מולים

גבירתה נצמדה אליה, עורה החם מנחם, שפתיה עדינות, בידה האחת מוחה את הדמעות והיד השניה... סוף סוף היא מוצאת את דרכה אל בין רגליה. הכוס המיוסר צמא למגע רך, אצבעות מרפרפות על דגדגן, מלטפות את העור הכה רגיש, מעלות הדי כאב אבל בעיקר עונג עמוק, פראי, שעולה ממעמקי היישות כמו גל צונאמי וסוחף הכל בדרכו.
היא גמרה בצעקות, גופה מתפתל, שפתיה צמודות לצוואר גבירתה, שותה את הריח שלה, מאבדת תחושת זמן, מקום, הכל.
גבירתה כיבתה את הדילדו הרוטט.
"את יכולה להוציא אותו, אם את רוצה."
מוט הלטקס המעוצב עזב את הגוף בצליל "פופ" וגבירתה ניגשה לשחרור אזיקי ידיים ורגליים.
"תורידי את הרגליים. לאט."
היא באמת חשבה שתצליח לעמוד, אבל רגליה בגדו בה. גבירתה חיבקה אותה ויחד הן התיישבו על הריצפה.
האישה המותשת הניחה את ראשה על ירכי גבירתה והרגישה את גופה מתחיל להירגע, את השרירים נרפים תחת היד המלטפת.
"תודה."
"בבקשה. היה לך טוב?"
"היה לי טוב. היה לי קשוח וטוב."

הרשיתי לך להפסיק לזיין את עצמך? " - גבירתה שואלת בעודה מטיילת לאורך ספסל האביזרים בצידו השני של החדר.
"לא, גבירתי. סליחה, גבירתי."
"רציתי להביא פרפר רוטט, לפנק את הדגדגן שלך. במקום זאת אצטרך לחנך אותך על חוסר ציות. חבל מאד. היית מאד קרובה לקבל אישור לגמור."
דמעות נקוו בעיני האישה. דמעות של תסכול על התרחקות האורגזמה המיוחלת, דמעות של עייפות פיזית ומנטלית, הן היו כבר כמה שעות בחדר הזה. דמעות של חשש, אם להיות כנה, מהעונש הצפוי. גבירתה לא הייתה קשוחה מדי, במיוחד לאור שיחות והשוואות שעשתה עם נשלטות אחרות, אבל היא בהחלט ידעה להעביר את המסר החינוכי.
"בבקשה, גבירתי! בבקשה! אל תענישי אותי! לא אעמוד בזה. בבקשה!" קולה רעד, דמעות זלגו מעיניה, טיפות מלוחות שצרבו את שדיה המוצלפות.
ניכר היה שתוך שבריר שניה היא צוללת לתוך בכי היסטרי וחסר מעצורים וזה היה קורה אילולא יד רכה ליטפה את הלחי שלה ומחתה בעדינות את הדמעות.
כן, גבירתה ידעה להיות רכה.
"שששש, הכל בסדר. תנשמי. תנשמי עמוק." היא מילמלה מילים מרגיעות, חסרות משמעות כהוא זה, כי מה שהרגיע באמת היה נימת קולה והיד שליטפה את הפנים.
האישה קיוותה שאותה היד, או היד השנייה אולי, תמצא את דרכה אל הדגדגן הנפוח שלה ותאפשר לה כבר להגיע לפורקן המיוחל.
זה לא קרה.
במקום זאת טישו הוצמד לאף שלה.
"תקנחי"
האף באמת נסתם, כמו שקורה כשבוכים, אבל היא, אישה בוגרת, עצמאית, אמא לילדים, תקנח את האף לתוך יד של אישה אחרת?
היא סובבה את הפנים הצידה, משכה באף.
"תקנחי, אני אומרת לך. את לא יכולה לנשום מהאף ככה ותאמיני לי שתצטרכי את זה תיכף. קדימה! "
דמעות זלגו שוב מעיני האישה הכבולה. היא כל כך קיוותה לפורקן, למידת רחמים, להקלה בעוצמת החוויה.
גבירתה הניחה את הפלוגר מידיה, קולה הפך רך, רגוע, יומיומי.
"תרצי להפסיק? או לעצור?"
החדר נותר שקט. היא ליטפה את הפנים הרטובות, מוחה דמעות, מסדרת קצוות שיער סוררות שנפלו על המצח, אצבעותיה רכות ככנפי פרפר.
שפתי האישה נעו, אך קול לא יצא מביניהן.
"אני צריכה לשמוע אותך אומרת את זה בקול. תרצי להפסיק? לעצור? או להמשיך?"
"להמשיך, גבירתי." - נאמר בלחש.
"בקול רם בבקשה. מה את רוצה שיקרה עכשיו?"
אני רוצה לגמור ולראות אותך שותה את המיצים שלי! אני רוצה לנשק את הפטמות שלך עד שהן יזדקרו בין שפתיי ולשמוע אותך גונחת וקוראת לאלוהים מרוב שטוב לך!
"אני רוצה... מבקשת, שנמשיך, גבירתי."
"בטוחה? "
"כן, גבירתי. אני בטוחה ומבקשת להמשיך."
"בסדר גמור. נמשיך. ראשית תקבלי את העונש שלך על כך שעצרת. כמה הצלפות?"
"תלוי איפה... גבירתי."
"המיקום יישאר הפתעה. אל תשכחי שאם תקחי מספר קטן מדי, אני אשלש אותו."
האישה נשמה עמוק. היא ידעה מניסיון קודם שגבירתה אכן מסוגלת לשלש את העונש וניסתה לדמיין את התרחיש הקשוח ביותר.
"שלושים, גבירתי."
"מקובל."
האישה שחררה נשימת הקלה. העונש לא ישולש. עכשיו נותר לגלות היכן ינחתו שלושים הצלפות.
בעודה תוהה על כך גבירתה שיחררה את אזיקי רגליה ומשכה אליה שני כיסאות בר גבוהים שהיו בחדר. הכיסאות היו אלמנט חדש והיא תהתה על תפקידם. התעלומה הזאת נפתרה בשניות הבאות.
"תרימי את הרגל ושימי אותה על המושב. קפלי את הברך." האישה צייתה ונותרה לעמוד על רגל אחת, אוויר החדר מטייל בין קפליה הרטובים ומצנן אותם מעט.
"עכשיו את השנייה. יפה. את יכולה להפסיק לזיין את הדילדו. נוח לך? יושבת יציב?"
עוד כמה הכוונות ותיאומי מיקום עד שלאישה היה נוח וגבירתה הייתה מרוצה.
צליל נעילת הקראבינים על רגלי המתכת של הכסאות ניבא שהעונש הולך קשוח. הליטוף שגבירתה העבירה על רגליה וירכיה אישר את ההשערה.
"מוכנה להתחיל?"
"כן, גבירתי."
"את סופרת כל הצלפה בקול. התבלבלת - נתחיל מאפס. מובן?"
"מובן, גבירתי."
היא עקבה בעיניים גדולות אחר גבירתה שהתכופפה אל הדילדו ושיחקה עם הבסיס שלו. מסתבר שהוא ידע גם לרטוט.
כשהתיישרה היה לה את המבט הזה שבישר צעקות ודמעות מעבר לפינה.
הגברת נעמדה לצד האישה הפשוקה.
"תקחי נשימה עמוקה ותחזיקי." - היא אמרה. מילותיה עוד נישאו בחלל החדר כשהצלפה ראשונה נחתה על השפתיים הפשוקות.
"פווווווו" - נשמה האישה. "אחד."
"קחי נשימה."
הצלפה.
"שתיים."
"קחי נשימה."
הצלפה. חצי ממנה על השפתיים הרגישות וחצי על הדילדו הרוטט, מזיזות אותו בתוך הכוס, סוחטות מהפה הפעור גניחת כאב שהפכה לאנחת עונג.
"שלוש."
זה היה הריקוד שלהן. נשימה, הצלפה, מספר וחוזר חלילה. האישה הפכה למערבולת כאב ועונג, כוכבים רקדו מאחורי עפעפיה הסגורים, שפתיה כאבו מרוב שנשכה אותן.
"ארבע עשרה. שבע עשרה. שמונה עשרה."
"כמה?"
"שמונה עשרה, גבירתי."
ולפני זה?"
"שבע עשרה, גבירתי."
"ולפני זה?"
"שש עשרה, גבירתי."
"לא אצלך. אצלך היה ארבע עשרה."
"סליחה, גבירתי."
"לא נורא. פשוט נתחיל מחדש."
זה היה הרגע שהאישה חששה ממנו. הדילדו הרוטט בתוכה הקל אך במעט את הכאב וכל הצלפה לוותה כעת בבכי וצעקה.
"עשרים וחמש!" המילים יצאו ממנה בגניחה. גופה נשמט קדימה והייתה בוודאי קורסת ללא אזיקי הידיים הקבועים לקיר.
"יפה מאד. את חמש הבאות תקבלי ברצף ולאחר מכן את יכולה לגמור. אם את עדיין רוצה, כמובן."
"תודה, גבירתי" ענתה האישה המתייפחת. חמש ההצלפות הבאות התמזגו לאחת, ברק ורעם של כאב מייסר, שהנה לא יכולה לסבול אותו יותר, על סף עילפון, אבדן הכרה של ממש, גרונה ניחר, גופה מותש ולא קולט בשניות הראשונות שהכאב לא מתחדש. במקומו הגיע חיבוק עוטף.

קול גבירתה תופס את הדילדו לקראת היציאה, הקצה שלו לוחץ על מקבץ העצבים בדופן הכוס. היא קופאת באמצע תנועה.
"תוציאי אותו. לאט. לא לגמור. בכל נשיפה לשחרר קצת."
היא ממלאת אחר ההוראות, כל תשומת לבה בריקנות החדשה במקום שהיה מלא, חם, נעים כל כך עד לפני רגע ממש...
היא רואה את הגברת רוכנת ומרגישה לשון ושפתיים חמות מלקקות את פנים ירכיה, לוגמות את המיצים הניגרים.
"את חרמנית כמו כלבה מיוחמת, הא?"
"כן, גבירתי."
"מצוין."
צליפה ראשונה נוחתת על הירך הפנימית, בנקודה הלחה שנושקה. הצלפות על עור רטוב כואבות יותר. האישה מגלה זאת עכשיו, יחד עם ההבנה המפתיעה שרצון בנשיקה יכול לכאוב לא פחות, אולי אפילו יותר מהפלוגר הפוגש בעור עדין.
רגליה רועדות, הפלוגר מצליף ונופל על נקודות שונות כי היא נעה, רגליה מפושקות, כבולות אל האיקס באזיקי קרסוליים והאגן מתקרב אל הקיר, משפד אותה על הדילדו המקובע שם ומתרחק, ממלא את הוראת גבירתה "אזיין את עצמי עם הדילדו... כמו כלבה מיוחמת..."
כוכבים בעיניים, רגליה אינן מחזיקות אותה יותר והיא מתחננת: "גברתי, את מרשה לי לגמור?"
הפלוגר נעצר באוויר.
"את לא מסוגלת להתאפק יותר?" - שואלת גבירתה ובקולה מהול שעשוע ואתגר.
"לא, גבירתי. בבקשה, תרשי לי לגמור." - קולה רועד, היא נעה בזהירות רבה על גבי הדילדו, שומרת על הכוס המלאה עד גדותיה שלא תישפך לפני הזמן.
"את מבקשת יפה. אבל אני מחליטה. ואני מחליטה שעוד לא."
עם מילים אלה היא מתרחקת לצד השני של החדר והאישה מנצלת את ההזדמנות ועוצרת לרגע את הגאות והשפל של תנועות האגן שלה. העצירה הזאת תעלה ביוקר, כפי שהיא תגלה ממש בקרוב.

יש איקס גדול על אחד הקירות בחדר. 

אישה ערומה ויפה רוכנת מעט קדימה, עד כמה שהשלשלאות הכובלות את ידיה מאפשרות לה. ישבנה צמוד לקיר, היא נושמת עמוק, מביטה על הסימנים האדומים שמכסים את שדיה. הסימנים מרתקים ומלחיצים בו זמנית, בוהקים על עורה הלבן והצח. 

האביזר שהשאיר את הסימנים עודנו בקרבת מקום. פלוגר עם ידית ארוכה ולשונית עור שיודעת לענג כמעט כמו לשון אמיתית אבל מוצלחת הרבה יותר ביצירת גניחות כאב. 

הוא נע באוויר, מפלח אותו באיוושה, והיא צמאה להכשת הנחש שלו וחוששת ממנה. הדואליות של כל המצב משגעת אותה. היא יודעת שיכולה לעצור הכל בעזרת מילה אחת. כמה פעמים המילה כמעט יצאה מפיה, כשעונג התחלף בכאב והכאב הפך לכמעט בלתי נסבל, וכל פעם הגברת עצרה רגע לפני. לפני שגניחת הכאב הפכה לבקשת רחמים, לפני שבקשת רחמים הפכה למילת ביטחון, לפני שאזיקי ידיים הפכו לחיבוק עוטף.

"אני מבקשת מגבירתי להמשיך." היא לחשה. 

"להמשיך מה?"

"להמשיך להכאיב לי, גבירתי."

"ומה את תעשי בזמן שאכאיב לך?"

"אזיין את עצמי עם הדילדו, גבירתי."

"תראי לי איך את תעשי את זה."

עכשיו ברור למה ישבנה צמוד לקיר. על הקיר מקובע דילדו והיא מתחילה תנועות אטיות של הלוך ושוב, מקמרת את הגב, מטה את הראש לאחור ועוצמת עיניים. 

"עיניים עלי." 

הקול שקט, היא מצליחה להעמיד פנים שלא שמעה מבעד למוסיקת רקע, מתגרה במזל ואולי מכוונת לכך שתקבל עוד הצלפה בנוסף למתוכננות. התכנית שלה עובדת והפלוגר מכיש את הצד הרגיש של השדיים,החלק בו השד מתחבר לבית החזה. היא פוקחת עיניים ונועלת מבט עם גבירתה. גופה רועד מהכאב הלא צפוי ומגלי האורגזמה שגואים בין רגליה.

"עצרי. לא לזוז. לנשום עמוק."