מרחקים....

חצי שנה, חצי שנה עברה לה בלעדייך....
והגשם שמטפטף בין יינות השיכרה לאופק בלתי ברור נמשך.
את שם, ואני כאן בין תהומות של כאב ועמוד אחד של מציאות.

מחבקת אותך בחלומותיי, בזיכרונותיי, ובוכה.
מקיאה את הכעס, ואוגרת זעם....

מחר תכננו כולנו ללכת לשחק,
לשחק את המשחק האחרון לכבודך.
הרי על זה שוחחנו בסיגריה האחרונה שלנו,
והרגשות מעורבים, אמוציות ותחושות גועשים....

איך להסתכל על הפרמידה אם את לא כאן
איך להנות אם את לא לידנו,
יושבת
צוחקת
מעשנת את הווג
ונהנת
בעיקר מללחוץ ולזכות....

אחותך אמרה אתמול כי הדגדוג הזה הוא את....
החשק הזה ללכת ולשחק הינה בקשתך האחרונה....
ואנחנו נוסעים כולנו מחר,
אמא שלך
אבא שלך
אחיותייך
הדודה הכחולה
הדודה השובבה
ובל נשכח את המוהקיני האחרון, הדוד בירוק.

מחר נפלוש ונמלא מקום אחד שכולו את
והמשחקים כולם הם לזכר ימייך
ואני פשוט אשב ואתעטף בך.

מחר.....