזר חלילה. האישה הפכה למערבולת כאב ועונג, כוכבים רקדו מאחורי עפעפיה הסגורים, שפתיה כאבו מרוב שנשכה אותן.
"ארבע עשרה. שבע עשרה. שמונה עשרה."
"כמה?"
"שמונה עשרה, גבירתי."
ולפני זה?"
"שבע עשרה, גבירתי."
"ולפני זה?"
"שש עשרה, גבירתי."
"לא אצלך. אצלך היה ארבע עשרה."
"סליחה, גבירתי."
"לא נורא. פשוט נתחיל מחדש."
זה היה הרגע שהאישה חששה ממנו. הדילדו הרוטט בתוכה הקל אך במעט את הכאב וכל הצלפה לוותה כעת בבכי וצעקה.
"עשרים וחמש!" המילים יצאו ממנה בגניחה. גופה נשמט קדימה והייתה בוודאי קורסת ללא אזיקי הידיים הקבועים לקיר.
"יפה מאד. את חמש הבאות תקבלי ברצף ולאחר מכן את יכולה לגמור. אם את עדיין רוצה, כמובן."
"תודה, גבירתי" ענתה האישה המתייפחת. חמש ההצלפות הבאות התמזגו לאחת, ברק ורעם של כאב מייסר, שהנה לא יכולה לסבול אותו יותר, על סף עילפון, אבדן הכרה של ממש, גרונה ניחר, גופה מותש ולא קולט בשניות הראשונות שהכאב לא מתחדש. במקומו הגיע חיבוק עוטף.
קול גבירתה תופס את הדילדו לקראת היציאה, הקצה שלו לוחץ על מקבץ העצבים בדופן הכוס. היא קופאת באמצע תנועה.
"תוציאי אותו. לאט. לא לגמור. בכל נשיפה לשחרר קצת."
היא ממלאת אחר ההוראות, כל תשומת לבה בריקנות החדשה במקום שהיה מלא, חם, נעים כל כך עד לפני רגע ממש...
היא רואה את הגברת רוכנת ומרגישה לשון ושפתיים חמות מלקקות את פנים ירכיה, לוגמות את המיצים הניגרים.
"את חרמנית כמו כלבה מיוחמת, הא?"
"כן, גבירתי."
"מצוין."
צליפה ראשונה נוחתת על הירך הפנימית, בנקודה הלחה שנושקה. הצלפות על עור רטוב כואבות יותר. האישה מגלה זאת עכשיו, יחד עם ההבנה המפתיעה שרצון בנשיקה יכול לכאוב לא פחות, אולי אפילו יותר מהפלוגר הפוגש בעור עדין.
רגליה רועדות, הפלוגר מצליף ונופל על נקודות שונות כי היא נעה, רגליה מפושקות, כבולות אל האיקס באזיקי קרסוליים והאגן מתקרב אל הקיר, משפד אותה על הדילדו המקובע שם ומתרחק, ממלא את הוראת גבירתה "אזיין את עצמי עם הדילדו... כמו כלבה מיוחמת..."
כוכבים בעיניים, רגליה אינן מחזיקות אותה יותר והיא מתחננת: "גברתי, את מרשה לי לגמור?"
הפלוגר נעצר באוויר.
"את לא מסוגלת להתאפק יותר?" - שואלת גבירתה ובקולה מהול שעשוע ואתגר.
"לא, גבירתי. בבקשה, תרשי לי לגמור." - קולה רועד, היא נעה בזהירות רבה על גבי הדילדו, שומרת על הכוס המלאה עד גדותיה שלא תישפך לפני הזמן.
"את מבקשת יפה. אבל אני מחליטה. ואני מחליטה שעוד לא."
עם מילים אלה היא מתרחקת לצד השני של החדר והאישה מנצלת את ההזדמנות ועוצרת לרגע את הגאות והשפל של תנועות האגן שלה. העצירה הזאת תעלה ביוקר, כפי שהיא תגלה ממש בקרוב.
