יש איקס גדול על אחד הקירות בחדר.
אישה ערומה ויפה רוכנת מעט קדימה, עד כמה שהשלשלאות הכובלות את ידיה מאפשרות לה. ישבנה צמוד לקיר, היא נושמת עמוק, מביטה על הסימנים האדומים שמכסים את שדיה. הסימנים מרתקים ומלחיצים בו זמנית, בוהקים על עורה הלבן והצח.
האביזר שהשאיר את הסימנים עודנו בקרבת מקום. פלוגר עם ידית ארוכה ולשונית עור שיודעת לענג כמעט כמו לשון אמיתית אבל מוצלחת הרבה יותר ביצירת גניחות כאב.
הוא נע באוויר, מפלח אותו באיוושה, והיא צמאה להכשת הנחש שלו וחוששת ממנה. הדואליות של כל המצב משגעת אותה. היא יודעת שיכולה לעצור הכל בעזרת מילה אחת. כמה פעמים המילה כמעט יצאה מפיה, כשעונג התחלף בכאב והכאב הפך לכמעט בלתי נסבל, וכל פעם הגברת עצרה רגע לפני. לפני שגניחת הכאב הפכה לבקשת רחמים, לפני שבקשת רחמים הפכה למילת ביטחון, לפני שאזיקי ידיים הפכו לחיבוק עוטף.
"אני מבקשת מגבירתי להמשיך." היא לחשה.
"להמשיך מה?"
"להמשיך להכאיב לי, גבירתי."
"ומה את תעשי בזמן שאכאיב לך?"
"אזיין את עצמי עם הדילדו, גבירתי."
"תראי לי איך את תעשי את זה."
עכשיו ברור למה ישבנה צמוד לקיר. על הקיר מקובע דילדו והיא מתחילה תנועות אטיות של הלוך ושוב, מקמרת את הגב, מטה את הראש לאחור ועוצמת עיניים.
"עיניים עלי."
הקול שקט, היא מצליחה להעמיד פנים שלא שמעה מבעד למוסיקת רקע, מתגרה במזל ואולי מכוונת לכך שתקבל עוד הצלפה בנוסף למתוכננות. התכנית שלה עובדת והפלוגר מכיש את הצד הרגיש של השדיים,החלק בו השד מתחבר לבית החזה. היא פוקחת עיניים ונועלת מבט עם גבירתה. גופה רועד מהכאב הלא צפוי ומגלי האורגזמה שגואים בין רגליה.
"עצרי. לא לזוז. לנשום עמוק."