|
|
|
נשימה עמוקה, שאיפה ועוד נשיפה אחת גדולה.....
מפשילה מכנסיים,
עוצמת עיניים,
ורואה אותך, אותי....
רעידות קטנות כגדולות, צמרמורות שמטפסות
נגיעות.....
ידיים ארוכות
מלטפות סוטרות
מושכות ומצליפות
תנוחה
חדירה
חזקה
עמוקה
והרטיבות.... הרטיבות מורגשת
מגרגרים
נאנקים
נאנחים
מטפסים מעלה
ידיים כפותות
נשימות
יצרים
תאווה
בשיחה אחת איתך.
רואה את שמך מתנוסס לו, וחיוך עולה בזווית שפתיי....
רוצה לומר לך את כל מה שכבר נאמר בחיבוק מתאגרפים.
אוהבת
}{
אוהבת את השעות האלו, את השקט הזה שעוטף עימו הלילה....
את המחשבות שנשמעות, הולכות ובאות כאילו מחפשות.... יודעות.
אוהבת את השקט
אוהבת את הלילה
ואת מה שבינהם
כל החלומות / אריק לביא
כל החלומות אשר חלמנו
כל החלומות כולם
הם ישארו בתוך תוכינו
בתוכינו לעולם
כל חלום יש בו
תקווה אחת
חיוך אחד
ודמעה אחת
כל אחד יש לו
חלום שבו
הוא היה רוצה
לגעת
כל המנגינות אשר ניגנו
כל המנגינות כולם
הם ישארו בתוך תוכינו
בתוכינו לעולם
מנגינה יש בה
תקווה אחת
חיוך אחד
ודמעה אחת
מנגינה שהוא חייב
לגעת
כל האהבות אשר אהבנו
כל האהבות כולן
הן ישארו בתוך תוכינו
בתוכינו לעולם
כל אוהב יש לו
תקווה אחת
חיוך אחד
ודמעה אחת
כל אוהב אוהב
את האחת
שבנפשו נוגעת
כל החלומות אשר חלמנו
כל החלומות כולם
הם ישארו בתוך תוכינו
בתוכינו לעולם
לפעמים שווה לחכות, והכי חשוב להאמין בעצמך..... כי לבסוף אחרי המתנה ארוכה זה מגיע ומפתיע.
כל מה שחיפשתי קיבלתי היום במקום אחד שוקק חיים.
במקום שבו אתה יכול להוכיח לעצמך, ואת עצמך.
התחלה חדשה,
ושינויים שמקבלים צורה....
מסופקת ומרוצה.
תערובות ותמהילים של אותיות ומילים,
בתוך בלילה יצוקה של כנות וחדווה,
ובחימום איטי שממלא את הלב....
פשוט רציתי לומר תודה.
חצי שנה, חצי שנה עברה לה בלעדייך....
והגשם שמטפטף בין יינות השיכרה לאופק בלתי ברור נמשך.
את שם, ואני כאן בין תהומות של כאב ועמוד אחד של מציאות.
מחבקת אותך בחלומותיי, בזיכרונותיי, ובוכה.
מקיאה את הכעס, ואוגרת זעם....
מחר תכננו כולנו ללכת לשחק,
לשחק את המשחק האחרון לכבודך.
הרי על זה שוחחנו בסיגריה האחרונה שלנו,
והרגשות מעורבים, אמוציות ותחושות גועשים....
איך להסתכל על הפרמידה אם את לא כאן
איך להנות אם את לא לידנו,
יושבת
צוחקת
מעשנת את הווג
ונהנת
בעיקר מללחוץ ולזכות....
אחותך אמרה אתמול כי הדגדוג הזה הוא את....
החשק הזה ללכת ולשחק הינה בקשתך האחרונה....
ואנחנו נוסעים כולנו מחר,
אמא שלך
אבא שלך
אחיותייך
הדודה הכחולה
הדודה השובבה
ובל נשכח את המוהקיני האחרון, הדוד בירוק.
מחר נפלוש ונמלא מקום אחד שכולו את
והמשחקים כולם הם לזכר ימייך
ואני פשוט אשב ואתעטף בך.
מחר.....
מכירים את גירודי העצבים....??
אז,
התופעה בהחלט קיימת פוצעת, ומתגרה.
אמש מצאתי את עצמי מתגרדת באובססיה ופוצעת את עצמי עד זוב דם....
גירוד מציק כזה
מענה כזה
אשר שולט מנטאלי בכל מגע ופורקן עד לרגע המנוחה.
גירוי ודיגדוגי גוף שלא מרפים עד שפוצעים.... וחוזר חלילה.
סשן עצמי כבר אמרתי.....
הושענא ראבא, תפילות ושערי שמיים.....
תפילות לעילוי ומשאלות בין אדם לבוראו.....
בית הכנסת הורגל בשנים האחרונות לראות את משפחתי צועדת בשעריו.
לבכות להתפלל ולהזכיר את יקירינו שאינם עוד בחיים.
והשנה בדמעות כבושות ישבנו אני ואחיותיה, וצחקנו.
צחקנו על החיים שמעמידים אותנו במעמד הזוי.
צחקנו על האנשים בנחמה שזה מה שהיא הייתה רוצה.... שנצחק.
צחקנו על התעתוע בלשבת בבית הכנסת והפעם הקדיש הוא עליך.
להביט מסביב ולהתגעגע בכאב.....
להתגעגע לקולך שגרם לחיים להראות הרבה יותר פשוטים,
להתגעגע למגעך בחיבוק חם ועוטף,
להתגעגע למבטך השובב והקונדסי,
להיות ולהרגיש ריקנות בין כל האנשים.
היית חסרה לנו שם בבית הכנסת יפה שלי,
בנוכחות שלך,
בעוצמה שבך,
ובהילה שהקיפה את כולנו בך.
בגעגוע אינסופי אלייך
אני עדיין מחכה
שתבואי
כמו כל שבוע לוקחת את הנסיך לחוג שלו, מקום בו המפגש הוא בעיקרו המאמן שמלמד את אותם זאטוטים..... אמהות לרוב מצטופפות ומגניבות מבט חושפני וחושני ב"דום" האולטימטיבי.
והוא במראה צעיר וחיוך כובש, מצווה, ופוקד, ומקבל מהן בנאמנות אם לא בהערצה את דבריו, האימון החל והקרקור סביבו פשוט הדהים אותי.....
אז נכון שהוא נראה יפיוף יחסית לגילו,
ונכון שגופו בנוי לתלפיות ומעורר יצרים רדומים אצל חלקם,
אבל ראבאק, מעט שליטה נשית,
נראה כי ההרשמה הייתה בעיקרה עבורם....
