שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

מרחקים....

אוקיינוסים של דאייה.....
לפני 18 שנים. 10 באוקטובר 2006 בשעה 18:26

לחזור ולהרגיש ילדה, לאחוז את ידו של הקפיטן שלי ולהנות מחדוות טעמי הילדות.....
ביתנים ביתנים, עשייה, יצירה, ואתגרים מלאי סיפוק עם כל הצלחה.
לראות את החיוך השובב בעיניו,
את השוקולד מרוח על פניו,
וצבעי המאכל המקשטים את שפתיו,
העביר בי אושר כוכבי.

בנדנדות ילדות
וסחרחרה אדומה
אני והקפיטן בדואט....
יחדיו.

לפני 18 שנים. 9 באוקטובר 2006 בשעה 18:10

לוכדת את מבע פנייך בתוך חלום
ושתיקתך כדמותך נישאת....למרחקים
אני כאן
מחבקת אותך
במקום בו למילים אין מקום



לפני 18 שנים. 7 באוקטובר 2006 בשעה 15:40

הערב אוטוטו יורד לו כאן, והשמיים מתחלפים באדמומיות סגלגלתית מדהימה.....
הרוח מעבירה צמרמורות עדינות שמבשרות על הסתיו החורפי שבדרך.
והנוף שנשקף מבעד לזכוכית, מחבק אותך בשלווה עצומה..... עוד נשימה עמוקה
שלווה....

לפני 18 שנים. 6 באוקטובר 2006 בשעה 21:29

לוקחת את האופניים ומתחילה לנוע בנתיבי היישוב
הלילה כאן כל כך יפה, והשקט מורגש בכל תנועה ורחש
השלווה עוטפת באווירה צלולה ובורקת, כשבאופק ניבטים אורות הישובים.
על צלע הר בצפון,
בין עליות וירידות,
פיסות של דרך בנתיב לרכיבה ליילית

פסטורליות עוצרת נשימה.......

לפני 18 שנים. 6 באוקטובר 2006 בשעה 13:25

אמצע הלילה, מחנה את ריכבי וצועדת אל עבר מדרון תלול בין סידקי הצוק, ורק הירח המלא מאיר אל אופק הילתי בו הכוכבים נוגעים ומכסים את הספקות הקטנים....
עכשיו הים פרוש בפניי בשלל גווני הלילה, לראות ולהרגיש, להביט ולנשום את ההוויה
את הבריזה שמלטפת את פניי בערגה סמויה אלייך.

ידיך מושטות לעברי, עוד שלב.... עוד צעד למקום הנכסף, בה האינטימיות הופכת למגע, ומבט אחד עמוק בנשמה.

העששית עודה דולקת ומאירה קלות על פנייך, ידייך עוטפות אותי בצינת הלילה.... מלטפות את גופי בחישוקי התאווה.....כמיהה וחיבוק ארוך מול ים שחור של לילה.


לפני 18 שנים. 4 באוקטובר 2006 בשעה 22:58

כנות
חדות
ונקודה אחת לתחילת המשחק

מסכות מאחורי מילים
מסכות מאחורי פרצופים
מסכות מול ראי
ובבואה אחת ....
כאלו הן מסכות החיים

במעטפת של רוך
בחיבוק של שלווה
וחיוך של סיפוק
מוטלת מסכה אחת גדולה
היום אני יודעת את מה שלמדתי מחר....

לפני 18 שנים. 27 בספטמבר 2006 בשעה 22:31

רציתי להשתמש בבמה שלי, בבלוגי בכדי לומר לך תודה.
על הדרך
על המילים
על הדאגה האינסופית
ובמיוחד על השיחה האחרונה שלך אליי.
נתת לי המון במעט זמן.

אבאל'ה שכמותך 😉

לפני 18 שנים. 22 בספטמבר 2006 בשעה 15:44

החג נכנס לו לאיטו, ואיתו השקט.....
הכל שונה בחג הזה....
ואני איתך יפה שלי, גם עכשיו..... חוגגת איתך בזיכרונות שלי, בפינה שלי.
לבד בשקט איתך.

הדלקתי את הנרות והפעם אין ברכות בקשות או תחינות, רק תפילה חרישית אלייך.
בגעגוע אינסופי מחבקת את הכאב שלי
בריקנות שנותרה אוספת את תוגתי
ויודעת שזכיתי להיות ולגדול איתך.
אוהבת אותך מלאכית שלי.
את תמיד תהיי איתי.


לפני 18 שנים. 9 בספטמבר 2006 בשעה 8:39

לפקוח עיניים אל אופק פנורמי מדהים......
לנשום מלוא הריאות את ניחוח הגאיות וההרים......
אל מול שקיעה בקרניים אחרונות
להיות
להרגיש
לראות

בעולם אחר...... הכל לאט מתבהר
בשקט של הלילה ואורות נוגים
בשלווה שעוטפת.... דוחה סיפוקים
עכשיו זו רק אני והאלוהים שלי

לפקוח עיניים אל אופק פנורמי מדהים.....
לקבל את השחר וקולות הפעמונים
להתכרבל עם משב צינת הבוקר בהרים
להיות
לחוש
לראות

בעולם אחר......מתבהר
בשלוות הבוקר ופריחה מחודשת
עוד עונה מתחלפת






לפני 18 שנים. 8 בספטמבר 2006 בשעה 9:10

אמש הפור נפל, נוסעים לצפון הרחוק......
לנוף פסטורלי חובק שקט שלווה ורוגע......
ומשם תצמח ההחלטה......מעברים.