מולים

העולם שלי הוא מבוך

מבואות, מנעולים ופינות.

בכניסה יש גם גשר ארוך

שעובר מעל ים של ספינות.

אחדים צעדו בבטחה

וניסו גם לפרוץ שערים.

כל זכרם נעלם ונמחק

הם היום רחוקים וזרים.

אחרים, שניסו תחבולות,

שקיוו לטפס מעל קיר,

נהפכו להדים, לקולות,

לצלילים נישאים באוויר.

רק שאיש מתוכם לא שיער,

לא חשב על דבר די פשוט

אין מה להילחם וחבל לוותר,

כי נדרשת פה רק סבלנות.

זכויות שמורות וכל השיט הזה