מולים

-אני יכול? בבקשה?
-יכול מה?
-לרדת לריצפה.
-עוד לא. תביא לי בבקשה קפה וכוס מים עם קרח ושב לידי על הספה.

הוא היה עגל קטן כלוא בגוף של שור מגודל. גבוה, רחב, חזק, רעמת תלתלים וזקן קטן, בדיוק בנראות שאני אוהבת. נפגשנו באירוע כלשהו של עמותה כלשהי של רוחניקים פרדס חנאיים שאספו תרומות לאסם תבואה חדש או משהו בסגנון. הוא ניצח בתחרות סחיבת חבית עץ ועכשיו היה מוקף באורחות האירוע. הן הציעו לו מים, מיץ, פרי או כריך ובעיקר בעיקר הציעו את עצמן. ניכר היה שהסיטואציה לא נוחה לו בעליל והחלטתי להרוג שתי ציפורים בבת אחת.
פילסתי את דרכי אליו בעודי לובשת את החיוך הכי גדול שלי. יד על החזה, שבירת דיסטנס מיידית ומבט ישיר בעיניים.
-דורון! איזה כיף להיתקל בך! שנים! אנחנו חייבים להתעדכן! בוא, נשב בחוץ.
בלי לחכות לתשובה שילבתי את ידי בידו ומשכתי אותו אחרי אל השקט והחושך ששררו מחוץ לדלת.
אחרי שהתיישבנו על גדר אבן במרחק מה, עדיין שלובי ידיים, כמו זוג פנסיונרים, הוא חייך במבוכה ואמר
-בטח התבלבלת. לא קוראים לי דורון ואנחנו לא מכירים.
-אז למה הלכת איתי, לא-דורון?
-הן שיגעו אותי, אבל לא ידעתי איך לצאת בלי לפגוע.
-מזל שהייתי שם, הא?

מי שלא ידע - בפרדס חנה לא נשארו יותר מדי פרדסים, מה שלא הפריע לנו למצוא פינה נסתרת. נשענתי עם הגב על הברוש, הנחתי רגל אחת על כתף האיש שרכן מולי וגיליתי שהוא טוב לא רק בלדבר עם הלשון הזאת שלו. ראיתי שהוא נהנה מכל רגע, מביט עליי מלמטה בעיניים מצועפות, מתענג על אצבעותיי המושכות בשיערות ראשו.
אחרי שגמרתי כמה פעמים נשארתי עומדת, נשענת על הברוש, מסדירה נשימה. הוא נשאר לשבת לרגליי, פרצופו רטוב ועיניו בורקות.
-בטח התעייפת לעמוד ככה.-הוא ספק שאל ספק אמר.
-על האדמה בטוח לא אשב.-הצהרתי בנחישות.
ואז הוא הפתיע אותי. בתנועה אחת חלקה הרים את עצמו, התקרב לעץ וירד על ארבע, מציע לי את גבו ככסא ואת הברוש בתור משענת.
-זה פתרון נהדר. תודה. - את החיוך שלי הוא לא ראה, אבל בהחלט שמע בקולי.
-נוח לך?
-כן, מצוין. ולך?
-כן. - הוא לקח אוויר, התכוון לומר עוד משהו, אבל המשיך לשתוק.
-יש לך משהו להגיד.-ציינתי.
-לא, לא, כלום.
שוב הנשימה הזאת ושוב שקט.
-לי ברור שיש לך מה להגיד, אז תגיד.
הוא נושם עמוק, בולע רוק ושותק. ליטופי השיער הפכו בבת אחת ללפיטה וסובבתי את הראש שלו אליי, מבט בעיניים. האור המועט שהיה במקום סיפק אווירה מסתורית והוא גמע אותי בעיניו, כמו מביט על פלא עולם.
חיכיתי שידבר.
- אני יכול בבקשה...לקרוא לך גבירתי? - כאן האומץ שלו נגמר והוא מוריד עיניים לאדמה.
הרמתי את הראש שלו בעדינות, בליטוף של הזקן, שיסתכל עליי.
-נדבר על זה מחר, על קפה, כמו בני אדם מתורבתים. אתה מסוגל לנהוג?
הוא היה מסוגל. לנהוג וגם לרדת לי עוד פעמיים ברכב כשליווה אותי לחניה וגם לעדכן שהגיע בשלום ולשלוח לי את הכתובת, כדי שאגיע אליו למחרת.

היא יוצאת מהמקלחת עטופה במגבת גדולה, נבוכה פתאום.

חייכתי, סימנתי לה לשבת לידי על הספה והיא נשענה, התכרבלה לתוכי, נושמת עמוק ורגוע.

היה לה זמן להסדיר נשימה אחרי הצעקות.

-תודה.

-על מה? 

- על הכאב.

-איפה?

-בתחת. בגב. בציצי. בכל השרירים. בתוך הכוס. 

-איפה עוד? 

-בלב דווקא לא. שם הכאב נרגע. 

-מצוין. מוכנה לעוד?

-כן בבקשה.

השמש שוקעת..
כמו שאת שוקעת, כשאני אומרת לך "על ארבע".
התחת שלך וורוד וחם, בדיוק כמו השמש הזאת. קיבלת פליקים עם הידיים, ציפורניים קצרות השאירו עלייך סימנים קטנים.
כל הגוף שלך זז מעט, קדימה ואחורה, נשימות עמוקות של ציפיה, כמו הגלים המלטפים את החול.
אילו עקבות יישארו על הגב הצח הזה?
איזו בריזה תרחף מעל החוף כשאסגור את ידי על צווארך, כמה קצף ישפריץ לאוויר כשאחדור מאחור ואשגע אותך בתנועות אטיות ומכוונות?
נחיה ונראה.
בינתיים תהני מהירח מלא, עגול, לבן וקריר, כמו התחת היפה שלך בתחילת המפגש שלנו.

העולם שלי הוא מבוך

מבואות, מנעולים ופינות.

בכניסה יש גם גשר ארוך

שעובר מעל ים של ספינות.

אחדים צעדו בבטחה

וניסו גם לפרוץ שערים.

כל זכרם נעלם ונמחק

הם היום רחוקים וזרים.

אחרים, שניסו תחבולות,

שקיוו לטפס מעל קיר,

נהפכו להדים, לקולות,

לצלילים נישאים באוויר.

רק שאיש מתוכם לא שיער,

לא חשב על דבר די פשוט

אין מה להילחם וחבל לוותר,

כי נדרשת פה רק סבלנות.

זכויות שמורות וכל השיט הזה

לכבוד יום האישה יצאנו לבר אופנתי שבחרתי.

אנשים יפים, נשים יפות, בר מתופעל למשעי וצוות שיודע מה הוא עושה.

ביקשנו מקומות על הבר וקישקשנו עם הברמנים.

חמודים, חברתיים, וייב טוב, אבל הם בעבודה, אז לא. לא פוגעים לאנשים בפרנסה.

בירה, צ'ייסר, סיגריה בחוץ וכשחזרנו - ג'קפוט!

מולנו על הבר ישב זוג. במבט ראשון - שני חברים טובים. עד כדי כך קרובים שגם נראים דומים, באמצע הדרך בין חנון להיפסטר שגם מוצאים זמן לחדר כושר. משהו באינטראקציה שלהם, אחד מוסיף מלח לצ'יפס והשני מסובב את הצלחת, משהו במרחק ביניהם, טיפה קרוב מדי לידידות, משהו בשפת הגוף המתואמת למשעי. שיחקנו את המשחק הקבוע שלנו, מנחשים מה היחסים בין יושבי הבר השונים, ואז הגענו אליהם.

הוא מתעכב עליהם במבט, בודק, חוקר, מעמיד פנים שקורא את הפוסטר התלוי על הקיר, אבל אני יודעת שבוחן אותם, מתלבט איך ישתלבו בתסריט הערב. 

רואה את הגוף שלו נדרך בכיסא הגבוה, גב מזדקף, רגליים נצמדות אל צידי הכיסא. בינגו! 

-אמת או חובה? 

-אמת.-הוא עונה בלי לחשוב.

-בא לך עליהם? 

-ברור. תראי אותם.

-רואה. אמת או חובה? 

-נו די, מה. חובה. - הוא יודע לאן מוביל המשחק ומתעקש למשוך זמן, מרוגש וחושש בו זמנית.

-חובה עליך להביא אותם לרכב ולהשתרלל איתם כמו השרמוטה הקטנה שאתה. 

-נניח. ומה יצא לך מזה?

-לי יש גישה למצלמת דרך באוטו.

-טוב. צאי לעשן.

נתתי לו חצי חיבוק ויצאתי לעשן בסימטה ליד הבר. ידעתי שהוא יטפל בחשבון ויפעיל את קסמיו על זוג המתוקים כדי שיבואו איתו. חייבים לתת קרדיט, מעטים מסרבים להצעה כזאת כשהיא באה ממנו. השילוב המטריף בין גבריות קמאית לבין עדינות מתחת לפני השטח מושך נשים וגברים. 

ראיתי אותם יוצאים מהבר, הוא לבד, הם יחד. פונים לכיוונים שונים, ממש strangers in the night.

בחרתי את המסלול המפותל אל החניה, השיר של סינטרה מתנגן בראש. 

הוא נשען על דלת הרכב, פנים מוארות באור מסך הטלפון ופנס מרוחק, נושך שפתיים בעדינות, אצבעות מתופפות על המסך. איפה יהיו השפתיים והאצבעות האלה? חיכיתי.

בעוד כמה דקות דלתות הרכב יפתחו ואז או נסע הביתה ונצחק על זה יחד או...

הם נכנסו מהסימטה השנייה, הולכים צמוד, עיניים בורקות. כל מה שהסתתר בציבור גלוי עכשיו, ההתרגשות שלהם ברורה מאד.

הוא קולט אותם, רוכן את תוך הרכב ומתחיל להוריד את גב המושב האחורי. במקרה זאת תנוחה שמחייבת לקער את הגב ולהרים טוסיק, כדי להגיע לידית בצד השני. 

הם מעיפים מבטים מסביב, הכל שקט, ואז ניגשים אליו במהירות ועוטפים אותו בסנדוויץ', אחד מנשק, השני מחבק מאחור, מלטף אותו ואת הבנזוג, ידיים נשלחות לכל מקום וחגורות מתחילות להיפתח. 

הם נפרדים לרגע כדי לטפס לתוך הג'יפ ואני משחררת נשימה שלא ידעתי שהחזקתי בתוכי. 

מסך ראשי, אפליקציות, roadcam360, הצג מצב-indoor.

שידור ישיר פרטי, זימתי ורק שלי. מתנה מצוינת ליום האישה. 

הרכבת הנכנסת כעת לרציף מספר 1...

הינה סמל פאלי קלאסי. ארוכה, עוצמתית, עוצרת נשימה כשעוברת כל כך קרוב שאפשר לגעת.

מעניין שאני חושבת על סמלים פאליים בדרכי לצלול לתוך כוס.

מה פתאום, לא מחפצנת. לכוס הזה מחוברת אישה מהממת, חכמה, עוקצנית וחרמנית. בדיוק בטעם שלי. 

אנחנו מתכתבות בימים האחרונים והיום הלו"ז מאפשר לקפוץ אליה. או עליה, איך שיסתדר.

אני מגיעה ב hard butch mode.

שיער אסוף בקפידה, ג'ינס רפוי, בלנסטון וטישרט עם פלנל מעל. 

מאבטחת בכניסה מתעכבת על הצעצועים בתיק. מבט במסך מכונת שיקוף, מבט אליי, עוד מבט במסך. הכריחה אותי לעבור שוב בגלאי מתכות. היא לא יודעת שהצעצוע העיקרי כבר עליי. חגורת סטרפון טעונה עם דילדו קטן גם בשבילי. למה קטן? כי אני עדיין צריכה להיות מסוגלת ללכת. 

כמות הנשיקות שארעיף עליה גדולה אפילו ממספר ההודעות שאנחנו מחליפות בדרך. היא שולחת לי תמונות, מתייעצת מה ללבוש. 

"משהו שיהיה קל להוריד" בא לי לענות לה, אבל מתאפקת. מדסקסות התאמת בגדים, בדים וצבעים. מעמידות פנים ששתינו לא נוטפות זימה בציפיה למפגש.

הרכבת נכנסת למנהרה ואני מחזיקה נשימה, עוצמת עיניים לכמה שניות בחושך המבורך, מתרכזת בתחושת הסטראפון בתוכי וזה שצמוד לירך. מפנטזת את תגובתה בחיבוק הראשון.

-זה מה שאני חושבת? 

-לגמרי כן. ואני מאד שמחה לראות אותך. 

פאב קטן ואפלולי, רוקנרול גינרי ברקע. אני שותה בירה, היא בחרה קוקטייל וורוד שגרם לי לנחור בצחוק ברגע הראשון ואז, שיהיה בריא הדמיון המפותח שלי, חשבתי כמה הוא קרוב בגוון לשפתיים שלה. 

היא מלטפת את הרגל שלי מתחת לשולחן, מעסה את הדילדו הגמיש וכל תנועה שלו שולחת בי גלי עונג.

-תראי לי איפה השירותים פה.

היא קמה לאט, נותנת לי לשטוף את העיניים, מושיטה יד ומובילה בין השולחנות. 

-רוצה לראות משהו? היא שואלת עם ניצוץ בעיניים. אני מהנהנת והיא סוגרת מאחורינו את הדלת, מפשילה את החצאית, מסיטה את החוטיני ומתיישבת להשתין. משחררת זרם ומביטה לי בעיניים, אצבעותיה חושפות את ערוותה ובסיום אני עוצרת את היד עם הנייר.

-תני לי. 

היא עוצמת עיניים ומתמסרת ללשון שלי, מלאת טעמים שונים, יין ספרדי איכותי.

עצרתי לפני שגמרה. את הגמירה הראשונה שלה מולי רציתי לראות באור מלא. 

יצאנו מהפאב ודווקא שם, ברחוב המואר ומלא אנשים, היא בחרה לנשק אותי עמוק, לטעום את עצמה על שפתיי ולא עצרה עד שהגיעה המונית שתקח אותנו לדירתה. 

הרגע הזה שאת באמצע ישיבה משעממת, כמו הפקק הקבוע באזור גני ילדים, ואמרת כבר את שלך ובגדול באמת שזה היה יכול להיות אימייל אז המוח מפליג...

הנה למשל הקולגה מעבר לשולחן. מתוקתקת, מאופרת, מגוהצת ומוקפדת. ארוחת צהריים שלה מגיעה בקופסאות קטנות ששומורות על טריות, קלוריות מדודות ושילובי טעמים שאמורים להסוות את העובדה שהיא כל הזמן רעבה. נשים כמוה מתפרקות נהדר אחרי ששמים להן כיסוי עיניים. פתאום הליכתה מענטזת, שפתיה פעורות ומוכנות למצוץ וללקק כל מה שיתקרב אליהן וספירת הקלוריות הולכת לעזאזל עם כל הזרע שכבר הספיקה לבלוע. נשים כמוה מנסות להחניק צעקות וגניחות ואז מתפרצות ביללת תן וצריכות אפטרקייר ארוך של אמבטיה מפנקת והרבה מילים טובות.

או ניקח לדוגמה את עמיתה לצוות. הוא מביט בעניין רב יותר בגברים מאשר בנשים, בוחן אותם, ממקום ישיבתי אני רואה שמתמקד בשפתיים וכפות ידיים. מבחוץ נראה כמו הייטקיסט ממוצע, בקיא ברזי הפוליטיקלי קורקט, מנומס על גבול המגוחך, מאפשר לכולם לדבר לפני שפותח פה ולוקח על עצמו משימות שאף אחד אחר לא רוצה. גברים כמוהו מחליפים למכנס עור ורתמת חזה בחדר הלבשה של המועדון ושמים מסיכה שמכסה את החלק העליון של הפנים. בהמשך הערב ניתן למצוא אותו במעמקי המבוך מפרק טווינק מיניאטורי וקורה לו בשמות חיבה עד ששניהם מגיעים לאורגזמה, אז הוא עוזב להתקלח ולחזור לא-ה הגינרי שלו. עד הפעם הבאה.

יש את המנהלת שלי, אישה אסרטיבית, אטרקטיבית, ושאר ה"טיביות" בהן מקובל לתאר כוכבות עולות בתחום שהוא גברי ברובו. כל כולה משדרת רצינות ומכוונות למשימה, מוכנות להסתער על אתגר חדש ולנצח. מעטים יודעים שיש לה קעקוע מצחיק במקום שלא משתזף והיא אוהבת להגיע לגמירות שלה לאט ובדרכים עקיפות ולמשוך את העונג עוד ועוד.

יש את הסגן שלה, סטודנט מצטיין בשנה אחרונה, תלמיד טוב, באמת טוב, קולט מהר, חוטף כוכבים מהשמיים. (כמעט) אף אחד לא יודע שהוא חוטף גם ממנה כשמפקשש וזה קורה לכולם. עושה לפעמים שטויות שלא מתאימות לרמה המקצועית שלו ומייבב בקול גבוה כשהיא מפעילה סנקציות עונשין עם החגורה האופנתית שלה. לא משנה איך אני יודעת.

-תודה, אין לי מה להוסיף. כן, בוודאי, ניפגש בשבוע הבא לבחינת העדכונים.

אולי טוב שזה לא היה אימייל בסוף. 

חזרתי אחרי ארבעה חודשים,

והנה, עדיין אותם א.נשים,

מחפשים, מבקשים, קצת מיואשים,

כל אחד - יהלום! וסביבם רק טרשים.

העולם מסביב אכזרי ומוזר,

 ופה קצת אסקפיזם, מומלץ ומותר

לצלול אל העומק, לגלות אוצרות,

לחלום לעוד רגע בתוך השורות. 

היא ביקשה שאלמד אותה לשלוט על בעלה.
אישה אלגנטית, עדינה, עם אש טורפת בעיניים והרגל משעשע לנשוך את השפה התחתונה.
הכרנו באחת המסגרות המשותפות והיא נדלקה כששמעה את המילה אפטרקייר. התכוונתי דווקא לזה שאחרי אימון קשוח, אבל אנחנו שולחים בקשות ליקום והוא נותן לנו הזדמנויות.

החלפנו פרטים, ישבנו לקפה, קבענו מפגש.

אני מלמדת דרך חוויה. והם אוהבים, טובים יחד, רוצים לחוות דברים. כך שזה רק הגיוני שהיא תלמד ממני, על בשרה, ותיישם עליו.

הם מחכים לי כפי שסיכמנו. הוא על ארבע על המיטה, היא עומדת ליד.
על שידת הלילה ניצבים שותקים. חומר סיכה, סטראפון עם דילדו, גאג, כלוב עבורו וחגורה עבורה.

יש לכם 5 דקות.-אני מעדכנת והולכת להחליף בגדים.

הגב הישר שלך יתכופף כשאעבור בדלת.

העיניים יפנו לריצפה, עד שארשה לך להישיר מבט.

שפתיים יצמדו לטבעת הגדולה, ינשקו אותה. בינתיים זאת הנשיקה שמותרת לך.

לרדת על 6, תחת באוויר. 

אני מקיפה אותך ומול העיניים מגף עור גבוה, נקישות העקבים מתלבשות על הדופק.

העור מצטמרר בציפיה.

אני פותחת לאט את הריצ'רצ' של תיק ההפתעות ושומעת נשימה עמוקה, כמעט גניחה. 

אוי, כמה הפתעות מצפות לך היום. 

הפלוגר החדש מרגיש נעים ונוח בכף ידי. 

שנתחיל?