שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

מרחקים....

אוקיינוסים של דאייה.....
לפני 16 שנים. 21 באפריל 2008 בשעה 21:38

מלאה בך,
בחיוך השובה בכל פעם שעינייך מביטות בי
ואומרות לי קחי.....

מלאה בך,
בשפתייך שרוכנות לנשיקה רכה וסוחפת
ונטמעות בכל חלק וחלק בגופי.....

מלאה בך,
בנגיעות ידייך המלטפות את גופי בהתרגשות
ומעצימות את הגירוי אלייך .....

מלאה בך,
בדרך בה אתה חודר אליי, אל נישמתי
לוקח ועוטף כל חלק וחלק בי.....

מלאה בך,
בחיבוק שבו למילים אין מקום
רק מרווח נשימה וביטחון.....

מלאה בך,
ביכולת שלך לתת לי לגמור ולגמור
ולאסוף אותי אלייך מחדש.....

מלאה בך,
בקסם שאתה יוצר אחרי זיון טוב
ומשאיר בי כל פעם מחדש רעב לעוד.....

ועכשיו אתה נוסע שוב לעוד תקופה, זמן למחשבה..... געגוע, ואני מלאה בך.






לפני 16 שנים. 17 במרץ 2008 בשעה 20:05

תחושה מוזרה עוטפת אותי, משהו לא ברור..... כאב חד שעולה מהבטן לגרון...
מחניק וצורב בנשמה מחניק שאומר הכל!
הכאב מבפנים מתחזק לו, נחלשת דועכת והדמעות לא מאחרות לבוא.... ראבאק מה קורה לי??

מצב הזוי נוסף אני עוברת לי, בין פורקן לפחד, בין תחושת החמצה ופיספוס נעה ומשייטת
ברגעים ובמחוות מילים שמטשטשות את הרצון לגלות.

מתפוצצת לי בשקט, בדמעות ותסכול נוראי למשהו.... איפה הכפפה??

לפני 16 שנים. 10 במרץ 2008 בשעה 20:59

אחר הצהריים אינטנסיבי וממלא כאחד.....
להיות ולגלות, להרגיש ולדעת....
לגדול מתוכי, מתוך המקום שהכי מפחיד אותי.
לראות ולהראות, להוריד חומות ולגעת.
לדעת להוביל את עצמך... אותך למה שטוב לך... אינטואטיבית ויצירתית.

אחר הצהריים מדהימים עם אדם שנתתי לו להיות במקום הזה, בנקודה הזו בחיי.
לומר בקול מה אני רוצה.... והרגשת הסיפוק הזו מלווה אותי מהרגע שנוצר חיכוך ראשוני ועד לרגע שנשקתי לו בחזית ביתי.

מרגישה כל כך שלמה..... ובדרך הזו מקיימת איזו שהיא צוואה.

הכל עניין של בחירה!!!



לפני 16 שנים. 12 באוקטובר 2007 בשעה 19:52

לשם אני חוזרת כל ערב שישי....
אל אותו מקום
אותה פינה
בחוף הים הפרטי שלי.....
מקום בו השמים והכוכבים מחבקים ועוטפים אותי בשמיכה
והמחשבות....
המחשבות מדברות בינם לבין עצמן....לוחשות, רועמות.... מבכות.
התפרקות מול גלים
ועוד זיכרון שזולג מעיני
ושוב
במקום שהוא רק שלי.... בתוכי, במבוכי נפשי
מוצאת את עצמי מחדש
באותה פינה
בחוף הים הפרטי שלי.....

לפני 16 שנים. 23 ביוני 2007 בשעה 1:14

הערב אורגן למטרה אחרת,
לנקודת ציון נוספת בחיי,
לזמן...

וברגע בלתי צפוי בעליל התוכניות משתנות
נקודת ציון אחרת תופסת מקום במרחב הזמן
תופסת אותי לא מוכנה
מלאה בתשוקה
רוויה בעונג
והנאה צרופה בצחוק בלתי נשלט

אל תוך לילה במיטה גדולה
מעורטלת
מופשטת
ומריירת
מפליגה איתו
נכנעת לגופו
למגעו.....




לפני 17 שנים. 9 באפריל 2007 בשעה 14:35

מחר.... מחר הסעודה
ואני,
אני עדיין כאן
לא משלימה.

שנה שלמה
של חיים שלובים בכאב
שנה שלמה
בתוך המציאות המסוייטת שלי
להיות ולא לקבל את חסרונך
להיות מבלי נוכחותך

כל כך מתגעגעת אלייך
יפה שלי

והמילים,
המילים עכשיו מתגמדות,
והתחושות צורבות את הנשמה
התעוררות מול המשפחה
בעיניים יתומות
בדם של דמעות
זיכרונות....

כל כך מתגעגעת אלייך
יפה שלי
כל כך מתגעגעת
ואת אינך
אי שם בשתיקתך








לפני 17 שנים. 20 בנובמבר 2006 בשעה 10:08

חוסה אנחל בואסה / משורר קובני
**********************************

אני אומר לך להתראות
אבל אני עדיין אוהב אותך

אני לא אשכח אותך
אבל אני אומר להתראות

אני לא יודע אם אהבת אותי......
אני לא יודע אם אהבתי אותך....

אולי אהבנו יותר מדי.

החיבה העצובה הזו
התשוקתית והמשוגעת
נטעתי אותה בנפשי
בשביל לאהוב אותך

אני לא יודע אם אהבתי אותך הרבה....
אני לא יודע אם אהבתי אותך מעט....

אבל אני יודע שאף פעם לא אוהב כך.

החיוך הרדום שלך
נשאר אבוד בזיכרוני
והלב שלי אומר לי שלא אשכך
אבל בהישארי לבד
אני יודע שאני מאבד אותך
אולי אני מתחיל לאהוב אותך
כמו שאף פעם לא אהבתי אותך

אני אומר לך להתראות
ואולי עם הפרידה הזאת
החלום הכי מקסים שלי
ימות בתוכי.....

אבל אני אומר לך
להתראות לכל החיים
על אף שכל החיים
ימשיכו להתקיים בך.

לפני 17 שנים. 8 בנובמבר 2006 בשעה 21:49

עוד שיעור אירובי מתיש ומרטיט
עוד שעה שבה אני מבצעת באינטנסיביות תרגילים.....
ובמקביל,
להביט אל המראה ולראות אותך מפשיט אותי בעינייך,
להביט בעינייך ולהבין את מה שאני יוצרת בדמיונך,
להרגיש את ידייך מכוונות את גופי, ולדעת שהן רועדות בגללי.
להרגיש את חום גופך מתפשט בתוכך לנוכח קירבתי,
ולדעת שאהיה שם כשזה יקרה.

מתח מיני פותח דלתות נסתרות של פנטזיות כמוסות.....
מסופקת.

לפני 17 שנים. 5 בנובמבר 2006 בשעה 19:31

שעה שלמה של אירובי....
שעה שבה כל האגרסיות הסמויות משתחררות.
שעה של הנאה צרופה בכאב ומתיחות בכל אזור בגוף.
נשיפות ושאיפות,
מאמץ מהול בצחוק וסיפוק.
יצאתי מהשיעור
מיוזעת,
קצרת נשימה,
ומפורקת תרתי משמע,
עד לשיעור הבא.

לפני 17 שנים. 31 באוקטובר 2006 בשעה 9:22

להיות עם מישהיא בחדרון קטנטן.....
להפשיט במבט את נפשה ונפשי
ובמרחק נגיעה להרגיש את העוצמות
את החום שמתפשט בינה לביני
וויברציות
דפיקות לב מואצות
רעידות
וסחרחורות קלות....
כוחות
תשדורות
והילה מגוננת
ראיתי אותי שם
ראיתי אותה גם
מקיפה
מחבקת
ואוהבת