מולים

שני פלחים אדומים שוכבים על המחצלת שלוחצת עליהם והם רגישים גם ככה, אבל עכשיו תור הירך הפנימית לחטוף.

היא בתנוחת עוף בגריל עם כיסוי עיניים ואנחנו מחליפות בינינו מקומות, אני מצליפה והיא מטפטפת שעווה ואז אני מורידה את השעווה והיא מוסיפה שכבה חדשה והכלבונת מוציאה קולות של גור חתולים, מקמרת את הגב, אצבעות ידיה נעוצות בשוקיים, מחזיקה את הרגליים מפוסקות באוויר וקופצת קצת עם כל הגוף בכל פעם שאנחנו מתקרבות לכוס שלה. ההסכם היה שהכוס חוטף פעם אחת, לפני הסוף והיא מחכה לזה וחוששת בו זמנית. מבט אל השותפה שלי מראה שהיא מוכנה, שני הנרות מוצבים מעל הפטמות והיא יודעת לכוון אז אני מחליפה לשוט סיליקון ומתמקת בין רגלי הכלבונת, נותנת לה להרגיש את משב האוויר מהשוט המסתובב והמתקרב ובספירה של שלוש אנחנו מתזמנות את השעווה שמכסה את הפטמות ואת השוט מנשק סוף סוף את הכוס שלה ונשאר שם. היא רועדת בגמירת כאב וחרמנות ואנחנו עליה, עוטפות אותה משני הצדדים, סנדוויץ של שתי טורפות וטרף קטנה ומתוקה, שמיכת פיקה קלילה, מתכסות עם הראש, רק אנחנו כאן עכשיו ושילוב העור, הריח, שפתיה המלוחות והקולות הקטנים שעוד בורחים מגופה הרועד. אני מושכת את השוט מבין רגליה הצמודות והיא כמו דבוקה אליו, מסרבת לשחרר.

הבנתי. 

השוט נמשך באיטיות ומוחלף בכפות ידינו, חוריה מתמלאים באצבעות והיא גונחת לתוך נשיקות, לתוך צוואר, לתוך ציצי, לתוך יד המכסה את הפה שלה עד שנראה ששיא אורגזמי גבוה במיוחד פשוט מרדים אותה והיא מתכרבלת לתוכנו כמו גור חתולים קטן. 

אחרי טבילה משותפת בים וניגוב ונשנוש וקשקושים רכים שמטרתם בסך הכל להחזיר אותה לאדמה היא מצחקקת ולא מצחיקה לעצור. שתינו מחכות בסבלנות עד שהיא נרגעת ומצליחה להוציא משפט מהפה.

התחת שלי בטח נראה כמו אבטיח עכשיו. 

מה שכמובן מוביל לזה שנטעם אותו. 

עיניים גדולות והחומות, מעוטרות בריסים ארוכים, מסתכלות עליי מגובה של מטר שמונים במבט מתחנן.
הפער בין הגודל הפיזי לכניעה המוחלטת עושה לי את זה כל פעם.
הוא מושיט את הידיים קדימה לתוך האזיקים הממתינים ומרכין את ראשו כדי שיהיה לי יותר נוח לענוד עליו קולר משחקים.
גבו אליי, המצח שלו צמוד לקיר וגם הפטמות עם אטבי המתכת עליהן צמודות לקיר ונהנות בו זמנית מהקרירות, הכאב וחום גופו הנובע ממנו בגלים.
הוא שומע את הצלפת השוט באוויר ומכווץ את שרירי התחת.
-תשחרר, אחרת זה יכאב יותר.
-אני רוצה שיכאב, מיס.
הוא רעב. לא נפגשנו כמה שבועות.
מתוך דווקאות אני מלטפת אותו בעדינות ואיטיות מענה.
-אני אחליט כמה ומתי יכאב לך, ברור?
-כן, מיס. סליחה, מיס.
השוט מתחיל לעוף באוויר, לנשק אותו נשיקות קטנות וכואבות, נשימותיו עמוקות ונשיפות כמעט גניחה.
אני מזהה את גל העונג המוכר מתעורר בי למראה פסים אדומים על עורו הבהיר.
רגליו רועדות ועם כל הסדיסטיות שלי אני זוכרת שפצע את הברך לאחרונה ומורה לו לשכב על המיטה על גבו ולפסק רגליים.
הירך הפנימית רגישה מאד גם אצל הגברים והפחד שאפגע עם שוט או קיין בזין שלו מבריק בעיניו.
אני מרשה לו לכסות את הזין עם כפות ידיים ומניחה קוביות קרח בין הידיים לזין. הקור מאפס אותו לרגע אבל הנה היד שלי מונחת על הפה שלו והיד השניה ממשיכה להצליף, ללוש, לנעוץ ציפורניים בבשרו הרך עד שהוא מנסה לעצום עיניים.
-עיניים אלי!
יש לו מבט כמו של אחד שהערתי מתוך חלום, אבל הוא מנסה, משתדל, משאיר אותן פקוחות למרות הרצון לצלול לתוך כאב.
גופו רועד ללא הפסקה עכשיו, אחרי שהחלפתי חמישה או שישה צעצועים ואני מפנקת בהצלפה אחרונה, חזקה, בקיפול הרגיש בין הירך לבטן שמקפיצה אותו לאוויר ומייד כף יד מלטפת בעדינות, מתחילה להוריד תורים.
מחבקת אותו בכפיות, למרות שעם הבדלי הגובה אנחנו יותר כמו כפית קפה ומצקת מרק והדימוי משעשע אותי עד כדי גיחוך קטן בקול.
-אני מצחיק אותך, מיס?
בקולו מעורבב חשש ורצון.
-מה שמצחיק אותי, כלבונת קטנה, זה איך תגיב אם כל חבורת הערסים בספסל למטה תופיע אצלך בסלון, בלי מכנסיים, ותעשה עליך בוקאקי.
הוא נושם עמוק, מבקש ומקבל אישור לאונן.
כלבלב חרמן שכמוהו, אחרי שסיפר לי מה הוא מוכן לעשות כדי שיגמרו עליו בצוותא מתחנן לגמור אבל אני מושכת את ראשו אחורה בשיער, מכסה את פיו בכף יד ולוחשת - רק בספירה שלי.
הפעם ספרתי אחורה מעשר.
בפעם הקודמת, בספירת חמש, השאיר שלולית מכובדת על הסדין ואני סקרנית לראות כמה ישאיר עכשיו.
הוא לא מאכזב, משפריץ עד הקיר ומתכרבל לתוכי, נרגע, נינוח, רפוי לגמרי.
-תודה מיס.-הוא אומר ועוצם עיניים עם חיוך מאושר מרוח על הפרצוף.

שהתחיל בסביבת wlw ואיפשר לי לאוורר את הדומינה הרכה שבי. הובלה עדינה, דאגה מירבית לצד השני, הצבת אתגרים ופרגון ענק על עמידה בהם.

והמשיך לתוך מפגש הטרונורמטיבי (עד כמה שמפגש פליי בדסמי יכול בכלל להיות נורמטיבי) ובו השתחררה הקשוחה, המכאיבה, המושכת בקולר וצמאה לשמוע צעקות ולראות את העור פורח בפסים אדומים, הידיים מתכווצות לאגרופים ואם חצבתי דמעה מזווית העין מה טוב. 

בין לבין חברה טובה, מארחת, מאכילה, מבדרת. 

סופ"ש של לוח דמקה. 

ואני לא מתכוונת לאירוע הקיץ בתל אביב, כן?

הוא בשקט של המסביב.

לשירת הציקדות יש קצב מעניין, דומה לפסקול של ריקוד אקסטטי, או סשן אימפקט בלי מוסיקה. 

הבהוב פנסי הכבישים נותן את קצב המגע בנקודות הכי רגישות שלך וצופר הרכב דומה באופן כמעט בלתי מוסבר להוראה שלי להחזיק את הגמירה שלך, להמשיך להתאפק.

טריקת דלתות היא ההצלפות הלא צפויות, שמגיעות בין ליטוף לליטוף, מקפיצות אותך. 

שאלות סגורות וקצרות, הנחיות ברורות שניתנות בקול סמכותי ומנומס, מה הן אם לא מהלך סשן נינוח? 

הצד השני במערבולת כרגע, שמיים וארץ התהפכו ונדרשת אשליה של שליטה על המצב כדי לשמור על שפיות.

הדיבור המרגיע, הנינוח משאיר אותך איתי, בידיים טובות, שגם אם מכאיבות אז לטובתך בלבד. וקצת לטובת ההנאה שלי, אבל בעיקר לטובתך כמובן.

ואז החלק שלי נגמר באפטרקייר, לוודא שנוח לך, לכסות בסדין ושמיכה.

עד הפעם הבאה שאלבש את המדים.

זה נהדר, במיוחד כששני הצדדים מתאפיינים בזה.

היא הרי מתבטאת גם בחיבה לדיבור, לנשיקות או כל דבר אחר שעושים עם הפה. 

היא מתפרצת בצחוק מרוצה כשהוא עושה טוב וביסים קטנים כשהוא מפספס עם העוצמה.

היא מאפשרת לטעום את ההתמסרות שלו, להרגיש בשפתיים את הדופק הדוהר בצוואר ואז לדחוף לו גאג קטן עם רסן ולשלוט בו כמו בסוס מירוצים בזמן שאני מזיינת אותו בתחת.

כולל תמיד זוג שוטים חמודים, פלאג וקונדומים.

כיף להסתכל על פרצוף האבטחה בתחנות רכבת ועוד יותר כיף להסתכל על פרצוף של דייט בזמן שיחת קינקים כשאני שולפת את התיק הקטן.

#לחפשהנאהבחיים

נפוצים יותר ממה שאנשים חושבים. 

כן כן, אלה שאמורים להקל על הכאב, אלה שמגיעים תוך כמה דקות למקרי חירום או סתם קריאות בלאי, המקצועיים, הזריזים, המצילי חיים.

הם (אנחנו) אוהבים את השליטה המדומיינת במצב. כאב עבורינו אינו אויב, הוא נוכח כך או אחרת, חלק מהחיים.

הם (אנחנו) לא פוחדים מדם. נשים באופן כללי פחות רגישות לדם בדרך כלל. גברים במדים פחות רגישים לדם מגברים על אזרחי.

הם (אנחנו) יודעים לקבע גפיים, להחדיר מחטים ולוודא שלא יכאב לך. או שיכאב לך יותר. 

הם ( אנחנו) זוכרים היטב שהכל יכול להיגמר ברגע.

הכל

יכול

להיגמר 

ברגע

ולכן משתדלים להקפיד ליהנות לפני שזה קורה. 

?Do you crave that special touch
The one so pleasant it hurts, so painful it turns into pleasure.
Do you yearn for your breath caught in your throat, on the verge of a scream, choke on it, just to be surprised by a gentle rub on your back.
Do you dream of muscles shaking from uncomfortable position, barely holding you up till you're allowed to kneel and understand that is the best position for you.
Are you haunted by curiosity? How wide can I stretch your orifices, your patience, your obidience?..
Only two things are promised. You'll have to prove your worth. You'll be rewarded by the softest, slowest, most rejuvenating aftercare.
Up for the challenge?

תחת כותרת כזאת צפוי תוכן עסיסי, נוטף זימה וכאב. כאב יהיה פה. זימה לא מובטחת.

מתי יודעים שכל השליטה שבעולם היא משחק? 

כשהדברים מתהפכים ברגע.

כל התכניות, כל מה שזממנו ורצינו וייחלנו לו נשטף בגל גדול של אדרנלין, הופך לשתיקות הקשות בין שיחות טלפון קצרות, נעלם מן העין מאחורי אורות אדומים ולבנים מהבהבים, לא נשמע מבעד לשאלות המקצועיות והתשובות המבולבלות, צפצופים מציקים, גניחות של כאב מהסוג הלא נכון. 

מתי יודעים שכל השליטה בעולם מוגבלת לעולם הפנימי? 

כשמחזיקים בכוח דמעות מתפרצות ומחכים להיכנס לשירותים. כשמתרכזים בדברים הטכניים, להביא עוד שמיכה, לבדוק תוצאות בדיקות, להזכיר לזה, לשאול את זאת, לוודא שיש כסא לשבת וששותים מים. כשיממה על הרגליים היא בכלל לא פונקציה, כי צריך לאייש את תפקיד המבוגר האחראי, שלוקח פיקוד ומנווט ומקבל החלטות ומוכן לשאת בתוצאות. 

מתי יודעים ששליטה?..

שששש...

לאט לאט

יהיה, הכל יהיה

טוב

הנה, הנה.

יש לי דודא להכאיב.

להפגיש את הצעצועים שלי עם התחת והגב, לצייר פסים על ירך פנימית, לתפוס בין הרגליים חזק, למשוך, ללוש, לסובב עד שהגוף ינסה לברוח ויקבל ספנק מצלצל. 

יש לי דודא להוציא ממך קולות.

לשמוע את הנשיפות הקולניות, האנחות, גניחות, יבבות חנוקות, לחישות עמומות, בקשות סותרות, תחינות והודיות.

יש לי דודא להרגיש את הגוף.

לראות את השרירים מתאמצים, את הגב מתקמר, את החזה עולה בנשימות עמוקות, להרגיש את הדופק רץ, לנעוץ ציפורניים ולהשאיר סימנים אדומים, ללטף את העור שהתחמם בהצלפות ולהרגיש את הקפיצה, כי אולי ליטוף ואולי עוד ספנק, להעביר קוביית קרח ואז לנשק, לנשוך, לנשוף על עור חם ולראות צמרמורת מתפזרת כמו אדוות.